כן הכל מאחורינו.
ונו איך יום בהיר אחד הכל מתמוטט, הכל מתערבב כאילו משהוא גדול ממך טרף את הקלפים ועוד אומר לך :" ועכשיו חביבי, נראה אותך משחק..."
בהתחלה מבוהלים אחר כך יש- דיאגנוזה ומתחילים העננים אט , אט להתפזר.
טוב מה עכשיו? נא להירגע ואפשר להתחיל לנשום חופשי.
יש תוכנית פעולה ועם דבקים בה יש מין שקט בתוך הסערה. יש עבודה... ולחשוב.. אחר- כך.
ואני , אני רוצה להראות את הצד המצחיק כי עם בתוך האסון מרכיבים משקפיים ורודים הכל הולך חלק יותר.שנתחיל?
אני ובת השבועיים מסירים ברחבי הבית הגדול והריק. זה התפקיד שלי ואני אנצל אותו.
"זה גילה המוקדם וגילי המאוחר" כמו שכתב ארצי? אבל יש לנו נושא שיחה משותף:" גזים "היא מתפתלת ואני סתם מ..אני מסבירה לה בהרחבה את הנושא. ידי מחממת את ביטנה והמטען משתחרר..
חיוך ענוג ותינוקי, מתפשט על שפתיה. הלוואי עלי..
אני והדרדק הכווי : תפאורה: חדר ישן בבית חולים .מוזיקה: דורה צורחת מהוידיאו שמונח על רגליו.
כמו שאמרה אימו של הזאטוט . "אם יש אלוהים הוא בטח עם תספורת קרה שחורה וקוף מטופש על הכתף."
הגיעה השעה ,צריך לתת לנכדי היקר תרופה משכחת כאבים לפני המקלחת.
מחדר האחות ועד לחדרו אני רוקמת בראשי עלילה מסובכת עם המון משתתפים וזה כדי לשכנע אותו לקחת את התרופה. (הוא יודע שאחרי התרופה מגיעה מקלחת ועל הכוויות...).
הילד יושב ומחכה לי, בוידיאו: דורה בצרחות הסטריות סופרת כוכבים. מה היא צועקת? לה לא נותנים תרופה.
אני מקרבת את המזרק מלא התרופה לפיו הקטן. עד קצה המסדרון אפשר לשמוע את ברכי המשקשקות שגוברות אפילו על הצרחות של דורה.
הקטן הזה פוער את פיו ושואב את התרופה. המראה הוא כמו של ג'אנקי שמחכה למנת הסם היומית. עיניו מפלבלות. והוא רגוע. (לא איתנו,סופר כוכבים עם דורה). טוב שהכנתי ספורים כדי לשכנע. ומי צריך אותם עכשיו. אבל אולי אפשר לתקוע לדורה איזה מזרק?
ועוד כל השנה אנחנו שומרים על אוכל בריא. בורקסים לא בא בחשבון רק מלראות את השמנוניות על הבורקס, יש לי כבר חסימת עורקים. עוגות? פרוסה קטנה ביום חג. התפריט: אורז מלא ,ירקות קינואה.
יושבים בקפיטריה בבית חולים וצריך להעביר זמן או לשעשע את הקטן. ומה שאני בלעתי. ..כל בורקס עוגה ודראק. כן קניתי לקטן רק גם הוא .. עם הוא רואה עוד קרואסון של קפה ומאפה.חותך עצמאית את הורידים. או לפחות נכנס למקלחת... אז סבתא משמשת על תקן פח אשפה. הסוכר והשמנים עלו לי לראש אני כבר לא זוכרת המוח התערפל .ונדמה לי שגם מהשולחנות הסמוכים התנדבו לתת לנו מאפים שמנונים.
בערב אני נשאלת על ידי סבא המודאג 24\7: "מסכנה שלי בטח לא אכלת כלום עם כל ההתרוצצויות שלך".
"כן" אני עונה חלושות ומעוררת רחמים עם פני הכלבלב המסכן שלי. במצבי אני רוצה סימפטיה אמפטיה כל המילים הלועזיות האלה שנגמרות ב"פטיה" והרבה...
סבא הרחמן, לוקח את סבתא למסעדה הרי היא עבדה כל-כך קשה וסבתא מתקשה באיזה מנה לבחור . וסבא לא מבין למה איש מורעב לא מסוגל לבחור. אם רק היה יודע שבבטנה של סבתא יש זאב שאותו בלעה בטעות או שהיא מפוצצת ממיליון קרואסונים...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה