סבתא על כדורים

אני מודה נשברתי, אני מודה התקפלתי. כל התיאוריות המבריקות שלי קרסו כמגדל קלפים כשראיתי את תוצאות בדיקות הדם שלי.

מה להגיד "לא להיט".

8 שנים אני נלחמת לא לקחת כדורים. לא אדום ולא ירוק.

כל הכימיקאלים האלה לא באים לי טוב. או כמו שחמותי " אללה ירחמה" הייתה אומרת :" בצד אחד מתקן ומצד שני מקלקל".והיא הייתה רוקחת.

אין כדור שלא עושה גם נזק למשל: הקומדין לדילול הדם. עושה נזק שכאשר אתה נפצע הדם יורד מהר מאדם רגיל וכך אתה מת מהר מאדם רגיל. או כבודו האספירין שניתן ביד קלה לכל מי שחצה את החמישים. הנ"ל פוצע את הקיבה.

ועכשיו לך תתעסק עם כדורים נגד אולקוס.

 בקיצור שומר נפשו ירחק ולא דיברנו על כדור שנוגד את הכדור השני שגם אותו אתה צריך למחלה אחרת. הקיצר שימחה בקהילה...

ככה עברו השנים ,בלוטת התריס שלי אותתה: "אני לא מרגישה טוב". היא אמרה לי בקול צרוד. מה לא עשיתי? דיקור, התעמלות לבלוטה על תצחקו יש דבר כזה וזה אפילו עזר.לא  אכלתי כל מיני אוכלים שמאיטיים את הבלוטה וחיינו לנו טוב. לפעמים היא הגזימה ולפעמים שידרה איתי על גל אחד.

אך הסבתא הזאת אוהבת לאכול מה זה אוהבת הכל והרבה. יש לי מחלה בתאים הכל טעים לי.

ומי מצטרף לחגיגה? נכון כולסטרול ידידנו וחבריו הטריגליצרידים. כמו מרגול וידידיה החדשים. מיד באים עוד אלה להוסיף שמחה על הששון.

הרופאה בקול מדיציני חמור שאלה אותי : את עייפה? את חלשה? את מרגישה חולה לעיתים קרובות? את חווה דיכאון? אין לך חשק לעשות כלום? ועוד שאלות שעל הכול עניתי:" לא!!!" (יש לציין בגאווה לא מוסתרת)

היא רשמה לי כדור קטן וחלש לבלוטה ולהורדת כולסטרול.

הנפתי דגל לבן הרכנתי ראשי בכניעה והלכתי לבית המרקחת לקנות את ידידי החדשים.

מה עכשיו אתם שואלים? את מרגישה יותר טוב?

אז זהו שלא עכשיו אני חלשה. שבועיים הייתי חולה. תעזבו אותי באימא שלכם. רוצה לישון, כן אני בדיכאון קטן ואין לי חשק לעשות כלום. לא מעניין אותי שום דבר ואני שמחה לרבוץ כל היום במיטה.

מי אמר כדור קטן ,כתום ולא קיבל?

זה יעבור הגוף צריך להתרגל... אומרים המומחים.

אני מקווה, כי מי שרוצה אותי מוזמן למיטה שלי לי אין כוח לקום אליו.

אני לא מבין את שפת המבוגרים

הכל היה מוכן. ביום שישי ליום ההולדת של אימא שלך. סבאסבתא הפכו את הגינה לגן אירועים.

מחצלת גדולה נפרשה על הדשא עליה הניחו ברכה . כסאות מסביב ברכת הגומי הכסא שלך שהופך לאוטו היה שם. וגם משהוא מוזר שהגדולים קראו לו מנגל.

הברכה עמדה עם מים מהצהרים כדי שהשמש הלוהטת תחמם את המים ,כשאתה והבן דוד תיכנסו לברכונת, יהיה לכם נעים.

אתם הגעתם ראשונים כי אימא  היא כלת יום הולדת אמיתית. אתה רץ לברכה ואחרי דין ודברים מעיקים לדעתך אתה נכנס ערום לברכה.

סבתא התעסקה עם הקישוטים לאוכל. כששמעה צרחות אימה מכיוון הבריכה . היא רצה החוצה.

אחוז בזרועת אימך .. על פניה הבעה של חוסר אונים מהולה בגועל והיא אמרה מילים שלא הבנת " אוף אור למה אתה לא אומר?"

דווקא כן, דיברת, שרת שיר למים, השפרצת.." מה היא רוצה ממני ?"חשבת לעצמך.

 "כן היה נעים חם ורטוב בברכה אז מה עם כמה חבילות חומות צפות במים.

מעניין מאיפה הם הגיעו?

 וכעט נכנס ממש אבל ממש לראשך....

עוד חשבת לך בטח "אימא מחזיקה את היד שלי  מה היא רוצה ממנה?" אני רק  ניסתי לתפוס את החבילות , החומות והקטנטנות האלה."

 "אימא רוצה אחת? שתתפוס לה לבד."

" זה מאוד קשה גם לי הן מתפוררות ביד.. "הרצנת ופניך היו כועסות.

מחשבה נוספת שחלפה בראשך:

"מעניין מה יוצא לנו מאחורה כל פעם שלוחצים. ולמה אימא לא מרשה לי לשחק בזה."

"היי למה אתם זורקים את המים ולמה אתם שוטפים את הבריכה." צרחת ובכית. "היה לי נעים שם.... " עכשיו זה כבר לא צחוק .מבט מודאג עלה על פניך היפות: אביך היסטרי ואימך על סף דמעות.

רק סבאסבתא עובדים כמו מכונה משומנת. רקנו את הבריכה, ניקו , מלאו שוב את הבריכה.

עכשיו ילדון שלנו למוד קרבות בטח חשבת לעצמך :" אז אני לא רוצה להיכנס למים, אבא ואימא כעסו קודם שנהניתי כל-כך אולי משהו לא בסדר שם, עם ,בריכה?" אתה נסוג לעולמך " טוב" אתה לבטח חושב. " אני אשב לי פה בסלון ולא אצא החוצה יש שם אויב חדש בשם בריכה... חבל דווקא נהניתי נורא." כל הקישורים של גדולים לא יכולים לעבור בראשך. בשבילך הוציאו אותך מהמים, כעסו...

אימא ואבא יושבים איתך בסלון. ואילו, האחיין משתולל בבריכה."איזה כף לו." מהרהר, נשענת על מרפקך בקנאה."  אבל בשבילי  כנראה בריכה זה מסוכן." דמעות מציפות את עיניך: "אז אני לא אבכה אני אמנה לי בשקט בלב... סכין מסוכן,חשמל מסוכן , בריכה מסוכן...".

עכשיו סבתא נגשת להורים שלך ומסבירה להם בקול של סבתא משהו.

אתה מחייך לסבתא בהקלה :"אני מת על סבתא" אתה חושב "אני עושה איתה מה שאני רוצה והיא מרשה הכל .היא צחקה כל כך ,שראתה מה קרה בברכה אפילו ניסתה לתפוס לה חבילה נאה ושמנמנה ."

"מי אמר שהילד לא אוכל? תראו כמה תוצרת יש לו." סבתא הריעה בשמחה.

"תדעו לכם  שקול של סבתא..." ואתה מסביר... "הוא לוחש וקצת מטיף. העיקר שאימא שומעת לה. ואבא? הוא הולך אחרי אימא."

עכשיו אימא ואבא מתיישבים ליד הבריכה שהאחיין קופץ שם. איזה כף לו אתה רואה אותו ורועד מהתרגשות:" למים!!!" אתה צווח משמחה.

אימא מלבישה לך בגד ים חיתול ואתה משתולל לך ": אוי איך אני משתולל לי אז בכל זאת הבריכה זה לא מסוכן .כבר נבהלתי חשבתי שעוד משהו  כיפי זה מסוכן. מחר אני אראה אולי ירשו לי, חשמל..."

מחאת הסבאים

היום, ערב שישי .ישבנו לנו בבית קפה עם חברים.

דברנו על הא ועל הנכדים .

כל אחד ספר על הנכדים שלו וכמה הם מוצלחים .כן כולם מוצלחים אבל שלי...

דברנו על איזה כדורים כל אחד לוקח. השוונו את הכמויות, את הצבעים את הגדלים.

ואז עברנו לחום הקיץ הלא נורמאלי.

ופתאום הבנו שהנשים רוצות מזגן מה זה רוצות! צריכות ועדיף גם לישון עם מזגן. חם לנו יש גלי חום וכיוצא באלה.

והסבאים לא רוצים מזגן. לא רוצים? מתנגדים בכל תוקף.

 ובכל בית זה נראה בערך ככה: סבתא סמוקה מחום, מפלי זיעה נשפכים ממנה:" צריך להגביר את המזגן", היא פוסקת.
 והסבא בכל בית נראה אותו דבר: הנ"ל יושב קפוא שמיכת פליז פרחונית מכסה אותו עד קצה האף.

 הוא רוטן ומרחם על עצמו: "אני אצטנן, את עוד תראי!". לא עוברות שתי דקות.. מלמול מכיוון הספה "צריך לסגור את המזגן" הוא מתחנן על נפשו הקפואה.

"איזה לסגור", צועקת כל סבתא בקול מלא חלחלה. עוד ועוד מפלי מים נשפכים ממנה.

"מי שם מזרקה באמצע הסלון?" שואלת חברתה של הבת,  שנכנסה כרגע לביתנו.

"זה לא מזרקה" אומרת הבת בחיוך קטן "זאת אימא שלי ,חם לה".

סבא לא מבין הוא כבר בדרך להוריד את שמיכת הפוך שלו. אבל הוא מנסה לעורר רחמים אצל שלולית המים הלו היא סבתא. "תראי" הוא אומר בהשתאות "כבר יש לי שם שתי קוביות קרח."

סבתא לא מותרת היא לא יכולה, חם לה. אפילו השיניים מזיעות לה...וככה עד שיגמר הקיץ.

חברה אחת שבעלה מדריך טיולים ,אמרה שהיא שמחה על כל טיול שהוא מקבל. ככה לא סוגרים לה את המזגן. צודקת אולי אני אשלח את סבא גם?

טוב אז עשינו הסכם: בבית האבות אני אישן עם הסבתא השנייה מזגן כל הקיץ אין מתג סגירה... והגברים  מי שעוד יחיה אחרי השנים  שבילה באנטארקטיקה ישנו ביחד(הם רגילים עוד מהצבא). בלי מזגן ועם שמיכות פוך.

תעודת החוגר הכי נקייה בצהל

יום מתוח היה היום. הפיגוע של אתמול, עוד הדהד בלב וכבר אנחנו שומעים על נפילות פגזים בדרום.

 אך מה לעשות יום שישי וקניות הן חובה. החיילת הלא קרבית בעליל שלנו ישנה בבטחה בבית. אנחנו בקניות וסידורים.

 פתאום אביה של החיילת מושיט לי את הפלאפון "לא מבין אותה תנסי את." הוא מושך בכתפיו.

"כן ילדה", אני עונה באדישות. והיא אש ולהבה, ישר יורה. חיילת או לא חיילת. "כיבסת לי את המדים?"

"כן ".אני עונה מרוצה מעצמי על הזריזות האימהית שהפגנתי ישר על הבוקר.

"אימא את לא נורמאלית כיבסת לי שוב את תעודת החוגר."

את ה"מה אני אעשה".. אני כבר לא שומעת וללבי אני לוחשת "אלוהים לא שוב".

די! מספיק! . זאת תעודת החוגר הכי נקייה בצה"ל למה שוב לא שמתי לב?

חוזרים מיד הביתה .

יש לנו טקס קבוע האבא מייבש את המסמכים בעדינות . הוא לא בעסק הוא רק מנקה את הבלגן שאשתו הסתומה עשתה. בחרדת קודש ובפנים רצינות מלאות ריכוז, הוא פותח את המסמכים יש לו כבר טריקים מיוחדים ליבש מסמכים.

הילדה בוכה וממררת בבכי. ואני יושבת כמו אחרון הנאשמים. מבט דבילי על פרצופי הנבוך שאומר :"אני לא מאמינה שאפשר לכבס כל-כך הרבה פעמים מסמכים מנייר." בראש מורכן אני חוטפת את כל הכעס. מגיע לי. שוב התעצלתי לחטט בכיסים.

החיילה, אומרת שהיו שם טלפונים שבמקרה שיודיעו לה על נוהל חרום היא צריכה להודיע הלאה..."אני אתן לך פתק שאני כיבסתי את החוגר על שלל המסמכים שהיו בו." אני מציעה ברוב תושייה.

"אימא אני לא בכיתה ב' את לא יכולה לתקן כל דבר. עם מישהו יישפט,זאת תהיה אני ואת לא תוכלי לבוא ולהגיד אדוני השופט זאת אימא אשמה."

אז צה"ל יש לי בקשה אחת עד שביתי תסדר בחזרה את כל המסמכים המכובסים שלה נא לא להיכנס למלחמה כוללת. אתם מבינים שם?

 היא לא אשמה, זאת אימא שלה שרצתה שיהיה לה חוגר נקי ללא רבב.

מתוקונת

 את מלאך שנשלך אלינו ממרומים. כל הזמן מחייכת, מספרת לנו מלמולים.

את, שכבר היום... ואת רק בת חמישה חודשים רואים איך תכסחי את הבנים.

"מה אתם מפחדים מה אתם הומואים?". בטח תגידי להם שיהיו לך שתי מילים בפה.

את שכבר עכשיו לא מוותרת. מבעד סורגי הלול שלך את מסתכלת על הבנים ומחלקת להם הוראות.

"בובי שלי"  אחיך אומר ונגש לסורגים כדי להראות לאחיין שלכם למי את שייכת.

האחיין עוד לא שנתיים מסתכל בערגה: יש חלוקה התינוקת שייכת לגדול יותר.

הוא צריך עוד לחכות, שיעשו לו גם תינוקת ששוכבת בלול.

העיניים מסתכלות בחמדה על הצעצוע של אחינו, אך שאימא שלו נגשת לתינוקת זה לא מוצא חן בעיניו ...היא רק שלו ונא לא לערב אחים.

את משתלטת בלי אומר על הכל הלול שלך תופס חצי סלון, הטרמפולינה את החצי השני. והבנים מצטופפים על מזרון אחד כדי שיהיה  לך מקום.

כולם נגשים לשולחן לאכול רק את נשארת לבד בקצה הסלון ובמבטך אני רואה איך את חושבת "חראים לא הזמינו אותי. חכו שאגדל אני אוכל לכם את כל האוכל."

ועכשיו דבר חדש "יש לה טונוס שרירים גבוהה בגלל זה היא.."אומרת לי אימך בדמעות.
 הלו מה זה הדבר החדש הזה? כל פעם ממציאים איזה "פליצה" חדשה ודואגים שההורים יכנסו לחרדה וירוצו לכל הפיזיוטרפסטיים או מרפאים בעיסוק או קשקוש אחר.
 הזמינו לך כבר 100 תורים שיאבחנו את מה שבמילא יסתדר מעצמו.

ואני שמחה שבזמננו לא ידענו מה שיודעים עכשיו כי אין ילד בחלד שלא מאובחן וכולם הולכים לטיפולים ובסוף במילא הכל מסתדר מאליו.

את מגיעה לעולם טוב יותר מנוסה יותר אך גם דורשני הרבה יותר.

ואני הסבתא, פה כדי לעשות לך את החיים קלים יותר.

טונוס או לא טונוס בואי נחליף חיתול בשביל סבתא את מושלמת .

מחאת האוהלים

לבי , לבי עם מחאת האוהלים .סוף ,סוף חברה הגיע הזמן לצאת מהאדישות .

כבר שנים מעמד הבניים עבר מדרגה.

חלק עלה יפה מאוד קנה בית יפה הסתדר נפלא ועבר למעמד הבניים הגבוהה. נקרא לו מעמד בניים+.

וחלק ירד מהמעמד והפך לבקושי גומר את החודש. מעמד בניים- מינוס

הבעיה ששני החלקים רוצים אותו דבר.

כולם רוצים לגור במקום טוב, כולם רוצים לנסוע לחו"ל. איפונים משוכללים.

חולצות מותגיות וכו'.

החלק מעמד בניים+ יכול להרשות לעצמו בכף.

והחלק השני לא. איך זה קרה? חברות של בנותי הן ממעמד המינוס. למה ?מה ההבדל?

ההבדל הוא ההורים מי שיכול נתן פוש גדול, והקפיץ את הילד מי שלא, הילד בקושי גומר את החודש.

זה כואב ועצוב. וברור שלא צריך להיות ככה. למה אנחנו לא יכולים לחיות בארץ שאדם משתכר למחייתו יכול להגיע לאן שירצה ולא צריך הורים חזקים "כיסית" (כספית). כדי לגמור את החודש.

בזמננו נכון שהינו צנועים הרבה יותר אבל כולם הגיעו. היו לנו חברים שהרוויחו מעט אך גם הם הגיעו, לדירה למכונית. היום זה נעשה כמעט ביליתי אפשרי.אם ההורים לא מרופדים ומרפדים אתה בבעיה.

וכל חצי עשור זה הולך ונהיה קשה יותר. מצד אחד בשכונת הוילות לידנו

גרים המון צעירים. ומפתיע אותי כל פעם מחדש איך זוג צעיר כל כך יכול לגור בוילה שעולה עשרה מליון. ומצד שני המון צעירים לא גומרים את החודש.

והמשוואה היא כזאת:

ברגע שהילדה שלי נסעה במכונית שלה לאוניברסיטה , מומנה לגמרי מכיסנו.

ואם עבדה זה להנאות שלה.ומצאה בן זוג שהתאים לה בכל.

חברתה עבדה קשה כדי לממן את לימודיה, נסעה באוטובוסים. הכל היה לה קשה. ובן זוגה בהתאם.

כשביתי התחתנה היא קיבלה מחצית הדירה משני זוגות ההורים.

חברתה התחתנה ואין לה אפילו כסף התחלתי לקנות דירה.

עכשיו אציין שגם אנחנו וגם הורי החברה נקראנו מעמד הבניים.

אבל במעמד הבניים יש שמשתכרים 10.000 ויש שמשתכרים 25.000

וכולנו מעמד הבניים.

אולי הגיע הזמן לנפץ את מעמד הבניים הזה. ולקרוא לילד בשמו.

בישראל אי אפשר לגמור את החודש עם 12000 שח בטח לא שיש ילדים קטנים.

ולהחליט שבמעמד הבניים זוגות ירוויחו ביחד מ15000 ומעלה.

והשאר "מעמד תחתון" ולהם לעזור.

אני לא רואה מה הצורך לעזור לצעירים שוכני הוילות. אפילו לא לבנותי שמשתכרות יפה מאוד. זה נפלא עם יורידו את מחירי הגנים, הטיטולים ,המטרנה.

אבל זה לא סוף העולם לאלה שמשתכרים יפה. הם יקנו במילא בכל מחיר.

צדק חברתי זה מי שיש לו אל תיקח לו אבל אל תיתן לו. לא לעשות דברים גורפים.

כל פעם שיש רפורמה חדשה, אני חושבת על עיוות הפתגם "העשיר מתעשר והעני מתענה..."

תרופות סבתא שום \מלח אטלנטי

שני דברים שלא כדאי לחיות בלעדיהם  בקיץ האווילי הזה, כשבחוץ מרתיחים אותנו, נכנסים למזגן אומרים "אמאחיי" ואז מקפאים אותנו.
 ואנחנו מצטערים שבגלל גילנו המופלג שכחנו לקחת סוודר. הקיצ'ר יש לנו כל הזמן מחושים עד מחלות יותר רציניות אז שתי עצות כדי לחסן את הגוף. האפצ'י.

  1שום רבותי שום.

והנה עצה שקבלתי מתלמידה. כידוע השום הוא אנטיספטי רציני. כלומר מגרש מקרובים ושאר חולירע מהגוף .

אממה. לאכול אותו חי זה התאבדות בשידור ישיר. ולכן כדי לאכול אותו ולהישאר בחיים זה התרגיל:

לוקחים כמה ראשי שום ולמקרו לשתי דקות או פחות תלוי במיקרו שלכם.תעשו חישוב של 10 שניות לראש. לא יותר מידי כי זה סתם הולך על הבשר של השום ומקבלים עיסה. דבר שני, לכסות את ראשי השום עם מכסה במיקרו כי לפעמים הם מתפוצצים כמו פופ קורן.

נותנים לו להתקרר. מקלפים ומוצאים את שיני השום מהקליפה בקלי קלות.

ככה לעשות עם כל ראשי השום. להכניס לצנצנת עם שמן יש ששמים הרבה שמן אני שמה מעט.

לשמור במקרר. כל יום לאכול שנים עד שלושה שיני שום אין לה זה ריח והצריבה שלו כבר לא חזקה.

אותה תלמידה משתמשת בשום לסלטים או לכל דבר שהיא עושה. ומסיפה "למטיבי חריף" גם סחוג. העיקר חיפשנו אתונות ומצאנו מלוכה יש תמיד שום מוכן במקרר ולעשות את זה.. שתי דקות. (לשטוף את הלכלוך  זה קרוב לשעה במיוחד אם לא כיסית את השום במיקרו. צוחקת. לי זה לקח שתי דקות סבא ניקה אחרי רואים? דקתיים.)

2 מלח ים אטלנטי.

זה הוא מלח ים שלא נוקה, כמו המלח הרגיל הלבן שעולה על שולחננו.

ולכן הוא נשאר עם כל המינרלים  והמלחים שהגוף שלנו נוטה לאבד כל-כך בקלות .

זה הוא מלח שחשוב לנו מאוד. אז מה אתם  עוד יושבים?

א.     מדי פעם ביום לקחת כמה גרגירים ולמצוץ אותם.

ב.     להתחיל –את כל האוכל שלכם לטבל רק בו.

ג.      הסבר: כמו שלקמח הלבן אין שום ערך תזונתי חוץ מכמובן להשמין אותנו. לעומת זאת:  גם מן האורז הלבן שלפו כל ערך תזונתי ,כי כל הערכים יושבים בקליפה ומה עשו חכמי חלם אותה זרקו... למה?
כדי שאניני הטעם יאוכלו יותר. כך גם מלח הים האטלנטי לא נאה למראה. הוא נראה כזה אפרפר, כאילו מלוכלך.הוא לח ודביק וחוץ מלמולל אותו ביד ולשפוך אותו אי אפשר לשים אותו במלחיה מעוצבת. אבל לנו מה איכפת, בגילנו תנו לנו רק בריא ונסתדר. אחר כך נלך לאכול גלידה 3 טעמים.

מוסקה בנוסח רודוס.

הבנתם נסעתי לרודס עם הג'ינג'י הקטן למסע של טעמים. מה לעשות הייתה שביתה של מוניות ברודוס, כך שלא היה מה לעשות, חוץ מלרבוץ בבריכה או בים.
 או. קיי. תפסיקו לבכות מרוב רחמים.

אז בלית בררה, עשינו חופשה של מטיבי לסת. אני כמובן בראש... השקעתי בתחום האוכל  וזה בכמויות אדירות .ועוד הוספתי חטא על פשע.. יצקתי לתוכי גם שתיה מעורבבת באלכוהול. היה חם אסור להתיבש... אבל העיקר החוויה.

אז הנה המוסקה הנפלאה, שסבא אכל.
 ואני למדתי משפית בתדמור לפורר את האוכל ולנסות לשחזר. ניסיתי אז הנה זה:

בפוד פרוססור:

 4 עגבניות 1 בצל בנוני 2 שיני שום 1 רסק עגבניות קטן וזר בזיליקום קטן לפי איך שאוהבים. מלח פלפל ופפריקה ( רצוי זאת עם השמן.)

טוחנים הכל יחד עד שנעשה רסק. אם אין מספיק רוטב להוסיף חצי כוס מים.

מסדרים בתבנית לא גדולה מידי 25 על 25 ס"מ. אטריות מיוחדות למוסקה.

אם אין, כל איטריה תתאים לבשל אותן מעט קודם.(שכבה דקה לא להשתולל עם הבצק.)

אליהם חצילים חתוכים לפרוסות שיובשו מעט בשמש.

על החצילים מניחים את הבשר הקצוץ נו מה חשבתם? כבש כמובן כבש.

אם לא אוהבים אני מערבבת חצי קילו בשר בקר וחצי כבש ולמי שלא אוהב את טעם הכבש רק בשר.

לתוך הבשר מערבבים 1 ביצה וזר פטרוזיליה קטן קצוץ דק,דק. שלא ישתלט על הטעם.

שוב שכבה של חצילים.

ומעל שופכים את הרוטב שהכנו.

ללא כשרים זה הזמן לפזר מוצרלה מעל הכל.

לתנור לשעה על 180 מעלות עם מתחיל להישרף להוריד ל150 מעלות.

                 אני את שלי עשיתי.

                                        בתאבון.