היום התעוררתי ב10.30 מרוצה ונפעמת מגודל השעה , בעת שאני מותחת איברי נזכרתי יום שבת היום, הקטנה בצימר עם התורן.
ולבנות הודעתי שעד שאין לי "מעבד מזון" לא עושה צהרים בשבת.
וזאת כדי לזרז את בעלי וביתי שקורצו מאותו חומר. איזה חומר? זה שעושה מחקר במשך שנה על דבר זניח שצריך לבית ובסוף שכבר קונים אחרי שהוציאו את נשמתנו, טיפין, טיפין. זה או במחיר מופקע או מכשיר אה ,לא ממש טוב .
אני קניינית הצ'ק צ'ק אם המוכר ממליץ אני קונה הוא בודאי יודע מה טוב הרי הוא מתעסק עם זה. נכון תמיד יקר אבל אני יוצאת מהנחה שיקר זה טוב כי מי שייקח כסף על מכשיר חשמלי לא טוב: תמיד יבואו להחליף.
אז יש לי יתרון יאללה תביא.. אין חקירות השוואות וטחינת שכלים צריכה -קונה ( גם מה שלא צריכה).
יום שבת לבד כבר הכנתי לו ולי ארוחת בוקר שמלאה את כרסנו עד הערב שוכבים על הספה. נו מה עושים? לנוח? די כבר נחנו.
כל היום שלנו. יש! כל-כך חם שאין חשק גם להתפרע. לא לסדר שום דבר לא לעשות כלום.אני מסתכלת על הטלפון אולי תצלצל. שיהיה מה לעשות.
אולי איזה בת תבוא בכל זאת." אנחנו כבר "אכולים" תודיע לי " רק באנו לבקר." אולי איזה מכר שנזכר.
תראו כל שבת מתחילה כבר ביום חמישי.
הנה מגיע יום חמישי אני מתייעצת עם עצמי, קונה את המצרכים ומתחילה עם הבישולים. שישי עושה עוד תוספות ( אתם יודעים זה לא אוהב את המאכל הזה אז נעשה לו "במקום". הרי הגעתי מהקיבוץ.) וכך בשבת "משוגרים" לשולחן כ10 עד 15 מאכלים שונים.
הנה הגיע יום שבת ...
וביום שבת אני בשמונה וחצי על הרגלים עד ארבע חמש אחר הצהרים.
הילדים הולכים "וסבאסבתא" מתמוטטים, הרוסים . זה היום הקשה בשבוע.
o.k אז מה אתם מייללים כלום לא טוב?
טוב ,טוב! רק תנו לנו להתארגן על עצמנו.
הלכנו לשכב במיטה הזוגית . תורידו את החיוך רק דיברנו. שיחה חשובה שנעשת פעם במיליון שנה. ורק באמת שיש המון זמן לשוחח בשקט בלי הפרעות, רק אז, שיחה כזאת יכולה להתקיים.
השעה חמש אנחנו מרגישים בשמים ... אני מכינה ארוחת צהרים בעודנו יושבים לאכול מגיע טלפון :"אפשר לבוא?"
טוב אומנם בקשתי לפני שעות אבל דוקא עכשיו זה הגיע :"יאללה בואו..."
יום שבת :מי אמר אוכל , ערמה אין סופית של כלים בכיור ,בלגן ולא קיבל?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה