מחאת הסבאים

היום, ערב שישי .ישבנו לנו בבית קפה עם חברים.

דברנו על הא ועל הנכדים .

כל אחד ספר על הנכדים שלו וכמה הם מוצלחים .כן כולם מוצלחים אבל שלי...

דברנו על איזה כדורים כל אחד לוקח. השוונו את הכמויות, את הצבעים את הגדלים.

ואז עברנו לחום הקיץ הלא נורמאלי.

ופתאום הבנו שהנשים רוצות מזגן מה זה רוצות! צריכות ועדיף גם לישון עם מזגן. חם לנו יש גלי חום וכיוצא באלה.

והסבאים לא רוצים מזגן. לא רוצים? מתנגדים בכל תוקף.

 ובכל בית זה נראה בערך ככה: סבתא סמוקה מחום, מפלי זיעה נשפכים ממנה:" צריך להגביר את המזגן", היא פוסקת.
 והסבא בכל בית נראה אותו דבר: הנ"ל יושב קפוא שמיכת פליז פרחונית מכסה אותו עד קצה האף.

 הוא רוטן ומרחם על עצמו: "אני אצטנן, את עוד תראי!". לא עוברות שתי דקות.. מלמול מכיוון הספה "צריך לסגור את המזגן" הוא מתחנן על נפשו הקפואה.

"איזה לסגור", צועקת כל סבתא בקול מלא חלחלה. עוד ועוד מפלי מים נשפכים ממנה.

"מי שם מזרקה באמצע הסלון?" שואלת חברתה של הבת,  שנכנסה כרגע לביתנו.

"זה לא מזרקה" אומרת הבת בחיוך קטן "זאת אימא שלי ,חם לה".

סבא לא מבין הוא כבר בדרך להוריד את שמיכת הפוך שלו. אבל הוא מנסה לעורר רחמים אצל שלולית המים הלו היא סבתא. "תראי" הוא אומר בהשתאות "כבר יש לי שם שתי קוביות קרח."

סבתא לא מותרת היא לא יכולה, חם לה. אפילו השיניים מזיעות לה...וככה עד שיגמר הקיץ.

חברה אחת שבעלה מדריך טיולים ,אמרה שהיא שמחה על כל טיול שהוא מקבל. ככה לא סוגרים לה את המזגן. צודקת אולי אני אשלח את סבא גם?

טוב אז עשינו הסכם: בבית האבות אני אישן עם הסבתא השנייה מזגן כל הקיץ אין מתג סגירה... והגברים  מי שעוד יחיה אחרי השנים  שבילה באנטארקטיקה ישנו ביחד(הם רגילים עוד מהצבא). בלי מזגן ועם שמיכות פוך.