הסביבון הסתובב לו על רצפת הסלון.
קול מתכתי בקע ממנו "סביבון סוב, סוב סוב..." עוד פעם ועוד פעם חזר הקול המתכתי על השורה האחת שפלא זה יודע לשיר.
אך לא רק זה, הסביבון האיר והבהיק בשלל צבעים.
כשהוא עצר הגישו לי הקטנטנים כל פעם ילדון אחר את הסביבון כדי שאמתח שוב את קפיץ הסביבון. והנס יתרחש שוב.
הם התפעלו משורת השיר שבקעה ממנו ומשלל האורות שהסביבון התהדר בהם.
אני מאוד אוהבת דברים חדשים אבל הסביבון הזה נראה לי קצת דבילי ולכן לקחתי לי סביבון רגיל ,סובבתי אותו ושרתי לילדודס שירי חנוכה.הם התבוננו בי... והקטן רשרש בסביבון ולא הבין למה הוא לא שר ואפילו תאורה זורחת אין לו. תוך שנייה השליך הזאטוט את הסביבון ונתן לי את הסביבון המזמר הוא התבונן בי כאומר "אני מעריך את השירים שלך, אבל באמת למה להתאמץ שיש דבר מופלא שגם שר וגם מאיר.,בשלל צבעים"
ואני חשבתי: האם זאת "הנחלה" שאנחנו משאירים .אנחנו סבא וסבתא שעוד שחקנו בסביבונים מעופרת יצוקה. כן, כן זה לא רק שיר זה אמיתי וזהירות עם נופלת לך כל העופרת יצוקה על הרגל.
סובבנו כל הערב את הסביבונים. זוכרים לא הייתה אז טלביזיה בהיותנו ילדים קטנים נו אז בזמן המבול.
כל אחד מבני המשפחה, קבל קערה קטנה עם בוטנים לא מקולפים והינו משחקים על הבוטנים לפי איך שהסביבון נפל ככה קבלנו בוטנים.ערב שלם של אינטימיות ו"יחדנס" מבוגרים שהתחרו על הבוטנים מול הדרדקים. איזה דבר אחר היה לעשות?
וכרגע משתעשעים נכדי בסביבון פלסטיק מזמר.
יושבים המבוגרים עיניהם תקועות בטלביזיה.
הילדים על הרצפה עם סבתא שמנסה לחזור בזמן ולהנחיל לנכדיה מה שאפילו לא הצליחה להנחיל לבנותיה ,לחיות, 50 שנה אחורה....
חנוכה בבית אימי, גדוש מתנות לכל אחד.-- יופי גם הבית שלי גדוש במתנות. ממתקים וסופגניות - גם אצלי.
אני מתחילה לשיר במלוא גרון כמו בבית ילדותי.
לא רק שאיש לא מצטרף כי איש לא זוכר את השירים אני גם מפריעה למבוגרים לצפות בתוכנית שיותר מעניינת מקולי הזיופי.
. השירים ששרנו אז, היום, הם לא יודעים.
למשל "ניצחון המכבים" ששר כל ילד מגיל אפס. הם יצטרכו להגיע ל א' כדי לשמוע על גבורות ומכבים.
נראה לי פתאום שהם חיים בבועת פלסטיק מזמרת ומהבהבת אורות צבעונים הכל גדול מאיר אבל לא קרוב ללב. נגמרה הפשטות, הרגילות הכמו כולם. היום זה הכי גדול הכי זוהר הכי מהבהב.
ואיפה הלב?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה