יום חמישי, 11 באוגוסט 2011

מחאת האוהלים

לבי , לבי עם מחאת האוהלים .סוף ,סוף חברה הגיע הזמן לצאת מהאדישות .
כבר שנים מעמד הבניים עבר מדרגה.
חלק עלה יפה מאוד קנה בית יפה הסתדר נפלא ועבר למעמד הבניים הגבוהה. נקרא לו מעמד בניים+.
וחלק ירד מהמעמד והפך לבקושי גומר את החודש. מעמד בניים- מינוס
הבעיה ששני החלקים רוצים אותו דבר.
כולם רוצים לגור במקום טוב, כולם רוצים לנסוע לחו"ל. איפונים משוכללים.
חולצות מותגיות וכו'.
החלק מעמד בניים+ יכול להרשות לעצמו בכף.
והחלק השני לא. איך זה קרה? חברות של בנותי הן ממעמד המינוס. למה ?מה ההבדל?
ההבדל הוא ההורים מי שיכול נתן פוש גדול, והקפיץ את הילד מי שלא, הילד בקושי גומר את החודש.
זה כואב ועצוב. וברור שלא צריך להיות ככה. למה אנחנו לא יכולים לחיות בארץ שאדם משתכר למחייתו יכול להגיע לאן שירצה ולא צריך הורים חזקים "כיסית" (כספית). כדי לגמור את החודש.
בזמננו נכון שהינו צנועים הרבה יותר אבל כולם הגיעו. היו לנו חברים שהרוויחו מעט אך גם הם הגיעו, לדירה למכונית. היום זה נעשה כמעט ביליתי אפשרי.אם ההורים לא מרופדים ומרפדים אתה בבעיה.
וכל חצי עשור זה הולך ונהיה קשה יותר. מצד אחד בשכונת הוילות לידנו
גרים המון צעירים. ומפתיע אותי כל פעם מחדש איך זוג צעיר כל כך יכול לגור בוילה שעולה עשרה מליון. ומצד שני המון צעירים לא גומרים את החודש.
והמשוואה היא כזאת:
ברגע שהילדה שלי נסעה במכונית שלה לאוניברסיטה , מומנה לגמרי מכיסנו.
ואם עבדה זה להנאות שלה.ומצאה בן זוג שהתאים לה בכל.
חברתה עבדה קשה כדי לממן את לימודיה, נסעה באוטובוסים. הכל היה לה קשה. ובן זוגה בהתאם.
כשביתי התחתנה היא קיבלה מחצית הדירה משני זוגות ההורים.
חברתה התחתנה ואין לה אפילו כסף התחלתי לקנות דירה.
עכשיו אציין שגם אנחנו וגם הורי החברה נקראנו מעמד הבניים.
אבל במעמד הבניים יש שמשתכרים 10.000 ויש שמשתכרים 25.000
וכולנו מעמד הבניים.
אולי הגיע הזמן לנפץ את מעמד הבניים הזה. ולקרוא לילד בשמו.
בישראל אי אפשר לגמור את החודש עם 12000 שח בטח לא שיש ילדים קטנים.
ולהחליט שבמעמד הבניים זוגות ירוויחו ביחד מ15000 ומעלה.
והשאר "מעמד תחתון" ולהם לעזור.
אני לא רואה מה הצורך לעזור לצעירים שוכני הוילות. אפילו לא לבנותי שמשתכרות יפה מאוד. זה נפלא עם יורידו את מחירי הגנים, הטיטולים ,המטרנה.
אבל זה לא סוף העולם לאלה שמשתכרים יפה. הם יקנו במילא בכל מחיר.
צדק חברתי זה מי שיש לו אל תיקח לו אבל אל תיתן לו. לא לעשות דברים גורפים.
כל פעם שיש רפורמה חדשה, אני חושבת על עיוות הפתגם "העשיר מתעשר והעני מתענה..."


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה