קחו את התמונה הזאת:
בת בכורה –" אמא את יכולה לבוא הקטן צורח מהלילה לא יודעת מה יש לו."
"אני באה"-" רגע יש לך אוכל בשבילו???"- "לא אני אקנה, למרק עוף". "לא צריך,כן צריך" ביתי מתלבטת כרגיל.,
"טוב תביאי משהוא הילד צורח לי ."" הולכת לרופא את יכולה כבר לבא?"
אני אצה רצה ל"מגהפונפון" הסופר של מגה הקרוב אלינו כל כך, יפה ומפונפן ולכן קראתי לו "מגהפונפון" המחירים בהתאם. אך זה לא זמן לעשות עכשיו סקר שוק. נכד א ? מה קורה איתו? אני משליכה, כמו עיוורת את המצרכים לסל .הקצב החמוד עושה לי גסטה ענקית ולא מחשב את השומן שזה 600 גרם אני ראיתי חייכתי. אך הוא שקל שוב רק את השומן, כדי להסביר לי כמה יצאתי בזול אני מהנהנת בשמחה אלוהים איתי .
בבית אני זורקת לסיר את מצרכי "המרקעוף."
עפה, טסה, הגיפ הצהוב דוהר כדי, לגמוע את המרחק "נו,נו " אני משדלת רמזורים להפוך לירוק.
במדרגות מחכה הבת, הילד מתייפח כאילו שהודיעו כרגע, אל מותם הפתאומי של יובל המבולבל וחבריו.הרופאה אמרת:"אין בילד כלום" במבטא רוסי כבד.
עכשיו הוא כבר ממלמל, יותר נחמד, אבל בזוית עינו בוחן אותי , האם, ארשה לו את קרטיב הגמדים הנכסף?.
או, או.. הוא מתכונן להיכנס להיסטריה... אני אראה לך ,מה זה.
את המרק הוא לא רוצה. אבל בננה צהובה צדה את עינו. טוב . שיאכל משהוא, סבתא "און בורד." תנצל חביבי.
את הבננה הוא טובל בעוף, גם גזר נמרח שם על משהוא.טוב מי אני שאחליט מה טעים .גם אני לא בדיוק, אייל שני.
אנחנו צופים בטלביזיה אחרי שצרח את נשמתו הקטנה, נרדם, קם בצעקות. אבל עכשיו מחכים לאמא שלו שתחליף אותי כדי שאוכל ללכת למשמרת השנייה שלי.
אני מרגישה שהילד קודח הוא שוטף אותי בריר, סמרק,ודמעות אולי בסדר הפוך?
אני, כולי מרוחה. אבל עכשיו שקט הוא שוכב עלי . אין לו כוח לכלום. מלטפת את שערו הרך, מנשקת את ראשו, המזיע אחרי אקמולי. מה אקמולי? אקמול, עם מוספים י' זה לא תרופה?
בטלביזיה יש תוכנית בישול.
השף עושה קציצות מדהימות ומסובכות. והנכד פניו שטופת הדמע מתחייכות לפתע באושר " קציצות כמו של סבתא." הילד גאון!!!!!!!!!!!!
מאושרת או יותר נכון, ברוב טיפשותי אני שואלת איזה סבתא ועלם החמודות אומר סבתא אהובה!
הוא בחר בסבתא השנייה.
טוב הוא מתרפק עלי ואני מקבלת גם את התשובה הזאת. (הילד חולה הוא בטח התבלבל).
אבל הילד גאון אין מה לעשות או לפחות בכל זאת, מבין באוכל.
הסבתא השנייה, מבשלת נפלא.
אמא באה הילד מועבר אחרי כבוד לאימו.
ועכשיו למשמרת השנייה נכד ב.
אמו של הבחור נסעה לארצות הברית להשתלמות של שבוע. אני ממלאת מקום. אין לי זמן לחזור הביתה ואני רוחצת ידיים, פנים. רצה למטה שם באוטו, מחכה לי חולצה נקייה ללא תערובת הנוזלים, שמרח עלי נכד א.
"סבתא אין בושה" מסתכלת לצדדים וכשאיש לא רואה (מקווה לפחות) אני מחליפה חולצה באוטו ונוסעת לדרכי.
משמרת שנייה המטפלת מוסרת את הנכד...
לא אלאה אתכם. בשמונה בלילה אני שוב באוטו בדרכי הביתה.
סבא אוסף את סבתא לתוך ידיו. בעניים מעריצות, חצי מרחמות הוא אומר: "היה יום קשה הא?"
"איך עשינו את זה ועוד עם שלוש בנות?" אני ממלמלת לתוך הכר.
טוב שהזיכרון קצר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה