יום שבת, 22 בינואר 2011

בשבילי רק הרגלים קבועים

אתה מלאך שלי באתה מהגן. בחוץ שמעתי את דיבורך המתוק ואני כל- כך שמחה לבואך יצאתי מהבית והתיישבתי ברום המדרגות לחכות לך.
אתה שרגיל להיכנס לביתי ולמצוא אותי במטבח מתקינה לך ארוחה או מסדרת בסלון את מזרוני המשחק שלך.לא הבנת מה פתאום סבתא בחוץ על המדרגות? " זה לא לפי התקן", בטח חשבת לעצמך ,אילו יכולת לחשוב מחשבה כה מורכבת.
ילדים רכים אוהבים סדר קבוע, ורצוי לא להפתיע אותם .את זה למדתי הפעם.
אתה פשוט חלפת על פני לא שועה לחנחוני ,נכנסת לבית ורק אז התרצת ,והתחלנו בסדר הקבוע שלך: אני שמחה לבואך אוספת אותך לזרועותיי  ואתה מתמסר לידי המחבקות ולפי המנשק וקורא קריאות התפעלות. זה הרגע ולא שנייה לפני,כעת  מגיע תורך לקחת את המושכות מעכשיו אתה זה שמוליך את הדברים.
 ראשונה פותחים את הסירים על הכריים לראות עם טעים. ואחר כך פריי סטייל לפעמים הבלונים במגירה לפעמים יוצאים מיד למרפסת לראות את שלום חיות הקרמיקה הקטנות, בחוץ.
היום אמרת לי ממרום שתי שנותיך:" אבל גברת סבתא, יש סדר ומי את שתקלקלי את הסדר."

אני שהרגלים קבועים, זה לא" כוס התה שלי", ורוצה כל הזמן לחדש ולעניין. אני שלכבוד הולדת בנותיי .התגמשתי וניסיתי לעשות סדר יום קבוע. יום רודף יום ואנו יודעות את  סידור היום כולו .מתי מקלחת, מתי לישון.מה ששותפי קורא " שגרה מתוקה ".
אני לא תמיד עמדתי בזה, באמצע השגרה, צץ פתאום דבר אחר מפתיע וכמובן לא שגרתי תוצרת מוחה הקודח של אמא. וסדר היום הנוקשה היה נטרף באחת.
כשגדלו הבנות הן, סדרו לעצמן "קבוע באבוע." הן הכי שגרתיות שיש  סדר, ניקיון הכל מאורגן ומסודר לפעמים עד אובססיה . הכל נחתם מזמן וידוע מראש ורק אני אישיות לא בוגרת שכמוני למדה את נכדי האהובים לשחק עם הכדורים בפוללושה  שזה משחק מאוד בוגר לוקחים את הכדורים את כל ה100 וזורקים לאוויר עם הידיים והרגלים כמובן שהחדר נראה כמו אחרי פוגרום אך זה שווה לי חיוך של גוזל.
O.K  אני מבינה שטוב. שהן" קבוע ברבוע"..
בבית שאין בו  סדר הילד נותר מבולבל "חיים בהפתעה "לא מתאימים לצמיחה תקינה זה היה קהלת ? שאמר "עת לכל דבר" .
שגרה נותנת לנו שקט נפשי, כי הפחד הכי גדול שלנו הוא משינוי. מהלא ידוע. שיש שגרה ויודעים כל שעה מה קורה השקט הנפשי יכול להזדחל לו פנימה.כמו שאמרה לי פסיכולוגית על חיים ללא סדר :"הפתעות לילדים רק ביום הולדת"
אפילו אני כוכבת הפוללושה -כשמגיע אלי ילד או אדם בוגר שמשהוא נטרף בחייו אני  קודם כל עושה לו סדר יום . הסדר נותן לו מיד את השקט שהצטרך לו.ומשם קל לו כבר יותר לטפל בבעיה.
בחיפושי אחרי סדר ספרה לי מורה למתמטיקה שילדים שאין סדר בחייהם חלשים במתמטיקה . היא הסבירה שמתמטיקה זה סדר ואת זה צריך ללמוד קודם כל בבית..( אני לא יודעת, בקיבוץ שלי היה סדר ייקי ואני חלשה בחשבון, למתמטיקה אפילו לא הגעתי.).
שנמשיך?
 שתי בנותיי, עזבו מזמן את הבית. האחרונה גדלה ואני התפניתי לתחביבי זה שנים ..."יאלה בלגן".
 אין יום שדומה לקודם ,אין רגילות, אין שגרה .בעצם היומן שלי מכתיב לי זמנים והשאר מה שבא.
 אין לי ימי כביסה או ניקיון אין לי כלום מסודר. אייני יודעת איפה אני היום, והיכן אני מחר.
 כל רגע סידור העבודה שלי יכול להשתנות. לפעמים צריך לקבל מישהו דחוף .אני מתנצלת בפני הבת שהבטחתי לה והולכת לטפל. לפעמים מתבטל לי ואני קופצת פתאום. אין סדר, אין יום קבוע ,כמו אצל אנשים רגילים.
אבל מלאכי הקטן רוצה סדר וסדר יקבל:
אני מבטיחה לא לחכות יותר על המדרגות ,אלה, להמתין בבית בסבלנות לבואך.
אני מבטיחה, לעשות את הטקס הקבוע בכניסה.
אני מבטיחה סיר או יותר על הכריים.
אני מבטיחה וזה קל לי לאהוב אותך לעד.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה