האוכל, המהביל והטעים הוגש לשולחן הנכד הכתום כבר שיחק בצד , אוכל זה בשביל גדולים הוא עוד קטן. אני מקווה שהפה יפתח פעם, הבחור כבר גבוהה כמו שחקן כדור סל ומדבר יותר יפה מכל חבר כנסת או שר בממשלה. אפשר להתבלבל ולחשוב שהוא בן חמש. ובאוכל.. חכו לו הוא עוד לא נולד. לפעמיים אני שמחה שהם נוסעים לאמריקה
מבחינת "מה לא רואים לא כואב."
הנכד הבכור בלס כרגיל ולא ויתר על פרור. נו מה אתם אומרים על הילד? "גאוות סבתא" אמיתית, גם אחותו התינוקת לא טמנה את ידה, רק בצלחת. היא הייתה מרוחה באוכל, וכולה חדורת מוטיבציה לעשות חיסול ממוקד בקציצה. העיקר שהיא נהנתה שיגעון.
אנחנו הגדולים תחבנו כמה שיותר אוכל, לא יודעת למה אבל כל האוכל שחשבתי שיספיק לי לשבוע, נטחן ולא נודע מקום קבורתו.
הגשם זרזף לו כל הזמן וחוץ מחטיפת צעצוע ובכי ענק, הכול טוב. ישבנו לנו ופטפטנו על הא ועל דא ובייחוד על דא. כי דא!
פתאום שמענו צרחה נוראית הבכור נפל על השולחן ועל לשונו הקטנטנה, נפערה שריטה הגונה. דם ירד כאילו שחטו הרגע פרה...
התלבטתי אם להזמין אמבולנס + מגן דויד+ משטרה או סתם לזמן גם את שח"ל.
לא שח"ל זה לסבתא, כי היא כמעט קיבלה התקף לב.
ההורים תיפקדו כמו צוות מיומן, החלטי ונחוש " להציל" את הלשון הקטנה.
אני כבר הייתי על סף היסטריה, ופשוט יצאתי, מזירת הפיגוע, כי הצרחות שלי היו חזקות משלו.
שבילים אחרונים של דמעות והוא הולך ונרגע על אב'שלו כשהמוצץ תחוב בפיו.
ואני, הלכתי והשגתי לי את המבט הכי רצחני שיש לי בארסנל. והוא שולח ישירות ובלי רחמים, לעבר סבא.
"השולחן הארור גובה עוד קורבנות." אמר מבטי הנזעם" כולנו עם כתמים כחולים מהשולחן הענק והלא מתאים בעליל לסלון הקטן" גבותיי התחברו לגבה אחת מאיימת..
כמה פעמים בקשתי להחליף את השולחן שמעוטר לא ב4 פינות אלה ב12! שלוש שלוש בכל צד. וסבא החכם (יש לציין) סיכל בעוד מועד את המשימה.
"מה שולחן יפה רק קנינו אותו". נכון בימי המנדט.
הפעם סבא המבוהל הביט בי במסכנות, מלווה באשמה ואמר "באייקה יש מבצעים בואי נלך לראות."
טוב.... כמובן שרוב הסיכויים שלאייקה לא יהיה שולחן בשבילי . אבל זאת התחלה.וכל התחלה אני לוקחת בידיים שוקקות.
כולם הלכו הביתה ... ואני בתמימות, שאלתי את סבא" נוסעים "לאייקה"" ?
"לא" הוא ענה לי "יורד גשם".
נכדי היקרים אני מבקשת סליחה מראש אבל, אני מכירה את סבא שלכם... כנראה שרק ניניי יראו את השולחן החדש והבטיחותי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה