שבוע לפני הפסח לא זכרתי שהוא בא.
אי שם ,מעורפל בראש ידעתי שצריך להתכונן אבל אלף ואחד דברים חשובים יותר העסיקו את מוחי שהפך לג'לי בעקבות המאורעות .
פסח יש לנו כמה הזמנות נסתדר.סירבתי להצעות שקבלנו. נשארנו שלושה:אחד סבא שלא מתערב "תעשי מה שאת רוצה",אחת סבתא שרוצה לרצות את כולם ואם באמת ישאלו אותה היא תכנס למיטה ותגיד " תעזבו אותי באמא ש'לכם "וחיילת: "תלכו לאן שאתם רוצים אבל לזה או לזה אני לא מגיעה...."עם היה לי אומץ הייתי נשארת עם הנ"ל, לבד בבית עורכת לנו שולחן יפה . מניחה את המון זרי הפרחים שקבלנו לחג . כמובן שמוותרים בשמחה על קריאת ההגדה שבמילא רק מפריעה לאוכל.
אני לא מבינה מה רע? האחיינית שלי עשתה את זה לא פעם ולא פעמיים. ולא ראיתי שהיא ניזוקה להפך.
אך אני שפנה אני יודעת שאם הייתי מציגה את התוכנית לסבא ואפילו לחיילת: היא הייתה מתקבלת באנחת רווחה . כולנו קצת סוציומטים., לנסוע, לחזור ,לעמוד בפקקים, אוף.
אנשים לא מוכנים לקבל שאתה בוחר להיות לבד במקום להיתקע- לבד, בסדר שאתה מרגיש לא שייך לאנשים סביב השולחן.
להיות שלושה אנשים סביב שולחן זה נפלא .אתה עצמך לא מרגיש מסכן לך טוב רק האנשים האחרים לא רואים זאת בעין יפה:" הזמנו אותם, מה לא נאה להם? המשונים האלה בוחרים להיות לבד?"
ולהסביר לבנותיי הגדולות.. תיק ,תיק הן ישר משחקות לי סטנגה על המצפון ולא, לא השארתן אותי לבד ואני לא מסכנה ואל תאיימו עלי שגם אתן לא תלכנה לסדר. כי בעצם מה אכפת לכן, איפה אני עושה את הסדר?אתן בחו"ל או "בסדר" של הצד השני. אז תניחו לנו לעשות מה שאנחנו רוצים..
על שפנים דברנו?
בחיל ורעדה שבוע לפני פסח הרמתי טלפון לצד של בעלי פוחדת לשמוע שהם אצל מישהו אחר ...אבל לא! הם יותר משמחו על זה שהזמנתי את עצמי לאן שאני רציתי ולהיכן שנרגיש טוב. ובואו לא נדבר על פיצוץ בטן כי החבר'ה שם מבשלים... חבל לכם על החיים... ואני, גרמניה ומאוד מנומסת לא אומרת לא על אוכל.
אז מה שנה הבאה הפסח אצלי?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה