ביום הכי קר בשנה החלטת לצאת.
הכל היה מהר ערפילי , כל-כך רציתי לקבל את פנייך בחדר לידה . אבל עד שנתנו לי אישור לבוא .
הספקתי לשמוע את אימך גונחת .אני שרציתי לפרוץ את הדלת ולהיות שם לידה. ולראות אותך יוצאת. הסתפקתי בלעמוד במסדרון הצר ולשמוע את בכייך הראשון.
ברוכה הבאה תינוקת מתוקה.
את כל-כך מושלמת שזה מדהים הכל במקום. הכל נכון אצלך .איך אלוהים תופר שוב ושוב דבר פלאי כמוך?
מרגע ראשון הסבירו לך איך לינוק ואת עשית זאת כאילו זה דבר טבעי :"לא צריך הסברים רבותי אני יודעת לבד." אפילו האחיות מחאו לך כפיים טוב.. "מי גאון של סבתא?"
ומסביבך, בית משוגעים כל אחד נשלח למשימותיו.
סבא וסבתא גם הם לקחו את המשימה ברצינות תהומית.
אבל קודם כל לאכול.. אנחנו רעבים אחרי שעברנו לידה אה זה לא אנחנו! זה הבת! וכדי לפנק את עצמנו נסענו ל"עדנה". מסעדה שגם בשעות מוזרות מלאה.(היי מה נסגר עם הכבד קצוץ? למה אין? אתם לא רואים שאנחנו חוגגים?)
שיצאנו מהמסעדה קשת ענקית נפרסה בשמים בצבעיה היפים. צלמנו אותה שכשתהיי גדולה נראה לך את הקשת שלך שנפרסה במיוחד בשבילך.
יומיים התעסקנו בלהכין את יציאתך. השמיכות רכות וורודות. אורוולים ורודים עם פילונים רוקדים. ים ורוד.. מי שהיה רואה אותנו זוג כבר לא צעיר שוחה בבגדים ורודים היה אומר: " אלה מה רע להם? הכל ורוד!"
באמת חשוב לי לדעת: עם החיים מתחילים בלראות את העולם ורוד כולו. התינוקת שוכבת בעריסה ורודה לבושה מכף רגל ועד ראש בורוד עטופה בשמיכה נעימה... ורודה. בחודשים ואפילו בשנים הראשונות החיים בורוד. אז איך דווקא לבנות משהוא מתפקשש בדרך? בנים שנחליף צבע? היי זה אתם !עם הקונוטציות הלא נכונות. זה רק בראש שלכם.קטנציקית אהובתי הבאה :שהחיים יהיו "דבש הכל דבש". אני אעשה כמיטב יכולתי לתת לך כל מה שתרצי ... שוב לא לצעוק מותר לי אני הסבתא!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה