לו הייתי " סבתא שרה"

שבוע קשה עבר על כחותנו.

סבתיקה נשארה לבד במערכה. כי הסבתא השנייה ארזה מזוודה ונסעה.

כל בוקר סבתתנו השכימה קום:התחילה את היום בלקנות לחמניות וסימה ב11 בלילה על ארבע.

ואלוהים אתה צדקת כשבראת את מנגנון ההולדה עד 40+. ילדים עושים כשצעירים.

 אחר כך חמישים ואילך, זה לסבתאות (לפחות יש שחרור על תנאי..)

לפני שנים באו אלי זוג חרדי, חשוך ילדים היא הייתה בת 52. וכשהרתה נשקה ל54 וזו אמת לאמיתה: נולדו להם תאומים. בשבוע הזה חשבתי על אותה אישה הרבה פעמים איך בגילנו המופלג אפשר לגדל ילדים? בפעם האחרונה ששמעתי מהם הם היו על סף גירושין אני מבינה אותם..

היו שעות שהילד הקטן רצה שארכיב איתו פאזל והקטנה, חבילה, ארוזה בתוך ידי, לא הפסיקה לצרוח .

כמעט והתגרשתי מעצמי.

אין סוף משחקים המצאתי כדי לשעשע את הזאטוט שמפאת כוויה לא הלך לגן.

ואם הייתי יכולה להיכנס לעוגה ולקפוץ ממנה כשאני צורחת "הפתעה" גם הייתי עושה זאת. אלה שסבתא אוהבת לאכול והיא לבטח הייתה אוכלת את העוגה ולא היה נשאר ממה לקפוץ.

אך הכי הזוי היה ההפסקות שעשיתי כשהלכתי ל"עבודה" (גם כן עבודה).

וכאן אתן הסבר קטן: אני עובדת עם אנשים ומייעצת להם תוך כדי "תקשור" ולפעמים אני נמצאת במצבים שיד הדמיון, קטנה מלהמציא דברים כאלה.

עזבתי את נכדי באמצע ש"לולי" האפרוח הקטן בטלוויזיה הולך לאכול , מאוד מעניין. ורצתי מהר להספיק לפגישה.

 ישבה מולי בחורה צעירה שלא הכרתי.

" מי זאת שרה"? שאלתי והיא התחילה לבכות והסבירה לי שזאת סבתא שלה שהלכה לעולמה, לא מזמן והייתה לה כהורה.

ואיזה סבתא היא הייתה! כל החדר שלי נמלא אור. הגברת, מלאת רוך ואהבה .צדקת, אישה שיוצאת מפתח ביתה ומחלקת אוכל, למנקה הרחובות ולאנשים שעבדו בכביש מול ביתה. הבחורה מולי לא הפסיקה, להסביר לי את גודל הגעגוע שלה "לסבתא שרה" סבתא, שבמבט , במילה הייתה מעודדת אותה ברגעיה הקשים .

חזרתי מהפגישה לטיפול בנכדי, מוארת, מלאת רוך מהגברת המתה ,מנסה להיות קצת "סבתא שרה"... נו באמת.. הנכדה צרחה לי באוזן והתפתלה בעווית גזים והקטן נתלה עלי ומרוב אהבה חיבר לי "שעון" בשיניו הקטנות שרק צימחו.

"ע נ ק" מצאתי את עצמי מקנאה באישה שהלכה לעולמה כי היא לבטח הייתה מסתדרת טוב יותר.

הנכד הביא מברג משחק ,מפלסטיק והבריג ברגים דמיוניים בכל דבר ,כיסא,אופניים, שטיח. שנגמרו לו הרעיונות שאל :"סבתא איפה אפשר עוד להבריג?"

 "לסבתא התרופפו שני ברגים במוח " אמרתי לו "שננסה?"

אמא שלו שהציצה לרגע ,אמרה בעצב " יש דברים חמודי שלא נוכל לתקן לעולם.."

היי תראו את זה

בתור מורה רוחנית הרבה דברים מגיעים אלי למייל.

בעיקר תאריכים "חשובים". שירמזו על ימים לבקשות, שעות חסד או "זהירות צפויה...".

חלק מדהימים וחלק טוב יש גם כאלה...

אז היום אני רוצה לצרף משהוא שמצא חן בעיני נכון שהפכו אותו למכתב שרשרת  שזה הדבר המטופש ביותר שקיים. היום אני כבר יודעת שאין להם ערך ואחרי שבתמימותי שלחתי כבר כל-כך הרבה שרשרים ושום דבר לא קרה הפסקתי... את המייל הזה דווקא שלחתי בלי לשים לב שזה מכתב שרשרת. פשוט כי אהבתי אותו. ואז ראיתי את זה : "שלח אותו ל8 אנשים ותקבל.. "ואני שלחתי ל7 אנשים בגלל זה לא קבלתי?

אז עם רוצים את דעתי מכתבי שרשרת זה קשקוש איך אני אומרת לתלמידי "עבודה  ,עבודה  ,עבודה"

רק ככה מקבלים.

אז אחרי הקדמה ארוכה כל-כך, קבלו את המטעם:

השנה יהיו 4 תאריכים יפים:11 \11\11  בנומרולוגיה זה:2\2\2  שתיים זה זוגיות יופי של תאריך לכל מי שמחפש כל דבר.

                                       11\1\11 נומרולוגיה  זה   2\1\2 זוג, בודד ושוב זוג אולי תאריך יפה לאלה שרוצים לחזור לאקס המיתולוגי. לידידי עזבו.....

                                       11\11\1 נומרולוגיה       2\2\1 –כמו המספר הקודם רק מתחיל לבד גומר באחלה זוגיות שימו לב כשמחברים את כל המספרים יוצא =כן חמסה. תמיד משהוא ישמור עליך.

                ואחרון חביב      11\1\1   נומרולוגיה   יוצא 4 נפלא יום הזוגות האולטימטיבי חתונות,פגישות עיורות חיפוש בג'יידייט. רק לא הייתי מתגרשת ביום הזה.

o.k יש עוד:קחו את 2 המספרים האחרונים של שנת הלידה שלכם תוסיפו את גיל יום ההולדת השנה שלך והתוצאה תהיה זהה בכולם 111.

שננסה ביחד? סבתולי הזקנה שלכם נולדה ב1955 לפני פרוץ העולם מה יש לנו 55 נמשיך? השנה אני בת 56

רגע אקח משקפיים, מחשבון, כי" החמור לא גמר עממי" נו, נו שווה =111.

יפה הא עכשיו תורכם!

וידע כללי למי שמעוניין תעזבו רגע את ספירת האצבעות ברגלים החישוב לא כזה קשה...

קחו את חודש אוקטובר יהיו לו 5 ימי ראשון,5 ימישני, ו5 שבתות.

והינשוף החכם של "בבה יגה " אומר שזה קורה פעם ב823 שנה.

ואם נשאל את האסטרולוגים הם לא כל-כך מפסוטים מהשנה הזאת    ----- אז לא נשאל!!!

שמחה רבה אביב הגיע פסח בא

שבוע לפני הפסח לא זכרתי שהוא בא.

אי שם ,מעורפל בראש ידעתי שצריך להתכונן אבל אלף ואחד דברים חשובים יותר העסיקו את מוחי שהפך לג'לי בעקבות המאורעות .

פסח יש לנו כמה הזמנות נסתדר.סירבתי להצעות שקבלנו. נשארנו שלושה:אחד סבא שלא מתערב "תעשי מה שאת רוצה",אחת סבתא שרוצה לרצות את כולם ואם באמת ישאלו אותה היא תכנס למיטה ותגיד " תעזבו אותי באמא ש'לכם "וחיילת: "תלכו לאן שאתם רוצים אבל לזה או לזה אני לא מגיעה...."

עם היה לי אומץ הייתי נשארת עם הנ"ל, לבד בבית עורכת לנו שולחן יפה . מניחה את המון זרי הפרחים שקבלנו לחג . כמובן שמוותרים בשמחה על קריאת ההגדה שבמילא רק מפריעה לאוכל.

אני לא מבינה מה רע? האחיינית שלי עשתה את זה לא פעם ולא פעמיים. ולא ראיתי שהיא ניזוקה להפך.

אך אני שפנה אני יודעת שאם הייתי מציגה את התוכנית לסבא ואפילו לחיילת: היא הייתה מתקבלת באנחת רווחה . כולנו קצת סוציומטים., לנסוע, לחזור ,לעמוד בפקקים, אוף.

אנשים לא מוכנים לקבל שאתה בוחר להיות לבד במקום להיתקע- לבד, בסדר שאתה מרגיש לא שייך לאנשים סביב השולחן.

להיות שלושה אנשים סביב שולחן זה נפלא .אתה עצמך לא מרגיש מסכן לך טוב רק האנשים האחרים לא רואים זאת בעין יפה:" הזמנו אותם, מה לא נאה להם? המשונים האלה בוחרים להיות לבד?"

ולהסביר לבנותיי הגדולות.. תיק ,תיק הן ישר משחקות לי סטנגה על המצפון ולא, לא השארתן אותי לבד ואני לא מסכנה ואל תאיימו עלי שגם אתן לא תלכנה לסדר. כי בעצם מה אכפת לכן, איפה אני עושה את הסדר?

אתן בחו"ל או "בסדר" של הצד השני. אז תניחו לנו לעשות מה שאנחנו רוצים..

על שפנים דברנו?

בחיל ורעדה שבוע לפני פסח הרמתי טלפון לצד של בעלי פוחדת לשמוע שהם אצל מישהו אחר ...אבל לא! הם יותר משמחו על זה שהזמנתי את עצמי לאן שאני רציתי ולהיכן שנרגיש טוב. ובואו לא נדבר על פיצוץ בטן כי החבר'ה שם מבשלים... חבל לכם על החיים... ואני, גרמניה ומאוד מנומסת לא אומרת לא על אוכל.

אז מה שנה הבאה הפסח אצלי?

מקדונלד שחקתם אותה

נגשתי לסניף הקרוב לביתנו ,כי ביתי חזרה אחה"צ זיווני אחד מהבסיס, ביטנה מקרקרת כיאה לחיילת שיושבת כל היום במשרד ולא עושה כלום.

 אבל עם הבטן מקרקרת אימא כמוני מיד תחלץ לעזרה... תורידו את החיוך התמים הזה: לא, לא סירים מתבשלים על כיריים. אלא עולים לצעצוע הצהוב הקרוי גם הג'יפ של סבתא. אלאק ג'יפ ,אבל העיקר שנוחתים במק דונלד.

אצלנו בסניף כולם ערבים מה לעשות הם היחידים שמוכנים לעבוד, קשה .בגלידרייה המלוקקת ליד עובדים גם בני החיל שלנו..

הקופאית האדיבה מאד.אמרה בחיוך מלא משמעות ובמבטא בולט "חיילת הצ'יפס והשתייה שלך מוגדלים" ועוד הוסיפה "מתי תרצי את הגלידה חינם?"

הלסת נשמטה לי באותו הרגע. כזה דבר עוד לא שמעתי חינם אמרתם חינם?

החיילת שעומדת לידי זרקה הוראות. לי לקח כמה דקות להתאושש קודם מי זאת החיילת שעומדת לידי ולמה היא מוכרת לי?

ושנית להגדיל? חינם? זה עוד קיים? חשבתי שזה נגמר קצת אחרי מלחמת כיפור, כל האהבה הזאת לחיילים.

אולי באמת תזכירו לי כי כבר שנים אני חושבת ...שחיילים זה לא אלה שמושמצים כל הזמן?, זה לא אלה שנופלים בשבי ואיש לא בא לעזור?

אז מק דונלד שאפו! וביתי לחשה לי שיש עוד. ישר כוחכם!!!

החיילים .בנינו, קורעים שנתיים שלוש מחייהם אפילו שהם משרתים "שמונה אפס ארבע."

ואתם מראים להם את ישראל היפה.

היי נוי-יורק יש לנו משלוחה...

כן גזר גמדי שלי אמא שלך נסעה 4 ימים לפני הפסח. עניינים דחופים לה עם הנפקה לבורסה שלא נגמרת.

הבוסים אמרו לה סעי "נויורקה". לתפוח הגדול ונסי משם לפתור את הבעיות ודרך אגב קחי גם את בעלך ותעשו סוף שבוע על חשבוננו  ( לא להתלהב רק המלון).

"לא בלי בני" אמרה הבת של האמא ש'לה.

וכאן התחיל המרוץ נסעו איתך ללוד להוציא דרכון דחוף. אבל אז סבא חכם אחד אמר:" אבל אין לו ויזה הוא לא יוכל להיכנס לאמריקה".

 אוי יו יואי, שנים הבחור חולם על אמריקה איך עושים לו את זה. או בקיצור מעניין לו את החיתול כל העסק הזה. תנו לו מכונית אחת והגמד מסודר.

"אבאמא" התעקשו ישבו בשגרירות עם תמונת  הגזר הגמדי שלך והתחננו "תנו לתינוק לבוא איתנו". אמריקה כמו אמריקה : להורים יש ויזה אך איך יכניסו את המחבל המסוכן בן השנה ו4 חודשים הוא יכול לפוצץ חיתול מלא בשחקים. אכן בייבי מסוכן.

סוף טוב הכל טוב ,קיבלת ויזה ויללאה. אמך כבר נסעה ו"סבאסבתא". באו לעזור לאבא לארוז.

לא נתת לנו לעשות כלום, נדבקת לאביך וצרחת כל פעם שניסיתי להתקרב עליך . בחושיך התינוקיים הרגשת שמשהוא קורה. אי אפשר להסביר לך אתה עוד לא מבין. אך אצלך כל פעמוני האזעקה צלצלו ללא רחם וכל מה שיכולת לעשות הוא להיצמד לאביך כי אמך כבר נעלמה וזה כבר "חשוד על הכיפק".

ראית את הבגדים שלך מוצאים מהארון ונכנסים למזוודה, צעצועים נאספים ונכנסים לתיק.

אני מתארת לעצמי שאם הייתי במקומך גם אני הייתי פורצת בבכי ונצמדת להורה האחראי.

החלטנו ללכת כי רצינו שתירגע. אבא עשה לך מקלחת, בקבוק... ונרדמת לנורמל בטוח שהסופה עברה.

לא הפתעה! על הבוקר הגיענו " צץ וצצה". שוב בלגן, אני אורזת את המכוניות בתיק ואתה צריך בדיוק את המכונית הזאת... לבסוף ירדנו איתך למטה מחכים שסבא יאסוף את כולנו לשדה התעופה.

נדמה לכם שכאן הכל בסדר? לא במשפחתנו: סירנות משטרה ואמבולנסים, קרעו את השקט של הבוקר גדודי צלמים נהרו למקום :"היי הנכד שלי נוסע לאמריקה באמת לא צריך מבטיחה לא להתעלף ונא לא לצלם את הקטן"... אה בבנין ליד פסיכיאטר ,הרג את בת זוגו והתאבד הוסבר לי...אז זה לא בשבילנו?

"סבא! סע הפוך מהמהומה כדי שנגיע לשדה בזמן".ירינו את פחדינו על הנהג.

בשדה התעופה ההומה בהיסטריה לפני ערב חג הובלתי אותך בעגלה שרה לך "על הקיר טפס לו עכביש קטן..." כשביקשת שאשיר לך בפעם ה100 ידעתי שיהיה בסדר . מטוסים ינחתו ויעלו לשמים אתה לא תבחין. במילא תתעסק לך במכונית הקטנה והאדומה ששלפת בעוד מועד מהתיק ותזמזם לך על העכביש הקטן.

העבודה של קייטי בירון

בסוף שבוע זה עברתי סדנת תרגול של "העבודה".

ומה זה?

ב4 שאלות אתה יורד לחקר האמת הפנימית שלך. או כמו שעורכי הסדנה אמרו: " היה הפסיכולוג של עצמך."

כן קל זה לא. אבל כדאי לקנות את הספר של קייטי בירון.ולענות על 4 השאלות.

הרעיון הוא להתנתק מהמחשבה המקובעת שלנו. למשל: אם הבעל שלי יהיה כזה או כזה חיי יהיו מושלמים.אם אהיה רזה אז אהיה מאושרת.וכו'

4 השאלות מראות לנו כמה המחשבה שלנו מקובעת וקונסיסטנטית.

איך החשיבה שלנו תקועה ואנו עוסקים בעצם כל הזמן באיך לא להיות מאושרים בגלל... ( הוסף את החסר)ולא שחרור המחשבה :כדי להיות מאושרים ממה שיש.

השאלות הראשונות הן האם זאת האמת ?

 נכון זה טריקי כי איפה שאתה רואה:" אסון בין לאומי" אני רואה "מה הוא הופך זבוב לפיל ,עם ההיסטריות שלו?."

ואיפה שהאמת שלך מוצקה כמו ברזל. לרואה מהצד זה:" נו באמת ...תתקדם...

מהצד כל אחד יכול לראות את הטעויות של השני והאדם עצמו כמו עיוור ממשיך עם הטעויות עוד ועוד.

"העבודה" מוציאה אותך מהסחרור הזה ונותנת לך להבין שאתה עם השריטות שלך נלחם בטחנות רוח.

ובקיצור תירגע.

אנשים מתים מרירים וכועסים על עניינים פעוטים שהגדילו אותם למפלצות ענק. ואין מי שיציל.

בירון מגישה לנו את הסולם איך לרדת מהעץ.

הפעוטה הזאת בירון היא בת 93 כמו שהבנתי. מצאה את 4 השאלות לפני עשור ויותר ופיתחה את השיטה למה שהיא היום. מיליוני אנשים עובדים עם השאלות שלה. וזה עודד אותי עוד יותר לא משנה בן כמה אתה האור יכול להגיע אליך בכל גיל.

וגם בגיל מופלג אתה יכול להמציא משהוא שישמש את העולם לחיים טובים יותר.

היי משהוא שומע אותי?

הבלוג באוויר כבר מפברואר אולי יותר?

על מסך הנתונים שלי הצג מראה 627 כניסות בישראל.

ארה"ב 8 כניסות כל הכבוד אמריקה.

דנמרק 6 כניסות דנמרק היי מי את\ה? אבל תודה תודה.

ועכשיו השוס... אינדונזיה 2 כניסות...טוב אז אם אתה אמיתי אני כבר מתנצלת מראש. (תכתוב לי) כי הסברה של בני הבית: פרסמתי שני בלוגים על הבת המתגייסת עם תמונות של מסדר בצבא אז זה בטח החאמס. "בוקר טוב חאמס".ואם לא אני אכתוב פה בגדול מכתב התנצלות.

אבל חברה בבקשה הגיבו אני יודעת שיש שם אנשים גם אם אני נספרת לפעמים ככניסה לא הכל אני .אז תגיבו לטוב או לרע  מה דיבר אליכם מה טרחנתי את המוח סתם. הבלוג נוצר כי אני רק רציתי לדבר איתכם.

אז מי שלא רוצה שיראו את תגובתו הנה המייל שלי:efrat.slutski@.gmail.com רק אל תתנו לי להרגיש כמו הפולניה בחושך לבד.

                                    וכמעט ושכחתי  תודה!

נכדון מסכן שלי

זה שנשרפה לך הרגל זה מילא אבל זה שהמון אנשים מטפלים בך זה כבר מבלבל.

בבית שלך מסתובבים המון אנשים סבתות, סבא, דודים ולכולם אותו מבט מרחם. ורצון לקטוף לך, מה זה לקטוף לעקור בפראות את הירח מהשמיים.

כן אתה צודק: זה לא פייר גם אחות חדשה צרחנית ומוגזת במיוחד,וגם רגל חבושה וחוסר יכולת לדרוך על הרגל. זה לא אומר שאתה לא יכול זה רק אומר שאתה מת מפחד כי הכאב גדול.

ילדון קטן: עיני ענק כחולות מפלס לך את דרכך בזחילה. ובין כל הרעש והבלגן, אתה מנסה לחיות את היום, יום שלך.

רק איך אפשר שכל כמה זמן צץ אדם אחר שתפקידו לשחק איתך או לשמור על אחותך.

הבית שלך נראה כמו אחרי פוגרום: תחבושות , משחות, טיטולים צוואים בכל מקום,בגדים זרוקים, והמון מתנות .

המתנות של התינוקת החדשה מתערבבות עם הכמות המוגזמת של המתנות שלבבות רחומים מבאים לך רק כדי לשמח אותך. אתה שולף את המתנה משחק קצת וזורק כי כבר באה מתנה חדשה שאתה צריך לכפרות.

סירי ענק שסבתא & סבתא הביאו.

 ולך אין תאבון! כן תכף יוציאו את העוגות אז למה להתאמץ על אוכל?

אמא שלך שאחרי כל הבלגן חזרה לגזרה המקורית ואי-אפשר להאמין שעבר חודש מאז הלידה.

מתחננת לאלוהים שכל הבלגן יגמר והיא אפילו לא מאמינה שיש אלוהים אבל מישהו משהוא שיגמור כבר את הסגה המופרעת הזאת.

היא רוצה לחזור לחלום המתוק שחלמה לפני פרוץ הצונאמי שפקד את ביתם: אמא לשני ילדים קטנים ,מסתדרת נפלא אפילו לומדת. ולא להיות בחלום הביעותים שהיא נמצאת בו כרגע.

ואתה ילד שלי מנהל את הבלגן כי משהוא חייב לעשות סדר המבוגרים יצאו משליטה.

אפילו אמך החזקה והגיבורה לא משתלטת  על סבתא אחת שכל הזמן באה עם רעיונות מטורפים: "באיך להציל אותך" ולא מבינה את המושג של הסבתא השנייה:" הניחי הזמן יעשה את שלו".

אתה פוקד עלי: " סבתא שימי את התינוקת בעריסה אני רוצה לשחק."

"רגע" אני אומרת ומנענעת במרץ, את הגוש העטוף שמיכות והצורח בזרועותיי "ניתן לה להירגע ואז נשים אותה בעריסה "ואתה חבוב שלי אומר:" אז תשימי אותה בעגלה."

כן יש לך פתרון לכל דבר.

מה לעשות עוד כמה ימים הסופה תחלוף אך זיכרון הסופה לא ימחה לעולם. המוח מסרב לעשות delete"".

 ולצערנו תמיד הלידה השמחה של אחותך תחבור עם הכוויה הקשה שלך ככה באגודה אחת לנצח.

אסון? תלוי איך מסתכלים על זה

 כן הכל מאחורינו.

ונו איך יום בהיר אחד הכל מתמוטט, הכל מתערבב כאילו משהוא גדול ממך טרף את הקלפים ועוד אומר לך :" ועכשיו חביבי, נראה אותך משחק..."

בהתחלה מבוהלים אחר כך יש- דיאגנוזה ומתחילים העננים אט , אט להתפזר.

 טוב מה עכשיו? נא להירגע ואפשר להתחיל לנשום חופשי.

 יש תוכנית פעולה ועם דבקים בה יש מין שקט בתוך הסערה. יש עבודה... ולחשוב.. אחר- כך.

ואני , אני רוצה להראות את הצד המצחיק כי עם בתוך האסון מרכיבים משקפיים ורודים הכל הולך חלק יותר.

שנתחיל?

אני ובת השבועיים מסירים ברחבי הבית הגדול והריק. זה התפקיד שלי ואני אנצל אותו.

"זה גילה המוקדם וגילי המאוחר" כמו שכתב ארצי? אבל יש לנו נושא שיחה משותף:" גזים "היא מתפתלת ואני סתם מ..אני מסבירה לה בהרחבה את הנושא. ידי מחממת את ביטנה והמטען משתחרר..

חיוך ענוג ותינוקי, מתפשט על שפתיה. הלוואי עלי..

אני והדרדק הכווי : תפאורה: חדר ישן בבית חולים .מוזיקה: דורה צורחת מהוידיאו שמונח על רגליו.

כמו שאמרה אימו של הזאטוט . "אם יש אלוהים הוא בטח עם תספורת קרה שחורה וקוף מטופש על הכתף."

הגיעה השעה ,צריך לתת לנכדי היקר תרופה משכחת כאבים לפני המקלחת.

מחדר האחות ועד לחדרו אני רוקמת בראשי עלילה מסובכת עם המון משתתפים וזה כדי לשכנע אותו לקחת את התרופה. (הוא יודע שאחרי התרופה מגיעה מקלחת ועל הכוויות...).

הילד יושב ומחכה לי, בוידיאו: דורה בצרחות הסטריות סופרת כוכבים.  מה היא צועקת? לה לא נותנים תרופה.

 אני מקרבת את המזרק מלא התרופה לפיו הקטן. עד קצה המסדרון אפשר לשמוע את ברכי המשקשקות שגוברות אפילו על הצרחות של דורה.

הקטן הזה פוער את פיו ושואב את התרופה. המראה הוא כמו של ג'אנקי שמחכה למנת הסם היומית. עיניו מפלבלות. והוא רגוע. (לא איתנו,סופר כוכבים עם דורה). טוב שהכנתי ספורים כדי לשכנע. ומי צריך אותם עכשיו. אבל אולי אפשר לתקוע לדורה איזה מזרק?

ועוד כל השנה אנחנו שומרים על אוכל בריא. בורקסים לא בא בחשבון רק מלראות את השמנוניות על הבורקס, יש לי כבר חסימת עורקים. עוגות? פרוסה קטנה ביום חג. התפריט: אורז מלא ,ירקות קינואה.

יושבים בקפיטריה בבית חולים וצריך להעביר זמן או לשעשע את הקטן. ומה שאני בלעתי. ..כל בורקס עוגה ודראק. כן קניתי לקטן רק גם הוא .. עם הוא רואה עוד קרואסון של קפה ומאפה.חותך עצמאית את הורידים. או לפחות נכנס למקלחת... אז סבתא משמשת על תקן פח אשפה. הסוכר והשמנים עלו לי לראש אני כבר לא זוכרת המוח התערפל .ונדמה לי שגם מהשולחנות הסמוכים התנדבו לתת לנו מאפים שמנונים.

בערב אני נשאלת על ידי סבא המודאג 24\7: "מסכנה שלי בטח לא אכלת כלום עם כל ההתרוצצויות שלך".

"כן" אני עונה חלושות ומעוררת רחמים עם פני הכלבלב המסכן שלי. במצבי אני רוצה סימפטיה אמפטיה כל המילים הלועזיות האלה שנגמרות ב"פטיה" והרבה...

סבא הרחמן, לוקח את סבתא למסעדה הרי היא עבדה כל-כך קשה וסבתא מתקשה באיזה מנה לבחור . וסבא לא מבין למה איש מורעב לא מסוגל לבחור. אם רק היה יודע שבבטנה של סבתא יש זאב שאותו בלעה בטעות או שהיא מפוצצת ממיליון קרואסונים...