סבתא עושה רוח
בלוג- רציתי לכתוב בלוג לכל מי שסבתא או תהיה סבתא בקרוב...(מזל-טוב, את יודעת למרות שאת "רק סבתא," זה לא תמיד פיקניק).
רציתי להביא אספקט שונה,ראיה קצת אחרת ,איך אדם רוחני מבין את המצב ואולי לתת למקרים יום-יומיים, ראיה של הרוח.
ואולי גם נשים צעירות ,תקראנה ותגדנה מה ככה אימי מרגישה?
אז ככה הנה אני מציגה את עצמי, יש לי שני נכדים.
נכד א: בן שנתיים, הגבר הולך לגן.
כאשר הוא רואה אותי: החיבוק שלו והחיוך שלו ממיסים, את ליבי כל פעם מחדש.
לא זוכר שאתמול הוא כעס ואמר לי "לא למיטה", "עוד ארטיק" ואני סירבתי.
היום יום חדש ועיניו נוצצות "איזה כף שבאת." ואני, ליבי מתרסק ונמעך רק מלחשוב על הבנדיט. מוכנה לעמוד על הברכיים לנעור כמו חמור ,לשיר בקול צרוד בפעם המאה "יום הולדת...." וכל זאת רק בשביל חיוך ששכח ולא זוכר אתמול.
נכד ב: המצביא הדגול. בן השנה.
עם ידו השלוחה קדימה, אצבעו המצביעה הוא קודם כל מזמן אותי. "את ,כן, את, גשי הלום וקחי אותי על הידיים ", ואני כולי בן, שנה, פה ורוד חסר שינים: בלי מילה אורה לך מה אני רוצה.
כשאני מרצה אותו, אין מה לחכות, לחיוך ענוג של שביאות רצון.
רציני הבחור שלנו :"אני עכשיו, אתעסק לי פה במה שהרווחתי ביושר ואת מוזמנת לחכות לפעם הבאה שאצטרך אותך."
אני רק רואה את ראשו הכתום מלמעלה עסוק מאוד.
והגברת.... היא רק הבטחה, מצטמחת לה בבטנה של אימה. יש עוד המון חודשים אך כבר עכשיו בואה המיוחל מעביר רטט עונג בגבי. הצפייה היא זאת שנותנת לנו זמן לחלום.
אנחנו יכולים לדמיין לנו מה שאנחנו רוצים, כי עוד שום דבר לא נסגר, לא נחתם:
היא תהיה מדהימה כמו אמא שלה עם העניים הכחולות הענקיות בגודל לא סביר. השער הצהוב ,הרך והגולש. אף כפתור... הנה אני מוצפת בדמיונות... (רגע עוד קצת).... והכי היא תהיה כרוכה אחרי סבתא שלה.
יש משהוא נפלא בנכדים. למשל המון קניות חדשות נכנסו שוב לחיינו:
פעם היו כמה חנויות עתיקות לבגוד או צעצועים לילדים.
זקן או זקנה ישבו בחנות וניסו למכור לך מה שיש. לפעמים קורי העכביש בחנות היו צעירים ממרכולתם.
ואני מדברת על זמנים לא מאוד רחוקים, בערך, לפני פרוץ שילב.
היום לא הולכים סתם, לקנות בגדי חורף היום זה ממש "מבצע סבתא": וכך הדברים נראים דמינו לכם:
אמא צעירה צועדת בראש אחריה זאטוט שרק למד ללכת ובמאסף סבתא שמנסה להראות עניינית, חיונית ועדכנית. מוכרות מחייכות מכל עבר הנה, הנה הטרף נפל.
שנמשיך?
ביתי מנסה למדוד לו בגד ,משלל הבגדים הנפלאים והנוחים שיש לחנות להציע, אני אוחזת בדרדק שרק מנסה להשתחל לי מהידיים וללכת לעשות קצת סדר משלו בחנות ,רצוי ליד דברים שבירים. אבל גם סקשן הגומיות,והקשתות לילדות מספיק טוב לו.
שם, אחר כך אני והמוכרת המבולבלת, מנסות להחזיר למקום את הסדר החדש שארגן נכדי. ממבטי הייאוש שלה אני מבינה שכדאי לי לארוז את הנכד ולצאת בשקט מהחנות.
לקנות לילדים,עם כל ,שפע החנויות הממותגות שיש היום, יכול לבלבל כל סבתא צעירה שיש לה עדין, עוד "טין אייגרית " בבית.ורק לפני כמה שנים ספורות, הניחה צבא שלם של ברביות בבוידם.
שעה קודם, לפני שהוזמנתי " למבצע סבתא" קראתי ספר ובו נאמר- " התמקדי בלב, ברגשות ."
"עצמי עיניים מה את מרגישה, דעי לך- לא החומר חשוב, הוא מתכלה במילא. זה הרגש שאת עוד זוכרת שנים."
" היום "מורה לי הספר "עשי משהוא נעים -- עצרי-- ובחני את רגשותיך מה הוא הרגש שעולה בך? מה את באמת מרגישה?"
"תחווי. הישארי שם כמה רגעים, כעט צרבי במוחך את אותו רגש."
אז הוצאתי ארנק ושלמתי על רעשן, שיתכלה במילא. הילד היה כל-כך מבסוט הרעיש ברעשן ולי ולביתי היה זמן מועט לדבר "בשקט". האם זה הרגש הנעים שחיפשתי?
כנראה שלא רק לי נעים גם ביתי ונכדי נהנו.
הוא זרק את הרעשן...
אך הרגש נשאר.
...
השבמחק