עכשיו אני צוחקת, אבל אתמול...
בן השנה שיחק איתי בקניון הקרוב לביתי . אמו הלכה לאוטו להביא לו את הסימילק.
שחקנו אני ונכדודי אל שני ספסלים שצמודים היו אחד לשני.
הוא מקפץ כטלה חסר אחריות ואני הבוגרת מלאת אחריות! טוב אז לא. לפחות מנסה לא לחלום בזמן השמירה. העין פקוחה והיד אוחזת בחולצת הזאטוט כדי שלא יפול לי עוד חס וחלילה.
הילד בוכה אני מתבוננת. הבוהן שלו נתקעה בין הספסלים אני מתיישבת בכל כובד משקלי והאמינו לי יש לי כובד ומועכת את הבוהן הזערורית הזאת עוד יותר.
כשהבנתי, קמתי, שלפתי, כל הדרמה נגמרה בשניות.
אך הילד כולו עלבון צורח את נשמתו הקטנה החוצה..
ומה רואים העוברים ושבים?
ילד ג'ינג'י מדהים בוכה כאילו הקטסטרופה הגדולה ביותר מתרחשת עכשיו. כשהם מתבוננים לראות מי המבוגר האחראי הם רואים:
את סבתא שלנו עומדת במרכז הקניון אישה לא צעירה תינוק יפהפה בידיה אצבעו תקועה בפיה (מין תרגיל רייקי שכזה). ובוכה איתו! בוגר מאוד, נו אז מה?.מה יכולתי לעשות? שנינו חיכנו לאימא... לאימא שלו.
רגשות האשמה הציפו אותי הפחד שקרה לו משהוא... תבינו הצרחות היו כמו ניתוח ללא הרדמה.
אין קורלציה בין הבכי למה שקורה לתינוק. אבל הפולנייה כבר רואה אמבולנסים דוהרים להציל את הבוהן , בתי חולים, משטרות, חקירה מול מנורה מסנוורת.
רק שתי דקות הספיקו לה ... שמרה על הנכד.. זועקות כותרות העיתונים...ובת א אומרת לבת ב האימא של הנכד הנ"ל: "תמיד ידעתי שהיא חולמת ולא שמה לב." (היא לא שוכחת, ששכחתי אותה עם העגלה במכולת כשהייתה בת שלושה חודשים. אני לא מתנצלת! אבל כן הייתי בת 21 ולא קלטתי שיש לי ילדה וטוב שזקן רחום צעק אחרי " היי גיברת העגלה לא שלך?")
הילד מוצץ את הסימילק שוכב על אימו ומבעד הדמעות תוקע בי מבט מאשים או אולי הוא כבר לא זוכר ואת המבט תקעתי אני לעצמי.
כשישבנו במסעדה כל המשפחה כמה דקות אחר כך התכרבלתי לתוך בעלי ורק כשחשבתי על מה שקרה, על אוזלת היד שלי ,לפחות הרגשית. הדמעות התחילו לטפטף...
אימא די אמרה הילדה שלי לא קרה לו כלום הנה: והחלה למנות את עשרת המכות שחטף בנה( כן ממש צורי ללב).טוב דרמהטולוגית תירגעי גם הילדה שלי רוצה את אימא שלה בחזרה. כולו מה קרה?
הג'ינג'י הקטן הושיט לי ידיים לקחתי אותו ואמצתי אותו ללבי אם אתה עברת הלאה. גם אני מוכנה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה