בזמן ששכבנו.
באותו רגע קסום ונפלא אני מוצפת ברוך .נעימות פושטת באברי ,והרגע הזה שלא רוצים שיגמר.
עלתה לפתע בתוכי דמות כרותת שד.אמא שאלתי זאת את?
"אני אם האימהות אני כולן" היא ענתה.
אני הדמות שאת כל-כך פוחדת ממנה.שאת עושה הכל כדי לא להיות אני.
אני חברתך הטובה שכרתו את שדה השמאלית ולא רוצה לעשות שחזור.
אני קרובת משפחתך היפיפייה, שגם היא הולכת עם שד אחד.
אני המטופלות שלך שבדרך אגב אומרות הבראתי זה היה מזמן. נשארה רק צלקת.
אני אותה עלמת חן בחודש ראשון להריונה שאמרה לי בחרדה: "זהו זה מצאו לי את הגן"
אני כל אלה אגודה של נשים אמיצות.אנחנו המון תני לנו רגע מזמנך.
נשים יקרות לי מאוד:
הרגע נקבע ,הרגע קרה וכדי להציל את חייכן. נאלצתן לעבור כריתת שד.
אך אתן, המשכתן לחיות את החיים הלאה.אתן אמהות,אתן סבתות, רווקות, כל מגון הקשת.
רק אתן יודעות....
לשכב במיטה כאשר רק שד אחד נופל ברוך.
להתפשט ולעמוד מול המראה.ולראות שדבר מה חסר בצד השני. להיכנס לחזייה המרופדת ולחוות כל בוקר את האין לובש חזייה, כמו נערה שעדין לא צימחה והיא דואגת להסתיר זאת.
לעשות אהבה ואולי להסתתר לא מפני אהובך כי בשבילו את בטח מושלמת. אלה מפניך מהידיעה שמחלחלת בתוכך--- כי החסר הוא רק בשכלך. צריך להיות עוד משהוא את נזכרת . מרגישה כמו משפחה אבלה שיושבת לשולחן והכיסא ריק.
את הולכת עם הידיעה יום ולילה כל דבר מזכיר את מנסה לא להתחבק יותר מידי ,כי המקום החסר נצמד לבית החזה ומזכיר לך אין.
אתן נשים יקרות שהמשכתן הלאה איש זר לא יודע מה עברתן.
אתן נשים אמיצות בעל כורכן סוחבות עוד המון שנים אובדן של חלק בגוף היפה והמושלם שלכן.
אני רוצה להגיד לכן תודה.
טוב לי פתאום לדעת שאתן בעולמי.את מטופלת שלי שבגללך הלכתי לעשות בדיקת גנים. את קרובת המשפחה שלי שאנו כאחיות. וזה שנים שאת מראה לי דוגמא ליפהפייה שאם השנים למרות החוסר הפכה ליפה יותר, ויופי נשמתך רק עולה ועולה.
אתן איתי ואני לא מדברת על ימים ראשונים סחופי פחד וחוסר ידיעה אני מדברת על שנים אחרי שהסופה נרגעה.
אתן נשות הכותרת של האישה היפה בעולם, אתן יפות יותר מכל אחת כי אתן יפות גם חיצוני וגם בנשמה.
תודה לך אמא. היום ניסיתי לחדור לכמה רגעים לנשמתך .
הסכמתי להיות במקום המפחיד הזה בקטע הכי אינטימי שלי .
ניסיתי באמת להבין את הדברים ,שבעולם הרוחני אנחנו אומרים: - קבלת שיעור הביני איתו ,עכלי אותו, דברי עליו ובסוף סלחי לו. אבל שסיימת ,הניחי לדברים על תחטטי בפצעים ,אלה סלחי להם עברי הלאה. יש עוד המון חיים לחיות והתעכבות בנושא כל-כך טעון שוב ושוב לפעמים רק מכאיבה ומחלישה יותר, כיון שאת לא יכולה לשלוט בדברים וכמה בדיקות שלא תעשי דברים יכולים להתרחש עליך בין רגע. הרפי חיי את חייך אחרי כל לילה אפל בא האור.
רגע התבוננות זה ,במסע שהתרחש רק בראשי הפחית לי במקצת את החרדה , שלווה ירדה עלי בנושא הכאוב הזה והטורדני , שחוזר שוב אחרי שנים ,ככל שאני מתקרבת בגילי לגיל מותה של אימי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה