.
אני כותבת מכתב לך היפה בבנות, שאחרי כמעט 3 שנים של תהליך גירושים ארוך מתיש ומיגע....הכל נגמר.
את היפה בבנות הגעת אל הסוף יש לך ביד את הגט המיוחל.
את עומדת נבוכה וחסרת כוחות, יש לך גט ביד אך ליד אין כבר כוח.
את היפה, שכל כוחך נסחט טיפין, טיפין. ניסית רק לשרוד, לשרוד את היום.
יש לך 3 ילדים בבית וזה קשה, מאוד קשה.
אין אויר. אז מה אם הגט ביד, זה אומר שיש לך כוח להמשיך? ובשביל מה להמשיך?
כרגע במצבך את רק רוצה שיעזבו אותך בשקט. לעבור עוד יום, ולראות ששום ילד לא שבר שום יד, לא נקלע לבעיות.
את מותשת כרגע, וכבר אין לך שום חלומות.
אולי חלום קטן... שיעזבו אותך לנפשך, שיתנו לך לראות איך את מסתדרת אחרי קרב שנמשך כל-כך הרבה זמן.
אימך ואנוכי ניסינו להגיד לך, תשפצי את הבית פה ושם.
את הסתכלת עלינו במבט עייף שאומר ,"תרדו ממני, מה התקרצצתן שתיכן עכשיו?"
"אני כרגע, רק נושמת סדיר . לוקחת אויר ומוציאה. מגיעה לעבודה שלי, מביאה כסף הביתה ומטפלת בילדים".
את אומרת ומוסיפה:
"זהו, אין לי עזרה מזה שחלקתי איתו את חיי הקודמים, שהיו יפים בעיני.
הוא השאיר אותי נבגדת, וחשופה והרוסה לחיים, בכל מצב."
אנחנו לא הבנו את מצבך וניסינו לעודד אותך, יש עוד גברים את כל-כך יפה ומוצלחת, טפלי בעצמך ועוד, ועוד.
את רק רצית שנלך הביתה.
אין לך כבר כוח לשמוע איש.
אני לגמרי מסכימה איתך.את יפתי תסתדרי לאט, לאט.
ולנו לא נותר אלה לעודד אותך ולהבין שאחרי 3 שנים של שבי בעולם מופרע וטועה, חזרת הביתה ועכשיו צריך לגדל סבלנות לתהליך ההחלמה.
אז קחי את הזמן יפתי, שום דבר לא יברח.
ומי שברח טוב שברח, נברך אותו רק שאלוהים ייתן לו כגמולו.
התפני לך עכשיו לראות את הריסות נפשך ומשם אלוהים גדול.
אוהבת שלך ובשבילך אני.
...
השבמחק