יום ראשון, 29 בינואר 2012

ברזיל שחקת אותה?

אני לא יודעת מי את או אתה או אתם
אבל 19 כניסות בשבוע?

כל הכבוד!!!!
וכמובן תודה זה כיף גדול לדעת שקוראים אותי גם בארץ זרה.
ושלא יעלבו לי פתאום ארה"ב ,רוסיה וגרמניה.. אני רואה כמה אתם נאמנים לי
אז לכולם תודה רבה,
 אוהבת גם אם לא מכירה אותכם
                                             אני.

",יקירתי זחלתי מבין זרועותיך עייף ותשוש."



את למעלה מחבקת את סבא בזרועות אמיצות, ואת האצבע הקטנה שלך את מנסה לדוחף לו לנחיר.
מה אתם רוצים ממני? את חושבת לעצמך, קודם הוא עשה את זה אז עכשיו אני, אולי יש שם משהו.
עכשיו את עושה לו בדיקת שיניים וכמו כל שיננית מנוסה את מנסה לעקור לו אותם, איזה בסה את חושבת לעצמך לא יוצא אבל אם זה אצלו בפה זה בטח טעים.
סבא ונכדהנה ,הנה בכל הכוח הזעיר שלך את תוקפת.
אני מציצה עליכם וממשיכה לשחק עם הבכור.
מבחינת גבר אתה כבר בן 60 תסתדר לבד. אני משגיחה על הגבר, גבר שלי בן השלוש שהופך מיום ליום יותר פרוע ומסוכן לעצמו ולפריזורה של סבתא ש'לו.
 אני קוראת לו תוך כדי משחק" נכדודי בוא, תעזור לי לפתוח את קופסת הקסמים.."
הילד מעיף מבט אחד, הוא עסוק כבר בלהרוס את הוידיאו ולא בא לו.
אז ,הוא פולט כבדרך אגב:" סבתא את כבר גדולה ,את יכולה להסתדר לבד."
אם ככה..? אז אני אלך להציל את סבא. והוא יציל את הוידיאו לא למד מליון שנה הנדסת חשמל?
אני אוספת נכדה לתוך זרועותיי. אך את בכל הכוח מנסה להשתחל חזרה לסבא.
עכשיו זה או,או. או שאת אוהבת אותו יותר. או שלא גמרת לחקור אותו.
בשב"ק יש בטח כבר כיסא על שמך. או נו בטח הוא אוחז בוידיאו מה מעניין יותר מזה? את ממש עפה, בריונית קטנה מתוך זרועותיי המחבקות אותך בכוח הישר על סבא... היי, אין שם זרועות לתפוס אותך את לא רואה?
אך לך מה איכפת סבא עוזב את הוידיאו המרוטש ותופס אותך מאושר הוא אומר כאילו לעצמו. "היא לא מוותרת עלי".
נראה אותך, אני מטיחה בכעס (עד היום היא רצתה רק אותי) כשאני אתחיל להכין אוכל ובמיוחד שאוציא משהוא בצקי היא מיד תבוא ל"גזרת הסבתא" אני לא  מותרת ולא מוחלת על כבודי.
כל הערב אתם ממשיכים את מסעכם יחדו היא "בקרטושים" והוא בהמיית מעריצים.
כבר מאוחר החתן בא להחליף אותנו.
סבא שערותיו ומה שנשאר מהם פרועות משקפיו על העוקם, החולצה מחוץ למכנסיים וכולו פרוע." התעייפתי" הוא אומר. במדרגות הוא מוסיף,  
"עייפה אותי הקטנה הזאת."
כשאנו נוסעים באוטו חזרה הביתה, מתנגן לו השיר של אסף אמדורסקי:
"יקירתי זחלתי מבין זרועותייך,
עייף ותשוש....
אך במהרה אשוב עליך"
מי אמר שהשיר נכתב לזוג אוהבים? כל אחד יכול לפרש מה שהוא, רוצה
  ובשבילנו השיר נכתב לסבא שעושה בייבי סיטר לנכדה.

יום חמישי, 26 בינואר 2012

תשמרי לי על הדמעות


זהו התאריך נקבע. באמצע מרץ את אוספת את מיטלטליך ואת בנך הקטן ונוסעת לחפש את מזלך, רחוק, רחוק מאימא.
ימים לא פשוטים עוברים עלי.
לא אל תחכי לדרמות, לדמעות, ולסצנות סוחטות לב.
כיאה לפולניה גאה הכול נעשה בחדרי חדרים. ואני אפילו לא פולניה.
כלפי חוץ, אנחנו תומכים, עוזרים נותנים עצות מנסים עוד טיפה להיות איתכם.
אבל בפנים, בתוך הנשמה אנחנו נפרדים, קורעים לאט, לאט את החוטים שמחברים בנינו.
 "היא לא מתה את יודעת" אומרות לי חברותי "היא תדבר איתך כל יום את עוד תראי."
וחברה אחרת מספרת, שרק שבנה היה רחוק ממנה, היא הצליחה לקשור איתו קשרים אמיצים.
 נכון, כולכן חברותי "המעודדות", נפלאות, רק תנו אויר ותסירו ממני את הפומפונים.
כי איך את אומרת בתי המתרחקת?. "עכשיו אני אשב לי קצת בחושך....".
זה לא קל הדבר הזה. הוא מרגיש כסוף.
 מזל שאת עסוקה בלארוז, לסדר, לגמור.ולהתחיל בחיים חדשים ככה את יכולה לדחות או לפחות לשים את הכאב לעת עתה בצד. אך על תדאגי הוא יחכה לך, יתנפל עליך בשעות הכי קשות שלך.
מזל שיש סקייפ אנחנו נעמוד ונעודד אותך גם מרחוק.
כן. לא קל בימים אלה להיות אבאמא.
 בימים קדומים הילד היה בא לאבא ואמר: "אבא אני רוצה לתור את הארץ". והאב  היה אמר לו מיד, בלי לחשוב פעמיים: " תפסיק לבלבל את המוח ותמשיך לחרוש את השדה".
אך בימינו אלה, אנחנו "עלק", נאורים. ימי חשכת הבניים נגמרו.
 ואנחנו צריכים לקבל בהבנה את רצון ילדנו לפרוש כנפיים ולעוף.
ואנחנו... אנחנו מה? הלב כבר "מקורטש" וכל מה שהוא רוצה זה להעיף סטירה למי שעשה לו את זה. להפסיק להיות פדגוגי , מבין, מתחשב ועוד מילים יפות שלא מתחברות עם הבלגן שקורה לו בפנים.
עכשיו אני באמת אשב לי כאן בחושך לבד...
 "היי ילדון באת לבקר את סבתא?"
איזה מזל שנשארו לי כמה נכדים "ספאר" בישראל.

יום שני, 23 בינואר 2012

אחרונת "השבט הלבן".



עכשיו קחו נשימה, תתיישבו, קחו את הקפה שלכם, כי לא הולך להיות קל....
יום שישי  סגרירי, עננים מכסים את השמים הולך לרדת מבול... השעה 9 בבוקר ואנחנו נוסעים לקחת את המיועדת שלנו מצריפין.
ברדיו אנחנו שומעים את המושג החדש "השבט הלבן". היי אני אומרת לבן זוגי מדברים עלינו תגביר את הרדיו.
 ומה אומר המושג " השבט הלבן"? חילוני ,אשכנזי, משכיל, מרוויח טוב ו ..השוס..שמאלני.
אחרונת "השבט הלבן".
שני אנשים שוחחו ברדיו על המושג החדש: כן זה אנחנו! אנשי השבט הלבן...רק הנה, הנה הם מכריזים אלינו כזן נכחד!!!
אז יש לנו שם חדש "שבט לבן".
 או.קיי נתחיל מחדש עם הנתונים שאספנו עד כה: בני "השבט הלבן" נוסעים במכונית לקחת את המיועדת "מיועדת?" לקצונה.
היא עולה לאוטו עם תיק בגודל של אימא שלה ואם ...קבלו בקול תרועת חצוצרות את המילה החדשה   - "ת'שנגיות".
שזה פלסטיק בכמה צבעים שחוברו יחדו בעבודה ערבית, שהנכד שלי בן ה3 מסוגל לעשות  יצירה יותר יפה.
את ה"ת'שנגיות" מחברים לכותפות והן מסמלות שאת בקורס הכנה לקצונה.או כמו המילה החדשה שלמדנו מיועדת.
ואז המיועדת מתחילה לספר לנו חוויות..
אני גאה יושבת ליד הנהג ומאחורה הילדה הקטנה שלי מדהימה אותי היא לומדת את כל מה שאני לא הצלחתי להכניס לה לראש וגם בית ספר, אחרי שנים של ניסיונות כושלים, התייאש. היא יודעת על ראשי הממשלה , מלחמות      ו"ארץ ישראל שלנו"... ניקיתי את אוזני, זה היא אמרה או לא שמעתי טוב?
טוב איפה היינו?
שנוער הגבעות מכיר את הארץ זה ברור אבל שנוער הקניונים שולט בידיעת הארץ? לאן הגענו אני שואלת את עצמי?
היא מספרת שמחדירים בהם את אהבת הארץ עד טרוף.. והנה שיחה שהתקיימה: המפקד אמר:" אין לי ארץ אחרת" כל הכיתה באטרף אחריו, מי שעוזב את הארץ זה הגרועים ביותר, "נפולת נמושות" כדברי רבין המנוח. כל המיועדים מהנהנים בראש בשמחה ומוסיפים עוד ועוד קיטונות על יורדי הארץ המובטחת.
רק "חיימקה שלי" כדברי השיר מבקשת בנימוס את רשות הדיבור ואומרת ככה:
אחותי וגיסי יורדים עוד כחודשים לכמה שנים לארץ המוזהבת. הוצעו עבודות, נרקם סטארט אפ, הם קיבלו, ועכשיו מנסים מזלם.
 הס השתרר בכיתה...כל המיועדים משתתקים.
 ממשיכה הקטנה ואומרת "הם ממיטב הנוער שרתו בנאמנה את המולדת אפילו חתמו קבע ומה זה שייך? "לנפולת של נמושות" היום כולנו כפר גדול אחד למה שלא ינסו מזלם בנכר?
המפקד, המיועדים, מהנהנים בראש, נוער הקניונים מוכה ספקות מתפזר למגורים.
  צודקים, זה לא היה קורה לנוער הגבעות מהתנחלות "מצפה- תרביצו לחיילים".
אבל נוער הקניונים מהתנחלות "קניון רננים" מהסס, מה הוא יעשה עם יציעו לו סטארט אפ בניכר?.
ביום השני מגיע המפקד להרביץ תורה "בנוער הקניונים יפי הבלורית והטוהר."
הוא מדבר על אנשים ישראלים שמוצאים דרכון זר למקרה שהארץ תבער.
המיועדים מסכימים פה אחד:!" זה אסון! זה אסור! אלה אנשים לא מוסריים."
ושוב הקטנה, שלי מרימה ידה, ומבקשת בנימוס לדבר...
גיסי שהוא בן לאב רומני שברח מאימת השואה, השיג דרכון זר לו ולילדיו אני לא מבינה מה רע?
האם אדם שלא נלחם צריך לשבת ולהיות בשר תותחים? לשבת ולחכות למותו? או שאולי, כדי, לקחת את הרגלים ולהסתלק הוא במילא לא מועיל, למלחמה.
אחרי המלחמה יישארו עוד יהודים שיבנו מחדש את ארץ ישראל. גם הסבים שלי ברחו מאירופה הבוערת, כדי להציל את נפשם אם לא, לא הייתה קמה המדינה.
ולא לשכוח שהגולה עוזרת לישראל גם בכסף אך גם בלובינג על ממשלות זרות.
הס איש לא מדבר כל העניים פונות למפקד. הוא מפזר את הכיתה, מה הוא יודע ? הוא בן עשרים כל החיים לפניו,מה הוא כבר יודע? אפשר לנחש מה הוא יעשה  כשיהיה גדול?
עכשיו, בכיתה למיועדים לקצונה- הוא הכי צודק אך גם הג'ינג'ית מהשורה השנייה.
הוא רק מקווה בסתר ליבו, שאין לה יותר אחיות.
 ו"המיועדת" הבינה פתאום מהשיחות, שאם תהיה מלחמה אחות אחת תברח לאחיה הרומנים ותינצל. אחות שנייה כבר מזמן "ביבשת המוזהבת".
והיא, היא חיילת צעירה ממיטב נוער הקניונים , עליה תלוי התפקיד הענק להציל את המולדת.
היא מפקדת במלחמה! אומנם לא בקרב עם "אש חיה" אלה "בקרב ניירות" כמפקדת בשלישות ותמחקו את החיוך זכרו מה קרה במלחמת יום כיפור.
היא שעד היום רק אמרה:" תביאו לי, תקנו לי, כי אני לא יוצאת מההתנחלות שלי  קניון רננים". היא ורק היא שומרת על המולדת ועל זוג זקנים שנשאר מאחור לטיפולה.
 ובלב רחב ,ובגאווה גדולה היא תאמר לבורחות "אל תדאגנה, אחיותיי, אני אשמור על "אבאמא".

יום שבת, 14 בינואר 2012

שבת גשומה או שולחן מסוכן


האוכל, המהביל והטעים הוגש לשולחן הנכד הכתום כבר שיחק בצד , אוכל זה בשביל גדולים הוא עוד קטן. אני מקווה שהפה יפתח פעם, הבחור כבר גבוהה כמו שחקן כדור סל ומדבר יותר יפה מכל חבר כנסת או שר בממשלה. אפשר להתבלבל ולחשוב שהוא בן חמש. ובאוכל.. חכו לו הוא עוד לא נולד. לפעמיים אני שמחה שהם נוסעים לאמריקה
מבחינת "מה לא רואים לא כואב."
 הנכד הבכור בלס כרגיל ולא ויתר על פרור. נו מה אתם אומרים על הילד? "גאוות סבתא" אמיתית, גם אחותו התינוקת לא טמנה את ידה, רק  בצלחת. היא הייתה מרוחה באוכל, וכולה חדורת מוטיבציה לעשות חיסול ממוקד בקציצה. העיקר שהיא נהנתה שיגעון.
אנחנו הגדולים תחבנו כמה שיותר אוכל, לא יודעת למה אבל כל האוכל שחשבתי שיספיק לי לשבוע, נטחן ולא נודע מקום קבורתו.
הגשם זרזף לו כל הזמן וחוץ מחטיפת צעצוע ובכי ענק, הכול טוב. ישבנו לנו ופטפטנו על הא ועל דא ובייחוד על דא. כי דא!
פתאום שמענו צרחה נוראית הבכור נפל על השולחן ועל לשונו הקטנטנה, נפערה שריטה הגונה. דם ירד כאילו שחטו הרגע פרה...
התלבטתי אם להזמין אמבולנס + מגן דויד+ משטרה או סתם לזמן גם את שח"ל.
לא שח"ל זה לסבתא, כי היא כמעט קיבלה התקף לב.
ההורים תיפקדו כמו צוות מיומן, החלטי ונחוש " להציל" את הלשון הקטנה.
אני כבר הייתי על סף היסטריה, ופשוט יצאתי, מזירת הפיגוע, כי הצרחות שלי היו חזקות משלו.
שבילים אחרונים של דמעות והוא הולך ונרגע על אב'שלו כשהמוצץ תחוב בפיו.
ואני, הלכתי והשגתי לי את המבט הכי רצחני שיש לי בארסנל. והוא שולח ישירות  ובלי רחמים, לעבר סבא.
"השולחן הארור גובה עוד קורבנות." אמר מבטי הנזעם" כולנו עם כתמים כחולים מהשולחן הענק והלא מתאים בעליל לסלון הקטן" גבותיי התחברו לגבה אחת מאיימת..
כמה פעמים בקשתי להחליף את השולחן שמעוטר לא ב4 פינות אלה ב12! שלוש שלוש בכל צד. וסבא החכם (יש לציין) סיכל בעוד מועד את המשימה.
"מה שולחן יפה רק קנינו אותו". נכון בימי המנדט.
הפעם סבא המבוהל הביט בי במסכנות, מלווה באשמה ואמר "באייקה יש מבצעים בואי נלך לראות."
טוב.... כמובן שרוב הסיכויים שלאייקה לא יהיה שולחן בשבילי . אבל זאת התחלה.וכל התחלה אני לוקחת בידיים שוקקות.
כולם הלכו הביתה ... ואני בתמימות, שאלתי את סבא" נוסעים "לאייקה"" ?
"לא" הוא ענה לי "יורד גשם".
נכדי היקרים אני מבקשת סליחה מראש אבל, אני מכירה את סבא שלכם... כנראה שרק ניניי יראו את השולחן החדש והבטיחותי.

יום רביעי, 11 בינואר 2012

מרק פטריות ותפוחי אדמה חורפי ונפלא ב5 דקות

גם אתם חושבים שהחורף הזה קר בהשוואה לשנים קודמות?
 כי אני כבר קפא לי ה...אז או שהזקנתי וכמו לכל זקן, קר כל הזמן גם ששמש שורפת בחוץ או שבאמת החורף הזה קר בטרוף.
חורפים קודמים לא הורדתי את המעיל אפילו. ועכשיו בררר איזה קור אני מחשבת את הפעמים שאני הולכת לשירותים. קר שם בחוץ.
השיניים נוקשות לי.
 וזה מסוכן לאבד שן בגלל הקור,כן באמת, לא להיט כבר איבדתי יד.
אז כשאין זמן ואני צריכה מרק מהיר וזמין אני מכינה את המרק הפושטי הזה.
 כולם משוגעים עליו, נכון לא הכי בריא (טוב גם אני לא) אבל קל להכנה וטעים מאוד.ומי צריך יותר מזה בלילה קר?
אז הנה מתכון לא מתוחכם אבל מה זה טעים
מרק פטריות ותפ"א חורפי קל להכנה.

בסיר ליטר וחצי מים עד שני ליטר.
שקית אבקת מרק של פטריות + 2 כפות אבקת  מרק עוף.(פרווה)
מלח (ברחמים כי יש כבר מונוסודים במרקים.)
 3 פטריות מיובשות, שפוררתם אחר כבוד.
להרתיח.
2 תפוחי אדמה גדולים לחתוך לקוביות קטנות ולמרק.
חצי כוס של קווקר או גריסי פנינה.
לבשל עד שמתרכך.
4 כפות יין סאקי. להמשיך לבשל עד שגריסי הפנינה רכים.
אז להכניס למרק כוס עד שניים של אפונה סאנפרוסט.
 האפונה ממתיקה לכן לפי איך שאתם אוהבים.
תטעמו ותוסיפו מלח פלפל לפי הטעם.
ולמתחזרים :
טוסטים אני מורחת בחמאה שוברת לחתיכות ומפזרת מעל.
אז בברכת חורף קר וגשום לכולם
                      סבתא

יום שבת, 7 בינואר 2012

חביבי הכל עובר חביבי


ב2008 לקראת פסח קיבלתי אותך.

דייהטסו טריוס
לא מצאתי צהוב אז סלח לי אתה אדום

כשראיתי אותך עומד בחניה קיבלתי פיק ברכים.
כל-כך יפה, כל-כך צהוב.
טוב אני מבינה שאתה לא הג'יפ הכי משוכלל שיש ושאתה בעצם ג'יפון, צעצוע כמו שכולם ניסו להסביר לי.
אבל לי לא היה איכפת אני כבר הייתי מאוהבת.
 בחרדת קודש התיישבתי מאחורי ההגה ורטט עבר בגבי. "אתה שלי", לחשתי לך ואתה התנעת בווום..ווום רועש...
נו אז אתה לא הג'יפ הכי טוב , גדול שיש... אבל היי יצאת מהניילונים ו.." שימותו הקנאים.
קראתי לך " סופר ג'יפ." כי איתך נוסעים רק לסופר  וגם " מגה ג'יפ". כי מה אני עושה איתך? רק נוסעת למגה.
וילד שביקש: "אולי ניקח אותו לשטח וניראה מה הביצועים שלו?"
ננזף מיד והושתק עד תצא נשמתו, ומיד אותו "מציע אווילי" ירד עם שמיכה לכסות אותך כדי שלא תתצטנן.
"שטח" ..פה! עכשיו אבל באמת   הגזמתם!!!
ככה עברו להן 4 שנים. בילינו לנו יפה, קל לצאת ממך ולהיכנס. לא צריך לזחול על הרצפה כמו באוטו של סבא . ישבתי לי מעל כולם והתבוננתי מלמעלה.
בקלות פתחתי את הדלת האחורית והכנסתי את קניותיי, נכדי, או לפחות את העגלה שלהם. בכול חניה מיד מצאתי אותך כי הצהוב המסנוור שלך בלט בין כל האפרורים.
 אתה עדין יפהפה!  הקילומטרז' בקושי נוגע ל9000! כן לא לצחוק אני נוסעת בך נסיעות קצרות ואתה מוגן בחניה כמו תינוק בעריסה.
אבל, ביום בהיר אחד, הגזרה נפלה לא מייבאים יותר אותך ושכמוך גורדז'ס אחד.
ולכן בצער רב דרכינו נפרדות.
אני אשים עליך פתק יפה ואיש לא יאמין לקילומטר שלך ואדיוט מי שלא יקנה אותך, אתה כמעט מהניילונים.
טוב, אני מנסה לא לחשוב על מה שיקרה, ויש עוד לשכנע את סבא כי הוא עוד מעידן הדינוזאורוסים. ומה שלא מקולקל עד לא שמושי לחלוטין. לא זורקים ובטח לא חדש (4) שנים על רווח כלכלי האיש לא שמע...
ואני? אני בוכה, כי אני מתקשרת בקלות לכל דבר חי או צומח וכמובן דומם. אוי אל תיעלב לי עכשיו, אני יודעת שאתה לא דומם אתה הכי, הכי.
והייתי נוסעת בך עוד שנים בשמחה וגאה על הוד צהובותך.
אבל דיהטסו לא מוכנים לייבא  אותך יותר.
אז אהובי ניפרד כידידים ורק לי מותר לבכות אתה שלא תשפוך לי לאגר פתאום...

יום שישי, 6 בינואר 2012

חיילת מבולבלת

כל יום בשבוע האחרון חיכינו לצלצול הטלפון.
 מרדת החשיכה ועד אמצע הלילה עצרנו, נשימתנו רק שיבוא כבר הטלפון של החיילת.
 ואז נשמע קולו הגואל ברחבי הבית, בהשתוקקות, הרמנו את הטלפון... אך רק בכי נשמע מהצד השני.
"לא יכולה יותר". היא בכתה העיפו אותה מפה ולטפו לה את האגו משם.
אין לך כושר לכי הביתה, מפה. ומהצד השני אל תעזבי אותנו כי את חיילת כה איכותית.
והיא ילדה קטנה ,חיילת מבולבלת עמדה באמצע ועשתה בדיוק את מה שהיא יודעת הכי טוב... בכתה.
כשאמרנו:" לא טוב לך אז תעזבי". היא צעקה שהיא לא לוזרית. ושאנחנו נתאכזב.
ככל שהסברנו לה יותר שמי שיתאכזב זה היא, כי אנחנו, תודה לאל, כבר חיינו את חיינו במלוא העוצמה. היא רק התבצרה בעמדתה.
אז העזנו ואמרנו בלחש:" אז תישארי", גם כאן נשפכו עלינו קיטונות של רותחין  והיא התריסה נגדנו :"לא שווה לחתום שנתיים בשביל להיות קצינה דמיקולו."
וככה ביו שני הקצוות הילכנו לנו בין הטיפות.
מה להגיד מה לייעץ ? ואולי רק להגיד: מילות אהבה ולתת לה להחליט.
אישה רוחנית כמוני לא תוותר גם על גישה כזאת אך גם כאן הוטח בנו :"מה אני לא מעניינת אתכם?"
חיילת מבולבלת שלנו את הדבר הכי חשוב לנו ומה שתעשי טוב בשבילנו .
את יודעת בעצם מה אנחנו הכי רוצים שתעשי?....
שתהיי מאושרת "קצינה לא קצינה הכול קשקוש."
 גם עם ארון על הכתפיים , הארון בחדר שלך, תמיד יישאר מבורדק ככה שלנו, זה לא משנה.
אז תפסיקי לבכות ותחליטי כבר לכאן או לכאן, את יודעת: תמיד, אחרי ההחלטה בא הרוגע.
שלך ברור שלך.... אבל גם שלנו!

יום שני, 2 בינואר 2012

איזה לילה עבר עלי


9 בלילה גשם זלעפות ניתח על כל הארץ.
הכיתה אספה את מחברותיה, ספלי הקפה ויצאה אל הגשם המשתולל בחוץ.
חיוך היה על שפתותיהן , כן בטח למדנו שוב על שפע למה שלא יחייכו?
אספתי את כל הבלגן שהשאירו אחריהן.
ו....   הבת צלצלה מהבסיס יום ראשון בהכנה לקורס קצינות.
"זה לא בשבילי" היא בכתה "אני באוהל והגשם מטפטף לי על השמיכה החדשה"  בטח צודקת רצנו אתמול  כמו מטורפים לקנות שמיכה כדי שיחם לנסיכה.
" ומחר מקימים אותנו ב4 בבוקר". המשיכה המיועדת להיות קצינה בחיל הכי מוצלח בעולם ליבב ולרחם על עצמה.

הדמיה של האוהל

נשכתי חזק את השפתיים כדי שלא יצא לי: "חכי לנו בשער לא חשוב איזה אבא מתלבש ואנחנו מיד באים לחלץ אותך מידי שוביך הנוראיים שעושים עוולה לנערה תמימה ומסכנה שרועדת עכשיו מקור."
נכנסתי למיטה אך שנתי נדדה....
אני לבושה בפיז'מה רכה שמיכת פוך שעלתה הון מכסה אותי כרית רכה מתחת לראש כרית קטנה מתחת ליד השבורה שלי. כרית מתחת לרגלים שהתעייפו מלשבת בבית החם. פינוק אמיתי עם לא הנוחר הזה לצידי.
והיא תינוקת קטנה עוד החלב על שפתותיה ישנה באוהל מטפטף?
השינה כבר לא הייתה שינה התהפכתי כול הלילה מצד לצד.
או. קיי. אני יודעת שהיא לא חייל מסוקס מגבעתי עם שפם על השיניים אבל בכל זאת היא תינוקת שלי!
אז מה עם אימא של החייל מסכנה יותר... רחמי.
אני יורדת על ברכי ומתפללת:
אלוהים תן לה כוח לזאת התינוקת שהכול יעבור בשלום, ושעוד חוויות ייתוספו לאוסף החוויות הקטנות שלה אחרי איסוף מפיות ולקיים בצבעים מזעזעים.
תן לה היושב במרומים כוח ורצון להמשיך ולראות לאן כוחותיה הקטנים מובילים אותה... זאת אני האימא מהפוך שמתפללת אליך, בכוונה רבה.
ואם אני לא מגזימה הודו ורוממיותו סדר לה את החור הנוזל הזה באוהל בלי לעצור גשמים.
                               שלך לעד האימא מהפוך.