לסבתא יש חבר חדש

חבר חדש זה תמיד טוב. "חדש מהניילונים" יש לו כוח, אליך ולכל השיגעונות שלך וכמובן ,רצון עז לרצות.

את רק צריכה להתפעל ממנו ובעניים מצועפות לספר לו כמה חיכית לבואו ולא העזת. אם רק תגידי לו כמה  הוא מקסים ואין, אבל אין בעולם, יותר יפה ממנו. תראי מה יקרה לך!

"היי, תראו אותי לטיפה קטנה והוא עושה מה שאני רוצה." את מחייכת לעצמך בהנאה. ימינה "שלך באהבה".. ועכשיו סיבוב שמאלה. "אוהב אותך... מה שתרצי."

 הוא יודע טריקים שאת לעולם לא תדעי וגם אם יסביר לך בעדינות אלף פעמים.

 את כבר זקנה. מה נשאר לך? מלטפת אבריו, ולוחשת לו באלט " לא מלמדים כלב זקן טריקים חדשים."

הוא צוחק במשובה ומבין. "טוב לכי על זה" יקרוץ לך.

שנים את רוצה ולא מעיזה .ניסית כל מיני תחליפים והתייאשת "זה לא בשבילי" חשבת כל הזמן "רק לתותחיות זה מגיע, את מי את בכלל?"

חלמת עליו בלילות. בבקרים, במטבח בכית וכעסת ,שאין לך אומץ.

 כבר כל-כך הרבה שנים את חולמת חלומות ומבטלת בשנייה. "זה יתפוס לי המון מקום. זה יבוא על חשבון דברים אחרים.. אוף אני כבר זקנה ואחרי כל-כך הרבה שנים בלי.. מה אני צריכה את זה עכשיו?."

הלב עדיין פועם בהתרגשות לבואו...בובום...בובום שומעת?

 תתעוררי אם לא עכשיו אי מתי? שתמותי?

סבא  בהתחלה התנגד כי לא רצה שייקחו את מקומו. אבל שהבין שהוא לא יוצא לגמרי מהתמונה והסכים איתך: "אני מבוגר ואין לי כבר כוח ,קחי את "החיה הרעה" הזאת ויאללה תחגגו"...

 נכנסת למסעי שכנוע .נו ,שכנעת את הבכורה:" תראי זה יעשה לי רק טוב במיוחד עכשיו שהגיעו הנכדים". היא הסכימה איתך ורצתה גם אחד בשבילה...

 סבא התנדב עשה מחקר של חודשים ואז הוא הופיע...טרררם, טרררדם....!

חצוצרות הריעו (לא שלי הן כבר זקנות) .שטיח אדום נפרש....

נוצץ, חדש, חיה רעה כמו לכל השפים הגדולים.

Magimix     Cuisina5200.

מעבד מזון הכי חדיש מה יש. פיניתי לו את המגירה הכי גדולה במטבח ואצל ליבי .

"מאג'ימייקס  יקר שלי, סבתא חולה עליך."

שטחים פלאסטניים ואללה?

אני אוהבת לדעת על הקהל שקורא את הבלוג שלי.

ישראל קוראים בודאי. אך גם אמריקה , רוסיה, גרמניה ועוד ארצות שנכנסו פעם או פעמים.

הבת אמרה:להיכנס רק פעם אחת זה טעות. עלו עליך בטעות .(סליחה אינדונזיה).

לפני יומיים פעם ראשונה ואז עוד כ5 כניסות (כך שזה בטוח לא טעות).

"השטחים הפלסטיניים".. #*? כלומר מה?

אני עם הדמיון המזרחי שלי כבר עפה. (מזרחי זה לא כדי להתחנף).

אני שמאלנית או לפחות חושבת את עצמי לכזאת, אתם יודעים אור ואהבה.. וכל "החרטבונה" הזאת .אבל לא ידעתי שיש מקום כזה שטחים פלסטיניים!

מה זה אנחנו, לא אנחנו?

הבעל אמר:" זה בטח מתנחלים".

טוב לא רציתי להסתפק בזאת חלמתי לי על פלסטינאית שקוראת ואומרת גם אני סבתא גם לי קורים מקרים דומים גם אני חושבת אותן מחשבות. גם אני רוצה שלום ושקט ולגדל את הנכדים שלי בלי פחד, בלי שירו אלנו , יהרסו לנו. רק לאהוב את החמודים האלה שמתרוצצים לי בין הרגלים ולהבטיח להם כמו סבתא אפרת שהכל יהיה בסדר המנהיגים ינהיגו לשלום ושקט ויתגברו על קולות המסיתים מכל צד שהוא.

בגילנו המופלג אנחנו כבר רוצים לעצום בלילה עניים בשקט לחלום חלומות ורודים ולא לפחד שמוחמד או יניב יהרגו על עקרונות שאני לא מאמינה בהם.

לכופף את אלה וגם את אלה.

שהמנהיגים משני הצדדים ייקחו כבר אחריות. ועוד בקשה, קטנה אם אפשר? בעדינות "סבא וסבתא פלסטין" " וסבא וסבתא רעננה". מחזיקים בידיים דברים ענוגים והכי חשובים להם אז "דייר באלק" בזהירות.

ואם בעלי צודק? סליחה מתנחלת אלה דעותיי,אם מעניין אותך המשיכי לקרוא ואם לא , איבדתי קורא, חבל, נעמת לי מאוד.

בכל מקרה הייתי מאוד רוצה שתכתבי לי.גם אם דעתך נוגדת את שלי.אני מתחיבת לפרסם כי אני בעד שכל אחד ישמיע דעתו. כך ורק כך אפשר להגיע לפתרונות.

שאב"ס (שבת)

היום התעוררתי ב10.30 מרוצה ונפעמת מגודל השעה , בעת שאני מותחת איברי נזכרתי יום שבת היום, הקטנה בצימר עם התורן.

ולבנות הודעתי שעד שאין לי "מעבד מזון" לא עושה צהרים בשבת.

 וזאת כדי לזרז את בעלי וביתי שקורצו מאותו חומר. איזה חומר? זה שעושה מחקר במשך שנה על דבר זניח שצריך לבית ובסוף שכבר קונים אחרי שהוציאו את נשמתנו, טיפין, טיפין. זה או במחיר מופקע או מכשיר אה ,לא ממש טוב .

אני קניינית הצ'ק צ'ק אם המוכר ממליץ אני קונה הוא בודאי יודע מה טוב הרי הוא מתעסק עם זה. נכון תמיד יקר אבל אני יוצאת מהנחה שיקר זה טוב כי מי שייקח כסף על מכשיר חשמלי לא טוב:  תמיד יבואו להחליף.

 אז יש לי יתרון יאללה תביא.. אין חקירות השוואות וטחינת שכלים צריכה -קונה ( גם מה שלא צריכה).

יום שבת לבד כבר הכנתי לו ולי ארוחת בוקר שמלאה את כרסנו עד הערב שוכבים על הספה. נו מה עושים? לנוח? די כבר נחנו.

כל היום שלנו. יש! כל-כך חם שאין חשק גם להתפרע. לא לסדר שום דבר לא לעשות כלום.

אני מסתכלת על הטלפון אולי תצלצל. שיהיה מה לעשות.

אולי איזה בת תבוא בכל זאת." אנחנו כבר "אכולים" תודיע לי " רק באנו לבקר." אולי איזה מכר שנזכר.

תראו כל שבת מתחילה כבר ביום חמישי.

הנה מגיע יום חמישי אני מתייעצת עם עצמי, קונה את המצרכים ומתחילה עם הבישולים. שישי עושה עוד תוספות ( אתם יודעים זה לא אוהב את המאכל הזה אז נעשה לו "במקום". הרי הגעתי מהקיבוץ.) וכך בשבת "משוגרים" לשולחן כ10 עד 15 מאכלים שונים.

הנה הגיע יום שבת ...

וביום שבת אני בשמונה וחצי על הרגלים עד ארבע חמש אחר הצהרים.

 הילדים הולכים "וסבאסבתא"  מתמוטטים, הרוסים . זה היום הקשה בשבוע.

o.k  אז מה אתם מייללים כלום לא טוב?

טוב ,טוב! רק תנו לנו להתארגן על עצמנו.

הלכנו לשכב במיטה הזוגית . תורידו את החיוך רק דיברנו. שיחה חשובה שנעשת פעם במיליון שנה. ורק באמת שיש המון זמן לשוחח בשקט בלי הפרעות, רק אז, שיחה כזאת יכולה להתקיים.

 השעה חמש אנחנו מרגישים בשמים ... אני מכינה ארוחת צהרים בעודנו יושבים לאכול מגיע טלפון :"אפשר לבוא?"

טוב אומנם בקשתי לפני שעות אבל דוקא עכשיו זה הגיע :"יאללה בואו..."

יום שבת :מי אמר אוכל , ערמה אין סופית של כלים בכיור ,בלגן ולא קיבל?

נו מה יהיה?

בתור מתקשרת , שואלים אותי שוב ושוב מה יהיה?

לא יודעת, באמת, אני עונה: לא יודעת.. זה לא התחום שלי.

לפני 8 שנים פגשתי בקבליסט.

השיחות היו על איך לשפר את חייו ולעשותם טובים יותר.

יום אחד ,ששנינו יודעים שהטיפול נגמר ואנחנו עומדים להיפרד.

קבלתי מין טוויסט בגרון ומשהו השתלט אלי. לא , לא מפחיד אלה רך וענוג ומאד מאוד מרומם. הרגשתי נאהבת ומחובקת.

ופתאום אני כופרת בת כופרת התחלתי לדבר ולפרש את הדברים אבל בשפת התנ"ך. ידעתי פרושים מדהימים והסברים על מה שקרה אז והיום.

 אבל מיד התחבר לי שהישויות שעברו דרכי,לא שלי הם אלה של ידידי המלומד.

וכך ישבנו ימים שלמים הוא שואל שאלות אני עונה תשובות ובחורה חביבה שהצטרפה אילינו, מעבירה לכתב. יצא ספר שתיאר את הפגישות.

אני לא הייתי מעוניינת בחומר שיצא ולא הזדהיתי עם מה שנכתב. נהניתי לשבת באנרגיה הנעימה הזאת ולתת לה לעבור דרכי. שנגמר ,נגמר, הדחקתי ושכחתי.

ימים רבים עברו הקבליסט התעסק בחייו הקשים. והתקשורים הנפלאים שקבל.

נעלמו.

לפני כמה ימים הוא חזר וספר לי בהתרגשות:" את זוכרת שלפני שנים תיקשרת מאותם ישויות קבלסטייות שמיליוני ערבים יצבאו על הגבולות?"

 " לא מי זוכר?" עניתי לו . הוא לא הקשיב והמשיך בהתלהבות:" הם אמרו לנו גם : ומה תעשו אז? תהרגו מיליוני אדם?". הנה, עברו שנים אבל עכשיו זה קורה...

"יש לי כמה אנשים שצמודים לספר ועוקבים אחרי הדברים ומאמתים את התיקשורים שקורים." הוא אמר בהתרגשות.

"כן זה מדהים" עניתי בעצב, כי באותו רגע יש דבר נוסף שזכרתי: לדאבוננו גם נאמר לנו 3 חודשים אחרי ששליט נשבה, שהוא לא יחזור הביתה במהרה....

שוב למי ששואל אותי :"נו מה יהיה?"

אני ממשיכה להגיד באמת לא יודעת.

מרק פטריות מאפרת ליפעת

שלום יפעת

נעים להכיר אותך. הנה אני מעלה על הכתב את המרק הכי טעים אם לא הא...

אז הנה המתכון שביקשת

מרק פטריות משודרג אלה' נירה רוסו.

1 בצל גדול חתוך לחתיכות

טגני אותו ב2 כפות שמן ורבע חבילת חמאה (אני הרבה פעמים מותרת על החמאה בגלל הקלוריות , אבל אז מפסידים "טעים").

3-4 שיני שום קצוצים מוספים לבצל אחרי שהזהיב –לא לשרוף יש לו טעם מר.

קחי 3 זנים של פטריות טריות חתכי כ3 כוסות קוביות בנוניות.

להוסיף לבצל. לטגן מעט.

להוסיף מרק פטריות בדרך כלל שקית מוכנה שלמרק פטריות אוסם או 2כפות גדושות.

מלח פלפל לפי הטעם.

להוסיף כ8 כוסות מים.(לפי הסיר רק לא להגזים המרק צריך להיות סמיך ועשיר)

להביא לרתיחה.

להוסיף חופן של פטריות מיובשות הן נותנות ארומה משגעת.

אני משתמשת בחברה בשם תקוע. יש פטריות שי טקי ,מאי טאקי ועוד.

להוסיף חצי כוס יין סאקה.

חצי שעה בישול ואז להוסיף קרטון של שמנת מתוקה.(שיש אורחים% גבוהים למשפחה 9% מספיק.)

עוד חצי שעה בישול על אש קטנה לבחוש מדי פעם ולטעום לראות אם לא חסר מלח או פלפל.

                             בתאבון אפרת

כף לדעת שמישהו קורא וכמובן שאשמח לעזור

שורפים את הבית

ל"ג בעומר נפל על יום שבת. והרבנים המליצו לעשות מדורות ביום ראשון.

וכך הרווחנו משלישי עד שבת הגנים. בשבת הכופרים ויום ראשון כ ו ל ם

ואצלנו ממש, ממש מול הבית על שטח האדמה שכל החורף מכוסה פרחים ומשפחות יוצאות לטייל בו.

 בל"ג בעומר מבעירים  בערות מכלים ושורפים טונות של עצים שאין כמובן במדינתנו. טוב היא לא מחכה לל"ג בעומר היא שורפת בכל הזדמנות קודם.  או כדי שאתרגם לכם עושים  שם מדורות.

יש תמונות אל תדאגו: הכתבת מהשטח תספק גם אותם.

 בקושי 3דונם ואולי אני מגזימה אולי פחות כרגע יש שם מעל ל500 איש והצפי ללילה זה להכפיל ולשלש.תארו לכם כמה מכוניות יש ברחובנו הצר.

ולא שאני לא מתלוננת סדרתית, אני כן.

דמינו לכם את התושבים כבר 5 ימים אוכלים עשן, מורעשים ממעגל מתופפים, מעגל מזמרים ואצלנו בבנין בטח ממעגל מתאבדים.

טוב שזה רק שבוע.

שבוע שכולו טוב- לא פותחים חלונות כי העשן עבה כל-כך מהרבה מדורות שזה ממש מסוכן.

הטלוויזיה רועשת כדי שמעגל המתופפים לא יביא לסבתא את הנרווים או החפפה. מה יבוא קודם.

 שבוע שהבית למרות שהוא סגור הרמטית והמזוג פועל כי אי אפשר לנשום מלא אבק ופיח כאילו שהתיישבנו בתוך ארובת רידינג.

טוב עבר הלילה מה את ממשיכה להתלונן זה הוא שלא.. הפסקנו לצעוד בבוקר כי עד אחת בצהרים יש עוד ערפיח. ובערב ב5 מי ידליק שוב מדורות נכון אתם צודקים!!!

מרכז העיר על שטח בגודל בול עשרות מדורות. ושכונה שקטה וירוקה שכל שבוע בשנה ,מעשנת את כל הסיגריות של מעשן כבד ל10שנים.

חג שמח גם למי שיוציא את המדורות מהעיר.

מתכון נהדר לאורז ופטריות

מה לעשות ובגילי המופלג. כל מה שטעים אבל באמת טעים--- אסור!
 זהירות כולסטרול! שימי לב סוכר גבוהה! ובזהירות גזים בלתי נשלטים!

 אל תחייכו זה לא נעים. משל:
הכתה ישבה בשקט מחכים שאביא את הספר מהחדר השני ואקריא להם הוכחה חותכת למה שדברנו דקה קודם.
כולם יושבים על ספות וכסאות ואני "רוחניקית", יושבת על הרצפה ככה נוח לי, נעים לי..
 o.k ולעניין: אני מתרוממת מהמזרון על הרצפה,  כפופה אלה מה? ישבני מופנה לעבר התלמידים שיושבים בדממה... את השאר לא צריך לתאר זה היה מביך מספיק...

 ובכן, עברתי לכל מה שמלא בתקווה שאני אפסיק להיות מלאה.
 הנה רשימה קצרה אורז   מלא. קמח  מלא..קינואה ועוד כל מה שאמור להיות בריא אבל הרבה פחות טעים.

אז זה כשנים אני מנסה לעשות מתכונים "בריאים" שאפשר להכניס לפה וגם  לנכדים.

והנה אחד שתמיד מצליח.

אורז מלא ופטריות

1 בצל חתוך לקוביות קטנות.

2 כפות שמן מחוממות במחבת. להכניס את בצל ולטגן עד שיצהיב.ולהוסיף 2 -3 שיני שום קצוצים דק.

1 וחצי כוסות של לקט פטריות טריות .
אני אוספת כל מיני פטריות טריות שיש בשוק עד 3 סוגים חותכת לקוביות לזרוק,לבצל המזהיב.

1 כוס אורז מלא גדולה* . (שטוף)
ולמחבת המטגנת עם הפטריות. משהה כמה דקות, ורואה שגרעיני האורז מטגנים מעט (היי לא להגזים אמרתי מעט.)

1 כף מרק פטריות. (יש בעדן מרקט ללא מונוסודיום רק כדי לשמור במקרר)

פלפל מעט .

פפריקה.

2 כוסות מים (אותו כוס כמו האורז.) ( בימי החגיגות, חצי כוס מים הוחלפה בחצי כוס חלב, רק שנגמרו החגיגות וצריך לשמור יותר על השומנים המופרעים בדם).

ועכשיו השוס ... 2 כפות של פטריות לא חשוב איזה... מיובשות.

הן נותנות את כל ארומה  והטעם.

להביא לרתיחה ולהנמיך לאש קטנה.

שיתבשל כשעה לאט ,לאט. אנחנו זקנים אין לאן למהר.

בסוף שאין מים יותר. להוסיף מלח לפי הטעם.(מלח אטלנטי, חפשו בבלוג)

עכשיו עם רוצים מאוד טעים ושילך הכולסטרול לעזאזל. אז...

להוסיף 0.25. גר' חמאה. ובזמן הבישול רבע כוס של יין הסאקה.

 ( ראו בלוג מ2\28).

עברה שעה או האורז רך להוריד מהאש.

ועד שעדר המורעבים מאותגרי החיתול, בא אני עוטפת את המחבת בכמה מגבות. האורז ככה ממשיך להתבשל.

* כן אני זוכרת כוכבית.
את האורז אני משרה קודם במים משעה ועד לילה, איך שיוצא ומוסיפה כפית מחוקה של סודה לשתיה, ככה האורז הופך רך מהר יותר  ודומה לאורז רגיל.

אז זהו זה אני את שלי סיימתי יש תמונות תבלו.

מדור לחיפוש סבתא

מי שראה תינוק ,כתמתם, מסתובב בלי סבתא שיודיע מיד או יותר נכון מי שראה סבתא עם עניים עצובות שיודיע לתינוק מיד "היי סבתא צריכה אותך."

הכל התחיל שביתי האמצעית עבדה ללא הרף. אני או האבא של התינוק החלפנו אותה.

ומה שקרה כל פעם שהתינוק ראה אותי הוא נכנס לאמוק כל הנורות האדומות הבהבו לו ובישרו לו :שוב פעם, אכלת אותה, אימא לא תגיע היום.

הוא רק רואה אותי נכנסת לביתו ומיד מתחיל לנוס בבהלה. כשהמטפלת מנסה לשדל אותו ב" איזה כף היום סבתא באה ." הוא פשוט מתחיל לידות בה את המכוניות שלו. אני יושבת על השטיח שלו ובוהה בו בעניים כלות והוא מצידו מנסה להתעלם ממני.

נכון, יותר מאוחר הוא מתרצה ומשחק איתי ואפילו מפסוט מהחיים. אבל הפתיח...

טוב, למען הסר ספק. זאת אני שעשיתי מעשה שלא יעשה .אחרי כשבועיים שלא הייתי איתו. באתי וברוב יהירותי ארזתי אותו מתעלמת ממחאותיו וניסיתי להכניס אותו לאוטו כדי שנסע ביחד . הבחור לא הפסיק לצרוח לבכות ומיאן לשבת בכיסאו. נכלמת ומבוישת אספתי אותנו ועלינו הביתה. כשהעזתי להציע לו "בוא נלך לטייל בעגלה" הוא סרב ספון בביתו הוא בטח חשב לעצמו (" שזאת לא תחשוב לחטוף אותי שוב").

ביום השני כבר הבאתי לו מתנה והוא הסכים לצאת בעגלה. אוחז במתנה כאילו חייו תולים בצעצוע.

" אם היא תחטוף אותי לפחות שיהיה לי צעצוע."הרהר היונקא.

חזרנו הביתה והוא חיבק ונישק אותי .סבתא שלנו זרחה מרוב אושר.

נגמר אתם שואלים? מה פתאום.

הוא הגיע אלי עוד כמה פעמים עם אימא שלו. בזוית עינו מסתכל עלי מה אני עושה וכמה מנחות אני מציעה לאדוני, כדי לרצות אותו. אבל לבוא אלי ? לתת לי יד? מה פתאום?

זוכרים "מי שנכווה פעם אחת ברותחין עושה פוו על היוגורט."

הממזר הזה מציע פעם ועוד פעם לאימו " בוא...סבתא... מטבח...סיר". שבשפתו ואני אתרגם:

בואי אימא יקרה ניסע לסבתא אני מאוד אוהב אותה היא מפניקה אותי. נשחק במטבח הפלסטיק שהיא קנתה לי. היי היא גם מרשה לי לעשות לה מהפכות במטבח האמיתי אני מוציא סירים מחבתות, אני יושב שם איתה על הרצפה ואנחנו מרעישים עולמות. אני לא בטוחה שהוא לא חושב גם: אבל עם היא רק תעז לעשות תנועה חשודה לעברי, אני מצריח לי ככה שיצחק קדמן יבוא בריצה אפילו שהוא גר במרחק אלפי קילומטרים מסבתא.

וכאן אנחנו עומדים. אני סבתא, מחזרת, מנסה כל תרגיל בספר הסבתות והסבים.והוא עומד בחיתולו ובסירובו אז אם למישהו יש הצעות? בבקשה שישלח לי.

שומרת נכדתי

ילד שני- קטן בשנתיים וקצת מכוכב הבית יש לו בעיה!

את נכדתי נולדת שנייה חיים לא משהו? הא? הבכור יודע לדבר. כבר יש לו פור עליך. נסו לא להקשיב ולהתפנות אליו.. והוא יצרח ככה... ואת מקטרת נו באמת נכדה שלי תצרחי ככה חזק במלא ריאותיך כי אחרת מי ישמע אותך!

מחייכת חיוך ענוג ועוד לפני שאנחנו נשפכים מרוב חמידות הוא תוקע לנו בפרצוף את מגדל הלגו שכרגע בנה . תשמעי גברת לא נעים לי אבל את בישראל מי שצועק –צודק וגם אם לא, לפחות כולם מסתכלים עליו אז הלו תתארגני על עצמך כי ככה אי אפשר.

יש לך הכל בגדים מקסימים צעצועים לרוב וכל מה שבת חודשיים צריכה ,אך תאמיני לי את לא צריכה את זה .את צריכה קול בריא וחזק שלא יהיה למישהו ספק בעיר הזאת אם צרחת או לא.

מהומות ילדה ומהר כמו במצרים וסוריה לא לוותר: נו באמת מה את מחייכת לשבלול שלך? את חושבת שככה משיגים משהוא?

תראי אני אנסה להיות סבלנית איתך ולהסביר לך שוב: החיים לא פייר זה שמגיע ראשון משיג הכל אז נכון שאת לא יכולה כבר להיות ראשונה כי זה תפוס. אבל היי את בת ראשונה.. סטארט-אפ ?

שוב את מחייכת אלי, טוב לפחות זכיתי! אומנם אני באה אחרי השבלול אבל למה להתקטנן?.

מה עכשיו ילדה שלי? עשית בחיתול, אוף,צריך להחליף ...היי רגע.. רעיון נהדר קטנטונת! לא חשבתי על זה.עכשיו חייבים לשים לב טקטיקה מצוינת, יופי!

מה זה הריח הזה אוי שוב אחיך השיג אותך...מתוקי עזוב את האוטו ובוא לסבתא צריך להחליף חיתול.

נו מה יהיה?

טוב בואי נטכס עצה, בואי נראה מה אפשר לעשות: את יפה ,את חמודה, למדת לחייך ולהניף זרועות קטנטנות לשמים נכון שאת מחייכת לשבלול שלך ולבובה באותו פה פתוח חסר שיניים כמו לאימא, אבל זה תלמדי עם הזמן.

 צודקת אני לא אומרת שלא, מי שמחייך עליך את מחייכת חזרה גם עם זה פה מצויר. נו טוב, כשאת באמת רוצה משהוא את פותחת חצוצרות "אללה יוסטור". אבל רוב היום את שקטה משחקת לך בשקט ונרדמת.

לא יודעת מה להגיד לך טקטיקה חלשה אבל מי יודע הרבה פעמים נמשכים דווקא- לאנדר דוג.

בכל מקרה יש לי סוד סבא,לא זה, זה הגבוהה מת עליך. קטנטונת- תנצלי ואל תשאירי פרור ממנו הוא רק יודה לך.

סבתולי חולה

אחרי חודש סוער ומוטרף בו נתתי את כוחותיי עד הטיפה האחרונה. ועוד סחטתי קצת.

נפלתי למשכב.

מנוזלת, משתעלת מרגישה כל איבר בגוף וכמה הוא לא קשור לאחרים.

לידי הרמתי הר מושלג מטישיו, שאיים לגלוש מהמיטה. כריות סביבי וכל תרופות הסבתא שאני מכירה.

סבתא או לא סבתא?

הקול שלי נהיה צרוד וסקסי בטרוף. מטופל חדש שהתקשר :שאל בבהלה אם הגיע למספר הנכון. אני לא רוצה אפילו לחשוב מה עלה לו בראש...

אז זהו ,אני במיטה רע לי ,כואב לי ואני מרחמת על עצמי. כל כך ריחמתי על עצמי שלקחתי אקמול...

מה היא משוויצה? אתם שואלים אני לוקח אלף אקמולים... טוב אצלי כל משכך כאבים גורם לי להזיות...

עשו לי פעם טשטוש מקומי לטיפול קוסמטי והתעוררתי למחרת בבוקר..

נחזור להזיות יש משהוא מאד מעורר בהזיות. את יודעת שזה לא אמיתי אבל את ממשיכה בסרט מקווה להתעורר.

לפני שהכדור התחיל להשפיע עוד התבוננתי בהר הטישיו שעשיתי. כל כך הרבה נזלת מסתתרת שם חשבתי ,איזה מזל שהמציאו את הטישיו.. פתאום קפצתי אחורה ב50 שנה: לא היו טישיואים היו ממחטות אף.

כל הסבתות נזכרות עכשיו.. רגע תנו להן דקה... נמשיך? אלוהים הזיתי לי, איך מכבסים כמות כזאת של ממחטות מלאות? ואז עוד לא היו מכונות כביסה! כבסו ביד .

 אלוהים שחרר אותי מההזיה הזאת מתחיל להיות מגעיל פה.

נראה לכם?

בהזייתי ראיתי עד הפרט המדוקדק ביותר ולטובתכם האישית אחסוך מכם... ואז בהזיה נכנסתי למגירת התחתונים, של אימי. המון ממחטות היו שם, לבנות גדולות שלשמם התכנסנו כאן.

ולידם ממחטות עדינות ויפהפיות רקומות בפרחים עדינים.

כל-כך יפות ועדינות.הנחתי יד על התחרה העדינה רקומה בחוט לבן ומעוטרת פרחים סגלגלים.

מי חשב לעשות כזאת ממחטה יפה ובשביל מה . אני מקווה שלא ניגבו בה... בום בהבזק אחד...

אני ילדה קטנה, זוכרת  מטפחת נשלפת מהכיס או התיק .אימא מנגבת לי את האף והידיים בכל הזדמנות מכל לכלוך ו..שוקולד. מטפחת יפה אם את הקורבן סלחי לי בבקשה.

ליד הייתה קופסת קרטון ובה 3 ממחטות ,שעוד לא נפתחו . "ללוטי מזל טוב "נכתב שם על פתק.אז זאת הייתה מתנה מקובלת להביא 3 ממחטות ארוזות ביחד תמיד קצה אחד היה מקופל יפה ומראה את היופי של המטפחות.

אני לא אקח יותר אקמול גנחתי רק בשם האלוהים, תוציא  אותי מההזיה על סמרק .

הטלפון צלצל הבת צריכה עזרה ... היא לא שומעת את קולי? הלא אני נשמעת כמו נערת טלפון בסרט סוג ז'. היא מתעלמת !מסבירה לי למה וכמה ואי אפשר ככה .לתוך שטף המילים אני אומרת :"אני מצוננת" "לא נורא גם הוא..." היא עונה ויורקת הוראות בקצב מסחרר.

טוב  מה לעשות נחליף סמרקים. לסבתא אסור להיות חולה ובטח לא לקחת יותר אקמול...

אוי זה ממש לא רעיון טוב

בשיחה הבוקר השנייה רמזה כמה קשה לה והיא לא רואה פתרון.

ומה הפתרון ? להגר לאמריקה לפחות לכמה שנים!

כמובן שאם היא רצתה לזעזע אותי היא הצליחה . הלב שלי עשה סלטה ענקית עברו כמה שעות והוא לא חזר למקום. אני עדיין מחכה לו...

יופי של פתרון! באו נתחיל הכל מהתחלה... כן העבודה הבלתי נגמרת, המריבות עם הבעל העסוק מאוד גם הוא מתחיל קרירה-: מי יישאר היום עם הילד. היא בקושי רואה את הילד ורוב העבודה שלה עם חו"ל.

מבחנתה להתחיל מחדש. להצטרף שם לקהילת ישראלים.

 היא הפליגה וספרה שהישראלים מצטופפים בשכונות ביחד ודואגים אחד לשני, כמו משפחה.

הבחילה עלתה לי לגרון למה להחליף סבים וסבתות ,דודים ודודות באנשים זרים.

חשבתי לי,כן הם יכולים להיות החברים הכי טובים שלך. את צודקת בובתי לי לא הייתה משפחה וגידלתי אתכן עם חברות שנתנו לי יד אמיצה ועזרו לי מאוד ( אך את חושבת שלא הייתי נותנת הכל תמורת אימא או אחות קרובה?)
 רק צריך לזכור אין להם מחויבות לכלום .מחר הם עוזבים, כמו כל חברותי שהיו תקופה מסוימת משפחתי ואז הקשר ניתק בגלל אלף סיבות ואז  מה מחפשים משפחה חדשה?

אני באמת חושבת שאנחנו רוצים לחיות בקהילות, בחבורות. אין איש שרוצה לחיות בדד ובטח לא לגדל את צאצאיו לבד.

לכן למזלך יש לך מהמוכן משפחה סביבך זה לא כל הרעיון ?

כנראה "שהאפרוח שהלך לחפש אימא אחרת" היה ספר גאוני, כי אדם צריך להתרחק מהטוב כדי לדעת שכל חייו היה לו טוב. או לפי הבודהיזם לא משנה מה תעשה: על ההר הכי גבוהה בעולם תמיד זה אתה שמטפס האתה לא ישתנה... אדם תמיד יחיה את אותם חיים בכל מקום :עם העריצו אותו הוא ימצא קהילה שתעריץ אותו עם היה אדם בודד הוא ימצא את עצמו שוב בודד.

אנחנו נשאר אנחנו לאן שלא נלך או במילים הכי נפלאות: "לונדון לא מחכה לי גם שם אהיה לבד".

כן הבנתי ילדה הזנחתי אותך בזמן האחרון השארתי אותך להתמודד לבד מצטערת אני חוזרת לעזור לך.

ואני מקווה שהרעיון שלך הבוקר לא יבשיל והוא היה רק כדי להגיד לי אימא הגזמת! גם אני פה!

ואם כן...אני אנקוט בגישה הרוחנית הידועה שלי אני אשבור לך את העצמות!

קנאה קטנה

מתוק שלי אתה כולך שנתיים וחצי וכבר מרגיש רגש שילווה את חייך.

קנאה- זה אתה שהצעתה להניח את אחותך התינוקת בשיחים ואפילו בחרת שיח דוקרני במיוחד.

זה אתה שמרגיש רגשות של "גדולים", ומבין שצריך להיפתר מהם כמה שיותר מהר כי הם מזיקים לך.

כן אתה צודק מחמל ליבי –זה כואב. כואב אולי יותר מהכוויה הקשה שעברת. וכן זה עומד להישאר לתמיד זה לא יעבור אחרי חודש: אתה מתחיל להבחין בכאב הלב ,שדומה  לכאב הגוף וגם הפעם אתה חסר אונים.

מסתכל עלינו הגדולים כמבקש :" תעצרו את הכאב הזה! בטח אחד מימכם יודע איך עוצרים את זה, לא?"

אז לא יקיר שלי אתה מתחיל לאסוף כאבים שלא יגמרו, אתה מתחיל לחרוט על לוח לבבך שריטות שלא ימחו .

אתמול כשהרגעתי את אחותך התינוקת, אמרת:" תני אותה לאימא ובואי נשחק". טוב אמרתי ואפילו הצעתי" סטאר אפ": "בוא ניתן אותה לסבא." כך שגם אימא וגם סבתא יוכלו לשחק איתך.

ובאיזה חוש צדק ילדי אמרת לי:" לא לאימא". כאילו שאתה מבין שגם התינוקת צריכה משהוא שווה.

ראיתי אותך מתבונן מהצד שהדודה שלך לקחה את התינוקת וגרגרה אליה בהנאה.

עכשיו בן הדודה הקטן צורח ומבקש מאימא שלו שתניח את הצעצוע החדש ותיקח אותו על הידיים.

בטח סיננת במוחך : "תלמד חביבי זה קורה לכולם, למזלך היום, היא תניח את החבילה ,אבל יום אחד היא תגיד לך אומנם בהרבה אהבה אבל זה יגיע:" רגע חמודי אני אגמור עם התינוק ואתפנה אליך, חכה בסבלנות."

 ואז יקירי תצרח כמה שאתה רוצה. כלום לא יעזור לך."

כשהבאתי את הדודה שהייתה אז תינוקת הביתה פרצה אימך שהיתה הבכורה, בגל רכושניות.

מבולבלת ומזועזעת , עמדתי מול פרץ הכעס של בכורתי, ולא ידעתי מה לעשות.

חמתי לקחה אותי הצידה ואמרה ועכשיו תארי לך שבעלך מביא הביתה: אישה צעירה ,יפה ומתוקה ואומר לך :" עוד רגע חמודה תכף אתפנה אליך..."

הימים יהפכו לשבועות שיהיו חודשים ומים רבים עוד יחסרו בכנרת אתה תגדל יפיוף שלי אך אני לא אשכח את המבט שלך מתבונן מהצד על הרכש החדש של אימא. אתה ממשיך לשחק כאילו כלום אבל אין לך עניין במשחק, המבט כל הזמן מונח על מה שנלקח ממך.

אז בוא לסבתא יקירי אני מבטיחה חיבוקים לעד ..אה ... אתה..צודק גם אצלי הנכד השני מפריע לך...