הכל התחיל ש"מאפרת הבית" שלנו... כן יש לנו "מאפרת הבית".
את כל האיפורים לחתונות בריתות היא עושה לנו ואנחנו רבעיה שלא קל להשתלט עליה. לכל אחת יש דעה והיא הפוכה מהשנייה. כנראה שזה כמו לאפר בלול תרנגולות.
הקיצ'ר- אותה מאפרת היא תלמידה שלי כבר שנים. והיא למדה איפור קבוע. ואני בתפקיד המורה, המעודדת החלטתי לעודד אותה. (את טובה האמיני בעצמך וכו'). ומרוב התלהבות זרקתי לאוויר " אני הקליינטית הראשונה שלך".
עידוד או לא עידוד איפה מחיאות הכפים?
"אני אעשה גבות, איפור קבוע מה יכול להיות?" דקה אחר-כך יצא כל האוויר מהבלון והבנתי איזו טעות ,עשיתי בטיפשותי הרבה.
עברה שנה הכסף שולם אך מצאתי תירוצים למה אני לא באה. עברו שנתיים.
הקוסמטיקאית כבר עברה "שלב חגורה שחורה" עם הייתה כזאת בקורס מאפרות.
והנה הגיע השנה השלישית אי אפשר יותר לדחות....
תראו לא שיש לי משהוא נגד קעקועים... נכון אני לא מתלהבת כשאני רואה בחורה צעירה חטובה עורה צח ומבהיק כמו שרק נעורים יכולים לעור. ...ופתאום קעקוע כמו של יורד ים זקן וחרוש קמטים. איך שהוא הקונספט הזה של שילוב עור צח וטהור עם קעקוע של ימאי. לא בא לי טוב.
אך בעיקרון מציידי שכל אחד יעשה מה שהוא רוצה.
רק שבבית אנחנו מטילים וטו. הבת הצעירה שלי רצתה קעקוע מהיום שהיא זוכרת את עצמה .ההתפשרות הייתה עגיל בגבה . היא הייתה מאושרת עד הגג לנו זה סתם נראה חצ'קון אומלל בגבה.
טוב הקיצ'ר אני קובעת עם "גברת איפור קבוע." והיום מגיע היא אומרת את לא תרגישי כלום אני שמה לך אלחוש--- אלחוש,קשקוש.
כאבי תופת. העין כבר עצומה לי מרוב נפיחות והיא ממשיכה. בא לי להרוג מישהו ובדיוק אז היא שואלת "יש לך אולי דם סוג B ?".
"יש לי" A B אני אומרת.
"טוב עכשיו זה מובן סוג דם B לא אוהב את החומר של הקעקוע ולכן קשה מאד לקעקע."
"עכשיו באים?" אני שואלת "עכשיו אומרים? אחרי שהגבות שלי כבר נפוחות ונראות, בגודל הגבות, של דולצ'ין."
בעיניים חצי סגורות חזרתי הביתה. נשכבתי. מרוב כאבים אפילו לחייך לא יכולתי.
הבת הקטנה חזרה וכשראתה אותי כעסה "מה עשית לעצמך?"
זה קעקוע ושלא תחשבי שכדאי לך לעשות כי זה כאבי תופת."
את ניראת כמו "אנגרי בארד". היא נמרחה מצחוק את נפוחה והגבות שלך שחורות כמו ה"אנגרי בארד."
"או.קיי. תצחקי על חשבוני רק על תעשי קעקוע". אמרתי לפני שהתעלפתי סופית. לפחות לא כואב לי עכשיו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה