9 בלילה גשם זלעפות ניתח על כל הארץ.
הכיתה אספה את מחברותיה, ספלי הקפה ויצאה אל הגשם המשתולל בחוץ.
חיוך היה על שפתותיהן , כן בטח למדנו שוב על שפע למה שלא יחייכו?
אספתי את כל הבלגן שהשאירו אחריהן.
ו.... הבת צלצלה מהבסיס יום ראשון בהכנה לקורס קצינות.
"זה לא בשבילי" היא בכתה "אני באוהל והגשם מטפטף לי על השמיכה החדשה" בטח צודקת רצנו אתמול כמו מטורפים לקנות שמיכה כדי שיחם לנסיכה.
" ומחר מקימים אותנו ב4 בבוקר". המשיכה המיועדת להיות קצינה בחיל הכי מוצלח בעולם ליבב ולרחם על עצמה.
 |
| הדמיה של האוהל |
נשכתי חזק את השפתיים כדי שלא יצא לי: "חכי לנו בשער לא חשוב איזה אבא מתלבש ואנחנו מיד באים לחלץ אותך מידי שוביך הנוראיים שעושים עוולה לנערה תמימה ומסכנה שרועדת עכשיו מקור."
נכנסתי למיטה אך שנתי נדדה....
אני לבושה בפיז'מה רכה שמיכת פוך שעלתה הון מכסה אותי כרית רכה מתחת לראש כרית קטנה מתחת ליד השבורה שלי. כרית מתחת לרגלים שהתעייפו מלשבת בבית החם. פינוק אמיתי עם לא הנוחר הזה לצידי.
והיא תינוקת קטנה עוד החלב על שפתותיה ישנה באוהל מטפטף?
השינה כבר לא הייתה שינה התהפכתי כול הלילה מצד לצד.
או. קיי. אני יודעת שהיא לא חייל מסוקס מגבעתי עם שפם על השיניים אבל בכל זאת היא תינוקת שלי!
אז מה עם אימא של החייל מסכנה יותר... רחמי.
אני יורדת על ברכי ומתפללת:
אלוהים תן לה כוח לזאת התינוקת שהכול יעבור בשלום, ושעוד חוויות ייתוספו לאוסף החוויות הקטנות שלה אחרי איסוף מפיות ולקיים בצבעים מזעזעים.
תן לה היושב במרומים כוח ורצון להמשיך ולראות לאן כוחותיה הקטנים מובילים אותה... זאת אני האימא מהפוך שמתפללת אליך, בכוונה רבה.
ואם אני לא מגזימה הודו ורוממיותו סדר לה את החור הנוזל הזה באוהל בלי לעצור גשמים.
שלך לעד האימא מהפוך.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה