איזה חום אפילו השיניים שלי מזיעות.
עוד לא התחיל הקיץ וחם כל- כך מה יהיה עם זה?
אנחנו נימס.
הקטן נראה כמו פועל בנין ערבי, החולצה שגדולה עליו בכמה מידות הייתה דבוקה לגופו הרזה רטובה מזעה ולכלוך. הוא משך את המכנסים למטה כאילו מנסה לשחרר לעצמו את החיתול.
מסכן הפועל הערב.. סליחה הנכד שלי, הזיע כולו. שערותיו המג'ונג'נות היו דבוקות כמו קסדה לראשו.
הוא לקח את האבטיח הצונן בפיו מעך אותו וירק.
"היי אור מה אתה עושה?" גערה אימו. הוא הסתכל עליה כאומר :" מה את רוצה אני מצנן לעצמי את הפה".
ואז שינן את מה שלמד הרגע "אימא קצייה ,סבא קצייה , סאתא קצייה..."
"לא בובון" אמרתי "אנחנו לא קרציות זה הקיץ קרצייה".
נו אתם שואלים אין מזגן?
יש בטח יש רק שאתה פותח מזגן: אחד לא מספיק קר לו ואחד קופא מקור.
אבל עם השנים הבנתי שהמזגן מקרר אותי גם מבחינת אפצ'י, מחלה לא קירור הגוף. ולכן אני מנסה להפעיל אותו כמה שפחות.
חיסכון אתם אומרים כל הכבוד סבתא ירוקה. איזה ירוקה?
מכונת הכביסה שלי נאנחת ואומרת אולי די? כמה כביסה? תדליקו מזגן.
לקח לי זמן אבל הבנתי אין חסכון בקיץ .
רוצים מזגן תשלמו... בלי מזגן יעלה לכם חשמל ומים: מקלחות המון.. מכונות המון... כן המון כסף. אז מה ירוק פה?
בישראל לא יתכן קיץ ירוק הנה אפילו בחוץ הכל יבש וחום.
וכאילו החם הלא שפוי הזה לא מספיק, מי הופיע? ג'וקים או בשפה יפה מקקים.
כנראה שכל –כך חם להם בחוץ שהם נכנסו לי הביתה.
בכל זאת בבית יותר קריר.
אומרים שהג'וקים יישארו האחרונים בעולם, אחרי שהוא יושמד. כנראה אחרי הקיץ הזה הם גם האחרונים שיישארו בישראל. כי אנחנו השנה נמות כולנו מהחום.
הנכדון ראה את אחד המקקים שהחליט לעזוב את הדשא הלוהט ולהיכנס הביתה (צודק הבית היה צונן יותר). החצי מטר המתוק הזה התבונן בו אחר כך בנו וראה את אימו ודודתו הגיבורה החיילת, נצמדות לקיר ומחווירות.
הוא כמובן לא הבין, כי מיומו לא ראה ג'וק .
כמו גבר קטן ניסה לעזור להן או פשוט היה מסוקרן מהאורח הלא קרוי הזה. ידו הקטנטנה נשלחה לתפוס את הג'וק כדי לתת אותו לצמד חמד המבוהל (אימו הכל יכולה והדודה חיילת בצה"ל).
"איכס מגעיל" צרחה הדודה. והוא צרח אחריה את המילה החדשה שלמד "מאעיל, מאעיל". הגאון לא צריך הרבה וכבר הוא מדקלם.
"אימא קצייה מאעיל סבא קצייה מאעיל סאתא קצייה מאעיל"
"נו קטן לא הבנת? זה לא אנחנו, הקיץ קרצייה מגעיל"
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה