ב2008 לקראת פסח קיבלתי אותך.
 |
| לא מצאתי צהוב אז סלח לי אתה אדום |
כשראיתי אותך עומד בחניה קיבלתי פיק ברכים.
כל-כך יפה, כל-כך צהוב.
טוב אני מבינה שאתה לא הג'יפ הכי משוכלל שיש ושאתה בעצם ג'יפון, צעצוע כמו שכולם ניסו להסביר לי.
אבל לי לא היה איכפת אני כבר הייתי מאוהבת.
בחרדת קודש התיישבתי מאחורי ההגה ורטט עבר בגבי. "אתה שלי", לחשתי לך ואתה התנעת בווום..ווום רועש...
נו אז אתה לא הג'יפ הכי טוב , גדול שיש... אבל היי יצאת מהניילונים ו.." שימותו הקנאים.
קראתי לך " סופר ג'יפ." כי איתך נוסעים רק לסופר וגם " מגה ג'יפ". כי מה אני עושה איתך? רק נוסעת למגה.
וילד שביקש: "אולי ניקח אותו לשטח וניראה מה הביצועים שלו?"
ננזף מיד והושתק עד תצא נשמתו, ומיד אותו "מציע אווילי" ירד עם שמיכה לכסות אותך כדי שלא תתצטנן.
"שטח" ..פה! עכשיו אבל באמת הגזמתם!!!
ככה עברו להן 4 שנים. בילינו לנו יפה, קל לצאת ממך ולהיכנס. לא צריך לזחול על הרצפה כמו באוטו של סבא . ישבתי לי מעל כולם והתבוננתי מלמעלה.
בקלות פתחתי את הדלת האחורית והכנסתי את קניותיי, נכדי, או לפחות את העגלה שלהם. בכול חניה מיד מצאתי אותך כי הצהוב המסנוור שלך בלט בין כל האפרורים.
אתה עדין יפהפה! הקילומטרז' בקושי נוגע ל9000! כן לא לצחוק אני נוסעת בך נסיעות קצרות ואתה מוגן בחניה כמו תינוק בעריסה.
אבל, ביום בהיר אחד, הגזרה נפלה לא מייבאים יותר אותך ושכמוך גורדז'ס אחד.
ולכן בצער רב דרכינו נפרדות.
אני אשים עליך פתק יפה ואיש לא יאמין לקילומטר שלך ואדיוט מי שלא יקנה אותך, אתה כמעט מהניילונים.
טוב, אני מנסה לא לחשוב על מה שיקרה, ויש עוד לשכנע את סבא כי הוא עוד מעידן הדינוזאורוסים. ומה שלא מקולקל עד לא שמושי לחלוטין. לא זורקים ובטח לא חדש (4) שנים על רווח כלכלי האיש לא שמע...
ואני? אני בוכה, כי אני מתקשרת בקלות לכל דבר חי או צומח וכמובן דומם. אוי אל תיעלב לי עכשיו, אני יודעת שאתה לא דומם אתה הכי, הכי.
והייתי נוסעת בך עוד שנים בשמחה וגאה על הוד צהובותך.
אבל דיהטסו לא מוכנים לייבא אותך יותר.
אז אהובי ניפרד כידידים ורק לי מותר לבכות אתה שלא תשפוך לי לאגר פתאום...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה