מי שראה תינוק ,כתמתם, מסתובב בלי סבתא שיודיע מיד או יותר נכון מי שראה סבתא עם עניים עצובות שיודיע לתינוק מיד "היי סבתא צריכה אותך."
הכל התחיל שביתי האמצעית עבדה ללא הרף. אני או האבא של התינוק החלפנו אותה.
ומה שקרה כל פעם שהתינוק ראה אותי הוא נכנס לאמוק כל הנורות האדומות הבהבו לו ובישרו לו :שוב פעם, אכלת אותה, אימא לא תגיע היום.
הוא רק רואה אותי נכנסת לביתו ומיד מתחיל לנוס בבהלה. כשהמטפלת מנסה לשדל אותו ב" איזה כף היום סבתא באה ." הוא פשוט מתחיל לידות בה את המכוניות שלו. אני יושבת על השטיח שלו ובוהה בו בעניים כלות והוא מצידו מנסה להתעלם ממני.
נכון, יותר מאוחר הוא מתרצה ומשחק איתי ואפילו מפסוט מהחיים. אבל הפתיח...
טוב, למען הסר ספק. זאת אני שעשיתי מעשה שלא יעשה .אחרי כשבועיים שלא הייתי איתו. באתי וברוב יהירותי ארזתי אותו מתעלמת ממחאותיו וניסיתי להכניס אותו לאוטו כדי שנסע ביחד . הבחור לא הפסיק לצרוח לבכות ומיאן לשבת בכיסאו. נכלמת ומבוישת אספתי אותנו ועלינו הביתה. כשהעזתי להציע לו "בוא נלך לטייל בעגלה" הוא סרב ספון בביתו הוא בטח חשב לעצמו (" שזאת לא תחשוב לחטוף אותי שוב").
ביום השני כבר הבאתי לו מתנה והוא הסכים לצאת בעגלה. אוחז במתנה כאילו חייו תולים בצעצוע.
" אם היא תחטוף אותי לפחות שיהיה לי צעצוע."הרהר היונקא.
חזרנו הביתה והוא חיבק ונישק אותי .סבתא שלנו זרחה מרוב אושר.
נגמר אתם שואלים? מה פתאום.
הוא הגיע אלי עוד כמה פעמים עם אימא שלו. בזוית עינו מסתכל עלי מה אני עושה וכמה מנחות אני מציעה לאדוני, כדי לרצות אותו. אבל לבוא אלי ? לתת לי יד? מה פתאום?
זוכרים "מי שנכווה פעם אחת ברותחין עושה פוו על היוגורט."
הממזר הזה מציע פעם ועוד פעם לאימו " בוא...סבתא... מטבח...סיר". שבשפתו ואני אתרגם:
בואי אימא יקרה ניסע לסבתא אני מאוד אוהב אותה היא מפניקה אותי. נשחק במטבח הפלסטיק שהיא קנתה לי. היי היא גם מרשה לי לעשות לה מהפכות במטבח האמיתי אני מוציא סירים מחבתות, אני יושב שם איתה על הרצפה ואנחנו מרעישים עולמות. אני לא בטוחה שהוא לא חושב גם: אבל עם היא רק תעז לעשות תנועה חשודה לעברי, אני מצריח לי ככה שיצחק קדמן יבוא בריצה אפילו שהוא גר במרחק אלפי קילומטרים מסבתא.
וכאן אנחנו עומדים. אני סבתא, מחזרת, מנסה כל תרגיל בספר הסבתות והסבים.והוא עומד בחיתולו ובסירובו אז אם למישהו יש הצעות? בבקשה שישלח לי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה