מתוק שלי אתה כולך שנתיים וחצי וכבר מרגיש רגש שילווה את חייך.
קנאה- זה אתה שהצעתה להניח את אחותך התינוקת בשיחים ואפילו בחרת שיח דוקרני במיוחד.
זה אתה שמרגיש רגשות של "גדולים", ומבין שצריך להיפתר מהם כמה שיותר מהר כי הם מזיקים לך.
כן אתה צודק מחמל ליבי –זה כואב. כואב אולי יותר מהכוויה הקשה שעברת. וכן זה עומד להישאר לתמיד זה לא יעבור אחרי חודש: אתה מתחיל להבחין בכאב הלב ,שדומה לכאב הגוף וגם הפעם אתה חסר אונים.
מסתכל עלינו הגדולים כמבקש :" תעצרו את הכאב הזה! בטח אחד מימכם יודע איך עוצרים את זה, לא?"
אז לא יקיר שלי אתה מתחיל לאסוף כאבים שלא יגמרו, אתה מתחיל לחרוט על לוח לבבך שריטות שלא ימחו .
אתמול כשהרגעתי את אחותך התינוקת, אמרת:" תני אותה לאימא ובואי נשחק". טוב אמרתי ואפילו הצעתי" סטאר אפ": "בוא ניתן אותה לסבא." כך שגם אימא וגם סבתא יוכלו לשחק איתך.
ובאיזה חוש צדק ילדי אמרת לי:" לא לאימא". כאילו שאתה מבין שגם התינוקת צריכה משהוא שווה.
ראיתי אותך מתבונן מהצד שהדודה שלך לקחה את התינוקת וגרגרה אליה בהנאה.
עכשיו בן הדודה הקטן צורח ומבקש מאימא שלו שתניח את הצעצוע החדש ותיקח אותו על הידיים.
בטח סיננת במוחך : "תלמד חביבי זה קורה לכולם, למזלך היום, היא תניח את החבילה ,אבל יום אחד היא תגיד לך אומנם בהרבה אהבה אבל זה יגיע:" רגע חמודי אני אגמור עם התינוק ואתפנה אליך, חכה בסבלנות."
ואז יקירי תצרח כמה שאתה רוצה. כלום לא יעזור לך."
כשהבאתי את הדודה שהייתה אז תינוקת הביתה פרצה אימך שהיתה הבכורה, בגל רכושניות.
מבולבלת ומזועזעת , עמדתי מול פרץ הכעס של בכורתי, ולא ידעתי מה לעשות.
חמתי לקחה אותי הצידה ואמרה ועכשיו תארי לך שבעלך מביא הביתה: אישה צעירה ,יפה ומתוקה ואומר לך :" עוד רגע חמודה תכף אתפנה אליך..."
הימים יהפכו לשבועות שיהיו חודשים ומים רבים עוד יחסרו בכנרת אתה תגדל יפיוף שלי אך אני לא אשכח את המבט שלך מתבונן מהצד על הרכש החדש של אימא. אתה ממשיך לשחק כאילו כלום אבל אין לך עניין במשחק, המבט כל הזמן מונח על מה שנלקח ממך.
אז בוא לסבתא יקירי אני מבטיחה חיבוקים לעד ..אה ... אתה..צודק גם אצלי הנכד השני מפריע לך...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה