הכל ,נראה לנו כתמונת פוסטר קיטשית: שמש זהובה מכוונת לטמפרטורה הנכונה, דשא ירוק מסנוור, פרחים בשלל צבעים, כולם בבגדי שבת לבנים, שמלות קרוליינה תפוחות, מהמאה שמונה עשרה.
אין נזלת מרוחה, אין חיתול מלא ומריח, אין צרחות "הוא לקח לי". הכל פסטורלי שכזה.
אז, כן: היה לנו דשא אך המסביב, הגינה --לא משהוא לכתוב עליו.
גננים עברו אך איש לא כיון לטעמי ואם כיון, לא כיון לכיסי.
ואז שהכריזו בארץ על צמצום המים, יבוש הגינות . גם אני הבנתי שצריך להביא גנן מקצועי שיעזור לנו לבזבז פחות.
גינה זה העסק שלי ואני נרתמתי לחפש את הגנן....
כבודו הגיע " הוא היה אז בהיר וגבוהה כזמר" (זמורה, אתם יודעים ענף דק) שרה אסתר עופרים למילותיו של יעקוב אורלנד.
לתוך עולמנו פרץ..?@&*? כך הרגשתי גם אני בפעם הראשונה שראיתי אותו.
בחור דתי כיפה על ראשו שמכוסה בכובע רחב שוליים. חולצה לבנה שציציות מבצבצות ממנה. הרב הזה אמר לי :"מתי שאת רוצה נתחיל " "אתמול" אמרתי לו " כן" אמר לי ושב אחרי שבועיים. החלטנו לקחת את הגינה לאט לאט גם כדי שאראה איך הוא עובד וגם הכסף...
הוא התלבש על צד ימין עקר, עדר , חפר והכין ערוגה הוא תיאר לי איך הגן יראה. הסכמתי ומלאת צפייה חיכיתי ליום המחר. ואז הוא הודיע לי:
"אני יוצא למסע אחזור אחרי החגים אם ירצה השם". המסע היה ניתוח והקרנות.
חיכיתי כי הגנן מצא מאוד חן בעיני. לא יודעת איך הוא עובד, כי הגינה עוד לא הייתה קימת רק פרחו להן הבטחות באוויר .אבל האיש פשוט גדול מהחיים.
אני.? התפללתי לשלומו.
חודש לפני המועד קבלתי טלפון "אני הבראתי את עוד מחכה לי ?"
" ברור! שתלתי כמה פרחים לפי איך שאמרת לי ..."
חזר מר בחור, רזה כל-כך, חלוש ,נשארו רק כמה שערות בודדות מרעמת השער שהייתה לו.. אך ,רק לקח את המעדר לידו והוא כאילו הבריא.
הוא תלש את ששתלתי בבוז ושתל לי בגינה מין ערבוביה כזאת ...
המילים היו מרגיעות מאוד "חכי זה נראה כך כעט ,אבל תראי כאשר הכל יצמח " אמר מול עיני המאוכזבות. ושוב נעלם לשבועיים.
כל בוקר ישבתי עם כוס הקפה בגינה מאוכזבת. דמעות בעיני, לזה חיכיתי? זוגי כמובן שפך בשמחה, שמן למדורה " נו זה הגנן המהולל שלך? לזה חיכנו?" וכשראה שאני על סף דמעות הוסיף את שורת המחץ....
" את כבר מגננת יותר יפה.".... האכזבה שלנו הפכה לפליאה.
הגינה מעשי כשפים פרחה ולבלבה ביופי נדיר, עוצר נשימה.
כזאת גינה, לא ראיתי! חובבת גינות שכמוני. תבינו "לערוץ הגינה "בטלביזיה צופה 1 והוא- אני.
נלהבת אמרתי לו " הגינה שלך ואנחנו עבדיך הנאמנים. עשה בה כרצונך."
כך התחיל הרומן שלנו עם "הרבי המגנן". גם ששאל לדעתי סירבתי לשתף פעולה לא מתערבים ביצירת אומנות או המשפט הידוע "שני טבחים במטבח -מקדיחים את התבשיל".אתה המחליט אנחנו המתבוננים. .שלא תהיה פה טעות לא ישבנו בחיבוק ידיים. גם אנחנו השתתפנו בעשיית הגינה,אנחנו שחסנו על כוחו, עשינו את כל העבודה הקשה. כמו זוג ילדים שרוצה לרצות את אבא כך אנחנו לא חסכנו מאמצים כדי לרצות את "הרב המגנן."
וכשהוא אמר "תשאירו לי" אמרנו לו : "אנחנו נעשה את העבודה הקשה ואתה תעשה את קסמיך."
ומה לא עשינו עקרנו שיחים, עצים, סחבנו אבני מסלעה ששקלו טון הכל כדי שימשיך להפוך את גננו לאואזיס .
היחסים בנינו הלכו והתהדקו הוא צלם את גינתנו אנחנו מחאנו לו כפיים. הוא הביא לי ספרי גינון על גינות נדירות ואני אמרתי אין כגינתי. הפכנו ידידים הוא לא נסה לקלקל את "חילוניותנו" ואנו כבדנו את "דתיותו" אהבנו את יושרו ואת חריצותו אפילו הבנו שלפעמים אנחנו משלמים על דקות ארוכות של התבוננות בגינה עד שיעלה רעיון במוחו. שנה אחר כך הוא סיפר לנו את שהתרחש: כשהוא עדר בגינתנו בימים הראשונים ,הוא חש את הכאב בפעם הראשונה ומשם הכל התגלגל עד שמצאו את הסרטן. הוא טען שהגינה שלנו גילתה לו בעוד מועד את המתרחש בגופו. וכששכב בבית החולים חשב לעצמו, שיהיה לו חבל אם מצאנו גנן חדש. כי רצה את גינתנו כדי לסגור מעגל. הוא הודה לנו אלף פעם, על שהייתה לנו סבלנות לחכות לו ועל זה שאנחנו עוד איתו. כל פעם שאמר זאת, אישי היה הולך הצידה ,עושה עצמו כאילו הוא עסוק מאוד ובסתר היה מוחה דמעה. ( יש לנו עסק עם סבא רגיש מאוד)
שנינו ידענו שהמזל הוא שלנו. גינה כמו שלנו אין !פשוט אין!.
האיש לא גנן הוא אומן. הגינה הייתה יצירה מפוסלת רב ממדית, שמשתנה כל הזמן.כל מכרנו דברו על הגינה בה' הידיעה. והיא ניצבת לה על פרחיה, ערוגותיה ,עציה, עציציה, יפהפייה אמיתת.
כך חיינו לנו בשמחה וששון שערו של הגנן צימח " בעזרת השם" הוא הבריא והתחזק " בעזרת השם" ואנחנו התפנקנו לנו.
ולמרות גערותיו של הגנן תעשו את זה ואת זה לבד כדי לחסוך לעצמכם כסף .
אמרנו: הוא בריא- שהוא יעשה -" בעזרת השם" כמו שאומר רבי גנן על כל עניין ועניין.
יום לפני הסערה הגדולה הוא הגיע תשוש וחולה. אני שתלתי במקומו את הפרחים הוא הלך הביתה ואמר "בעזרת השם אשוב מחר" הלך ולא שב.
הסערה הכתה בגינתנו ללא רחם ענפים שבורים עלים מפוזרים עציצים מנותצים. חיכיתי לטלפון הרגיל שלו לאחר איתן טבע שיוצא מאיפוס אך הטלפון לא בא.
יצאנו לגינה להכין לגנן את השטח כמו ילדים קטנים שמכינים לאימא הפתעה ,ניקינו את הגינה ,זמרנו את הבדים.ניסרנו ענפי עץ גדולים שנשברו. הגינה שוב הייתה יפה מחכה ליד האוהבת שתפזר בה פרחים עם "הטץ" המיוחד שלו אך הוא לא בא...
כל –כך הרבה "בעזרת השם" פיזרת לנו בינות לפרחים ושיחים בגינתנו אולי, בגלל זה היא כל-כך יפה?.
אז השם אולי תחזיר אותו בריא ושלם? בעזרת השם כמובן.
בסוף השיר של אורלנד יש שתי שורות שמתנגנות מאז בראשי:
"הגידו נא היש בכם יודע
אי אנה זה הלך לו ולא שב?"
יש האפי אנד-" בעזרת השם" קבלתי טלפון:" הייתי חולה מאד אמר גנננו .אבל מה שלום הגינה?"
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה