יום שבת, 9 ביולי 2011

היה קשה?

כל השנים אני מנסה להסביר : כשאתה חולה אתה הולך לרופא.
                                        כשאתה מוטרד או מדוכא , הגעת למבוי סתום לך לעזרה נפשית. כן זה פשוט כמו שזה נשמע.
למה אנחנו מבינים שכאב לא מוסבר בגוף או מחלה שמפילה אותך למיטה זה בסדר לראות רופא. ועוד כולם מעודדים אותך:" נו מה הרופא אמר?, מה עוד לא הלכת?".
אך שאתה מוטרד, יום אחרי יום, כשאתה מדוכא ואין חשק לעשות כלום, שנראה לך שהילד הולך לאיבוד והנה אתה מאבד אותו, שהזוגיות היא כבר אפילו לא מקום לצחוק אליו. למה אתה לא הולך לקבל עזרה?.
נכון בעולמנו איש לא יעודד אותך ללכת אפילו לא לפגישת התייעצות." מה, אתה הולך לפסיכולוג? מה איתך השתגעת?". "ליועץ רוחני מה זה הקשקוש הזה? מה אתה לא יכול להסתדר לבד?".
תראו את האבסורד לרופא יעודדו אותך ללכת ולעזרה נפשית ירפו ידיך.
כשיש לך זיהום בגרון אפצ'י אחד שלך והדבקת את הסובבים אותך.
כשיש לך דיכאון ,דברים לא מסתדרים. גם כאן אתה מזהם את כל הסביבה.
למשל אימא בדיכאון מה קורה לילדים שלה? או דוגמא נוספת: ילד עם חרדת נטישה אפילו שהוא קטן יכול לשאת את חרדת הנטישה שלו שנים ולהפוך .לאדם נוטש או ננטש.
למה לא טיפלו בו שהיה קטן? בורות .
"הוא לא עוזב את אימא איזה מתוק" היא אומרת " כמה שהוא אוהב אותי". היא לא מבינה שדבר שהוא לא במידה מראה על רגש מודחק זה לא אהבה זה פחד:" אני לא עוזב אותך כי אני פוחד שתעלמי לי."
כל האנשים שמגיעים אלי היו יכולים לקבל טיפול מוקדם ולהימנע משנים של סבל מיותר.
ובכלל כסבתא, אני יודעת שתפקידנו הוא גם לעמוד עם היד על הדופק. ראינו כבר דבר או שניים ואנחנו יודעים מה נורמה או לא .
בואו לא נפחד להגיד לילדנו:" הנכד לא בסדר הנכד סובל". ושוב כפי שנשאל את הבת "הלכת לרופא?" למה לא ננדנד לה "הלכת כבר לייעוץ?"
אישה קשת יום משכה בשרוולי, הכרתי אותה דרך הקבוצות ושבקשה שיחה פרטית נהלנו אותה בשקט בצד.
"אני חושדת בחתן שלי" היא לחשה לי" הוא בוגד בביתך"? שאלתי." גם אבל זאת לא הבעיה הראשית אני חושדת ,שהוא נוגע בבת שלו, בנכדה שלי".
"ומה עשית ?"שאלתי.
"כלום בנתיים אני לא רוצה לגרום למהומות." "תגידי לביתך" אמרתי. "תעשי עם זה משהו...".שילכו לטיפול...
לא אלאה אתכם רק אספר לכם שהיו המון האשמות בדרך. הבת לא האמינה. החתן לא דבר עם החותנת. ואותה אישה אמרה לי:" חבל שהתחלתי עם זה כל הסיפור היה מיותר".לאט לאט דברים נשכחו והשקט חזר למשפחה המורכבת.גם אני חשבתי שאולי הסבתא הזתה.
 6 שנים עברו מאז. הנכדה שעשתה מעשה קיצוני סיפרה ליועצת שלה:
"רק סבתא ידעה אבל בשביל שלום בית היא שתקה."


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה