לא יאומן כי יסופר

 

סיפור ששמעת אתמול.

על שאול שהלך לחפש אתונות ומצא מלוכה. אתם יודעים אני אוהבת סיפורי ניסים.

וככה זה, הולך .מכרה רצתה לקנות ג'ייפ. עד כאן הכל בסדר.

 חברתה  לעסק אמרה לה:" אחותי מוכרת את הג'ייפ שלה בואי תראי ותחליטי אם זה מה  שאת רוצה".

 לאותה מכרה לא הייה נעים לבוא ,לראות ,לבלבל את המוח סתם ,אולי זה דגם שהיא בכלל לא מעוניינת.. היא רק העלתה רעיון. עדיין לא סגורה על כלום .

מה שנקרא בלי "לערב חברים."

מה עשתה חיפשה את אותו אוטו במודעות רכב למכירה בעיתונים. וכשמצאה הודעה כזאת התקשרה. נתרגל על יבש אמרה לעצמה.

היא קבעה עם המוכר עוד לאותו היום כיון שהאחות של החברה, מחכה רק לה...

 הבית הזה מוכר לי חשבה לעצמה משהגיעה לבנין של מוכר הג'ייפ.

אה נזכרה עיצבתי כאן בית.
 מכרתי היא אדריכלית ומעצבת בתים.

המוכר נפגש איתה והסביר לה על האוטו. "החלטה מהירה". אמר לה." כי אני איש עסוק מאוד. מחר אני מוסר את האוטו לסוכנות. אומנם המחיר יותר נמוך אך אין לי זמן להתעסק עם המכירה."

המכרה שלי, אישה ידידותית בעליל, שאלה אותו האם אתה מכיר את השכנה שלו שגרה בקומה 3  היא, עיצבה כאן בית .

האיש צחק. וששאלה אותו מה מצחיק, הוא אמר לה "זאת הבת שלי ואני אדריכל שבונה קניונים ברוסיה."

שניהם צחקו ונהנו מהבדיחה ופתאום הוא הרצין:

"בואי נעשה עסק" הוא אמר למכרה שלי שעדיין לא עיכלה את הדברים.

"אני אמכור לך את הרכב במחיר שאקבל בסוכנות הרכב ואת תעצבי לי את הקניונים ברוסיה."

מי אמר סינדרלה ולא קיבל?