למייל שלי הגיעה תגובה מרגשת על המאמר "ליפה בבנות." כן ממי חשבתם? מהיפה עצמה.
ושוב כל-כך הרבה שנים אני מטפלת באנשים ולא יודעת כמה הם חזקים.
הנה התגובה\ שיר שהיא אימצה לעצמה וכרגע הוא שלה.
דודה יקרה שלי, ריגשת אותי מאד!!!
אולי לעיתים אני מראה עזבו אותי בשקט,
אך הדברים מחלחלים להם פנימה...וזה מה שנותן לי את הכוח להמשיך.
בתוך תוכי מתגלים הצדדים החזקים שבי.
בראש מורם, מסתכלת קדימה.
כי יש בשביל מה להמשיך,
בקצב שלי אני ממשיכה הלאה!!!
"היום ,היום הזה ממש
אני כבר לא עצובה כל כך
אני כבר לא עצובה כל כך
אני יודעת היום.
היום אני אולי נרגשת
אני אוהבת פתאום לחיות
היום אולי אני נרגשת
את שומעת, היום.
תן לנו לחיות היום מהתחלה
תן לנו מהתחלה ועד הסוף.
ואז תראה איך שאני הולכת,
יפה בתלם והולכת."
היום ביום הזה ממש,
אני אומרת תפילת תודה אמרי שאין זו אגדה אמרי בשקט היום..." (שרית חדד)
תודה רבה אוהבת
היפה בבנות.
התנצלות
המחשב שלי השמיע אנחה אחרונה, כיבה את אורו הכחלחל ונפח את נשמתו. כל מה שהיה בתוכו כבה איתו.
התמונות המסמכים הכול. לקחנו אותו לדוקטור שמטפל במחשבים עם האפצ'י. (מחשבים חולים) . אני ניסיתי להגיד שהמחשב שלי לא באמת חולה הוא רק חולה בראש. אני יודעת אני מטפלת באנשים.
הדוקטור הסתכל עלי ואמר "מחשבים רק חולים בראש." והוסיף כאילו שהוא מדבר לילדה מפגרת "את יודעת הוא לא באמת חי."אני חשבתי שכל מה שיש בו חיי מאוד אבל אמרתי כמו כל בני האדם...
"תתקן אותו יש לי המון מסמכים חשובים" בכול סמכותי שלא ירגיש שאני מתחננת על חיי.
"גברת נעשה מה שאפשר". אמר המחשביאולוג.
אז כאן אני תקועה.
עד שיחזור אלי השכל של המחשב, אם בכלל לא יהיו תמונות.
אז סליחה מראש.
אני
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה