נגשתי לסניף הקרוב לביתנו ,כי ביתי חזרה אחה"צ זיווני אחד מהבסיס, ביטנה מקרקרת כיאה לחיילת שיושבת כל היום במשרד ולא עושה כלום.
אבל עם הבטן מקרקרת אימא כמוני מיד תחלץ לעזרה... תורידו את החיוך התמים הזה: לא, לא סירים מתבשלים על כיריים. אלא עולים לצעצוע הצהוב הקרוי גם הג'יפ של סבתא. אלאק ג'יפ ,אבל העיקר שנוחתים במק דונלד.
אצלנו בסניף כולם ערבים מה לעשות הם היחידים שמוכנים לעבוד, קשה .בגלידרייה המלוקקת ליד עובדים גם בני החיל שלנו..
הקופאית האדיבה מאד.אמרה בחיוך מלא משמעות ובמבטא בולט "חיילת הצ'יפס והשתייה שלך מוגדלים" ועוד הוסיפה "מתי תרצי את הגלידה חינם?"
הלסת נשמטה לי באותו הרגע. כזה דבר עוד לא שמעתי חינם אמרתם חינם?
החיילת שעומדת לידי זרקה הוראות. לי לקח כמה דקות להתאושש קודם מי זאת החיילת שעומדת לידי ולמה היא מוכרת לי?
ושנית להגדיל? חינם? זה עוד קיים? חשבתי שזה נגמר קצת אחרי מלחמת כיפור, כל האהבה הזאת לחיילים.
אולי באמת תזכירו לי כי כבר שנים אני חושבת ...שחיילים זה לא אלה שמושמצים כל הזמן?, זה לא אלה שנופלים בשבי ואיש לא בא לעזור?
אז מק דונלד שאפו! וביתי לחשה לי שיש עוד. ישר כוחכם!!!
החיילים .בנינו, קורעים שנתיים שלוש מחייהם אפילו שהם משרתים "שמונה אפס ארבע."
ואתם מראים להם את ישראל היפה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה