"חנד'לה" הגזמתם.

יש מסעדה שאני אוהבת מאוד קוראים לה "חנד'לה". אוכל סביר עד טעים. ואוירה נחמדה כפרית לא מתוחכמת או פלצנית. הבעיה: כמעט תמיד מלא ולמצוא מקום... כדי להזמין מראש.

הערב היה מאוחר וכיון שהינו רעבים נסענו בתקווה שיהיה  מקום.

אז זהוא שלא היה והמארחת הושיבה אותנו ב"שולחן העונש" . "שולחן העונש" הוא שולחן-" ניסנו לתקוע עוד מקום כדי להרוויח עוד כסף. תמיד נמצא פרייר שישב כי הוא רעב."

השולחן שלנו היה ממוקם כך מצד אחד הבר והדלת לפחים, על גבינו המטבח וחלון ההגשה ולסיום מהצד השני השירותיים.

אתם צודקים למה לא קמת והלכת? היה מאוחר הייתי רעבה : "יאללה זריז" אמרתי לבעלי.

כמובן שהזמנו קצת כדי שנוכל להתחפף מהר.

המלצרים שהשולחן שלנו חסם אותם פשוט פסעו מעל שולחננו פיננו להם דרך כדי שלא יפלו לנו לצלחות . מרק חם לא חרם? שלא ייכוו .מדי פעם מישהוא היה נכנס לשירותים: הריח היה מבחיל וההרגשה כאילו עשה צרכיו על השולחן.

הטבח הוציא את מנותיו הישר מעל גבינו. טוב איפה ישים המסכן? והמלצרים שזה מקום האיסוף שלהם צרחו פקודות לתוך אוזננו.

לא ידענו מה יותר טוב לנו הריח מהשירותיים? הריחות והצעקות מהמטבח ?המלצרים שפוסעים על שולחננו? בקיצור לא רצינו להפריע לאיש אז הסתלקנו מהר!

מסקנה: "חנד'לה "שכמה אורחים ילכו כי אין מקום. אך חסלו את השולחן הזה שלא מוסיף לכם כבוד.

מי שישב "לשולחן העונש" יכול מאוד להיות שלא יחזור.

ואנחנו אנשים לא צריכים להסכים "לשולחנות העונש" הושיבו אתכם  גם אם אתם מתים מרעב -קומו ותלכו כי במילא אי אפשר ליהנות " בשולחן העונש" אז עוד לשלם?

ילדתי שלי

אני כותבת לך בת מתמצית ליבי. ליבי הבוכה עליך ואיתך.

אני שומרת כרגע על הגוזל הורוד שהשארת בידי למשמרת. את רצה בין הבית שלך שבו נמצאת התינוקת כולה בת שבועיים בלבד. את מניקה, והיא צריכה אותך "צמוד למדד." ובין בית החולים בו מאושפז "הגבר" בן השנתיים וכלום. רגלו חבושה כדי להגן על הכוויה שעשה לעצמו, כאשר ניסה לראות עם המים חמים והם אכן היו חמים.

אין לך אפילו זמן לבכות או לכעוס את אימא במשרה מלאה וכל עולל שלך צריך אותך יותר ממה שאת אפילו מעיזה לחשוב.

שעות שינה זה מותרות בשבילך. את חיוורת לגמרי אך מפוקסת וחדה כתער.להיא מוצץ בהרתחה ,לו את התותים שהוא אוהב ולבעל שלא מש ממטת תינוקך את "הגלובס". את לא שוכחת כלום רק את עצמך.

אך זה לא הזמן לשיחות כרגע זה זמן לפעול ואת מסדרת את המשפחה כחיילים כדי שיתנו מענה לצרכיך.

בדקות שהיו לנו יחד החמאתי לך אך את ביטלת ואמרת ומה אני יכולה לעשות?

נכון את צודקת את מתפקדת כי אין בררה אך את מתפקדת נפלא.

וכאן אני רוצה להגיד לך: "שאפו" ילדונת את נפלאה את אימא נהדרת אישה מקסימה, מסורה מאין כמוך

אפילו אותי שאלת "אימא מה תאכלי? ".ואני לא בשלתי לך, לא כיבסתי לך .רק פיצה הבאתי כדי שתאכלי (גם כן אימא.)

ילדה שלי מי נתן לך דוגמא כזאת איני יודעת אך את האימא המושלמת.

ובשבילי הילדה המושלמת.

ועכשיו לכי לנוח גם גיבורים בשדה קרב צריכים כמה שעות מנוחה.

ברעננה לא מכבים את האור

סע מהר פקדתי על הנהג, אה, האיש שלי –יום חמישי3 \24 בקשו לכבות את האורות . יום כדור הארץ.

ולמה הזדרזתי?

הילדה בבית וחגיגת אורות מובטחת. היא חושבת שאבא שלה עובד בחברת חשמל. אלקטרוניקה, חשמל בשבילה הכל אותו דבר.

נסערת עליתי במדרגות:" אזרחית למופת כמוני."     ועשיתי חושך.

"מה את משתוללת?" צעקה לעברי הבת.

"יום כדור הארץ" עניתי בכובד ראש של מחנכת דגולה: "וברעננה מכבים בין 8.20 ל9.20 ומעתה חושך!"

o.k מזל שהיה חושך לפחות לא ראיתי את פרצופה ההמום :" אימא השתגעת? אני באמצע התסרוקת".

"בבית הזה, בעיר הזאת מכבדים את השעה שנקבעה לעירנו!" פסקתי בחזה מתוח נהנית לרגע מהדרמה של דברי.

"באמת? " צחקו האב וביתו על האישה " המחופפת" שרצה למלא כל משאלה של כל יזם.

"תסתכלי החוצה."

אוי לאותה בושה הערב לא נראה כערב אחר. האורות בשכונתי דלקו כרגיל. הבתים היפים עמדו מוארים כמו תמיד ואם מישהו כמוני כבה את האור, לא ראו את זה בים האורות מסביב.כן,כן. רוב הבתים היו מוארים.

מה יש לעיר הזאת? שאפילו שעה אחת בשנה לא יכולה לחרוג ממנהגיה ולכבות את האור?.מה עם אחדות העם? אחדות העולם? שמעת עיר דשנה? כולנו מנסים להציל את היקום? אז מה אם למשל:מחווה קטנה מאיתנו לכדור הגדול?

קוראים לרעננה עיר לדוגמא: אכן דוגמא נאה.

גור גורביץ

נכדה מתוקה שלי כולך בת שבוע ויום.

עטופה בשמיכות רכות וחמות שינעימו את שנתך. גור קטן חבוק ושבע.

פנייך היפות ( טוב די אני הסבתא ) כל-כך קרובות לפני.

אני מסתכלת עליך אחרי צפייה ארוכה לבואך: את מלאך ,את עדינה, את נזר הבריאה.

 אבל החוט הזה שנקשר בן סבתא לנכד עוד לא נקשר.

מה לא בסדר איתי? אני שואלת מריחה את הריח התינוקי המהמם הזה .האף מלא אותך והעניים נשואות

אל הגור השני שרץ,קופץ ומדבר איתי. אלוהים , ברור, איזה הצפה הלב דופק: בום ,בום גואה מאהבה.הנה איתך זה עובד..בקש הכל נסיכי סבתא תיתן במילא פי שניים.

מה קורה כאן?

אולי עוד לא התרגלתי? אולי אני פוחדת לחלק את אהבתי לשלושה במקום לשניים?

ואולי עוד לא חפרת בליבי כמו השניים האחרים, את המחילה שנועדה לך ורק לך.

תראו את סבא! כבר מאוהב, רואים עליו : מדבר עליך, מתאר אותך: המילים שמתגלגלות מפיו מלאות דבש ומתיקות.

ואני יש לי תפקיד :מחזיקה אותך. נזהרת מאוד שלא תתעוררי ,תוחבת לך מוצץ. ומסתכלת כדי להכיר אותך טוב יותר.. אני שואלת את סבא עם יסכים להחזיק אותך כדי שאתפנה "לנכדי אהבת חיי": "לא" הוא עונה לי בחרדת קודש לא להעיר אותך מתנומת התינוקת שלך.

אני מחזיקה בך כחצי שעה, את ישנה טוב . אימא שלך אומרת:" אפשר להחזיר את הגורה לעריסה" אני מצייתת מכאנית ואז בדיוק אז כשגופך הקטן מונח על המזרון הקטן אני שומעת בום ענקי .

מה זה? מי ירה פה?...

 לא זאת את :את ירית את יריית הפתיחה ישר לתוך ליבי. אז ככה זה?

אני מביטה בך שוב מופתעת . היי נדמה לי שפתאום קשה לי להיפרד.

מה קורה בעולמנו?

כבר שנים שבחוגים שאני מסתובבת (לא חוגי הזקנים אלה חוגי הרוחניקים.)

מדברים על מהפכה בעולם. לא שנת 2012 המפורסמת אלה תקופה של עשור ויותר , שהחילה לפני כשנתיים.

המתקשרים דאז אמרו שהעולם שאנחנו מכירים לא יהיה קיים. יקום עולם חדש.

לא דברו על טכנולוגיה מתקדמת או תרופה לסרטן.

אלה על "מהפכת משטרים" דתות ימחקו מדינות ישתנו או לא יהיו בכלל... האדמה תרעד ותיקח איתה מיליוני נשמות.

"והארץ הייתה תהו ובהו וחושך על פני תהום..."(בראשית פרק א).

הרעיון לא למחוק את העולם אלה לשנות אותו ממה שידענו והכרנו.

ומי שלא יוכל "להשתנות עם השינוי". פשוט לא יהיה... באחד התקשורים שזה כעשרה ספרים של:

 "קריון "הוצאת אהבה. בהדמיה התקנו שביב מאחורי האוזן כדי שנוכל לשרוד את השינוי.

(קריון ספר ראשון).

אז אחרי שנבהלנו כהוגן. אמרנו:" שטויות כל הזמן מאימים בקטסטרופה שתמחק את העולם ורק שלושה אנשים ימשיכו לעולם החדש:גבר, אישה ורב שנותן עצות."

נרגענו ואמרנו לעצמנו אם... אם יתרחש התרחיש הנורא הזה, אני כבר לא אהיה שנכדי ידאגו...

ועכשיו בדיוק עכשיו מתחיל העולם את סידרת האירועים : משטרים נופלים ומה יבוא במקום ? לא ברור אולי שליט  מספיק משוגע שירצה למחות את העולם? הלא בפצצת אטום זה אפשרי. אולי אסון טבע שכל פעם גדל וגדל .כל תרחישי הגוג ומגוג מתחילים בזמננו, להפוך סדרי בראשית.

אני חובקת בידי את נכדיי נכון פעם לא דאגתי כי לא הכרתי אותם הם היו הבטחה רחוקה.

אבל עכשיו הם חבוקים בידי אהובים כל-כך חסרי הגנה והבנה.

תוחבת את פני לצווארו של הגדול מביטה בגורה הקטנה שרק נולדה כולה עטופה ורוד, ולא יודעת את נפשי.

הבטחה רחוקה? עכשיו אתם כאן! ואני מתפללת:" אלוהים עצור את הכל תיכף ומיד. אל תפגע בנכדי האהובים חכה עד לניניי אז לא אדאג."

אלימות במשפחה

חדשות לבקרים אנחנו רואים בטלביזיה נשים שנרצחות  בידי בן זוגן.

 ומה אנחנו עושים? מנידים את הראש וממשיכים הלאה "אצלנו? זה לא יכול לקרות! אלימות? זה קורה רק בשכבות נחשלות", אנחנו מרגיעים את עצמנו, מפהקים, סוגרים את הטלביזיה והולכים לישון. השמיכה החמה עוטפת אותנו, משפחה נורמטיבית שכמונו והאלימות הגברית רחוקה מסף דלתנו.

אך יום אחד היא נוקשת גם על דלתנו כי היא בכל מקום... אי אפשר כבר להתעלם ממנה.

"גבר שלא מקבל את רצונותיו וסיפוקו פונה לאלימות". אמרה לי אישה מוכה. הם מעט אבל כנראה לא כל-כך מעט כמו שאנחנו רוצים לחשוב . ויום אחד הנגע הזה התגלגל גם לפתחנו....

במשפחתנו הקרובה זוג מתגרש הבעל רצה יותר ממה שמגיע לו. האישה מלווה בהוריה ועורך דין חזק נעמדו "כחומה בצורה" מול "הלשעבר".

עד כאן הכל בסדר אלפי משפחות מתדיינות ולבסוף מוצאות תשובה, ברור שתמיד יצא אחד לא מרוצה אבל זה טיבן של עסקאות.

במקרה שלנו מעורבים משטרה, מכות , אגו (אני לא אתן לך, גם אם הצדק לצידך).

ועל מה המריבה? קנאות באישה ורצון חולני שתהיה רק שלו?. תשכך מהגט כי בגדת בי?.לא ולא.

ניחשתם נכון כסף.

ומי רב? עורכי הדין שגם הם אוהבים ניחשתם שוב נכון כסף.

האישה עם עורך דינה הסבלני (ברור הוא לא חוטף את הריקושטים.) אורגים לבעל "חבל תליה".

והטיפש, החמדן בעזרת עורך דינו  החמדן לא פחות מהדק לצווארו, את החבל לאט, לאט.

מי יכול היה לדעת ש"חבל התלייה" יהפוך ל"כותונת משוגעים"?

 פעם הכל היה טוב ויפה החתן התחתן עם בור שומן. ואחרי שנים שהשתכשך בשומן, החליט יום אחד: "לא רוצה להיות יותר בבור , אך את השומן אשמור לעצמי "

בור השומן התנגד יצאת מהבור השאר את השומן! כן צידנו אותך כמו שצריך אבל למה יותר?

ומכאן זה נסחב החתן גם אם לדעתו הוא צודק עשה כל טעות שאפשר ובמקום לקחת את מה שקיבל יצא למלחמה ושילם...

אך מי באמת משלם?

הילדים: הם רואים את אביהם ברגעי חולשתו הגדולים ביותר: מרביץ לסבא וסבתא. עושה פרובוקציות ונכנס אחרי שנתיים, על שלל חתוליו וכלביו לבית בו הם גרים עם אמא בשקט ובשלווה. עושה מהומות ולבסוף מוציא סכין לא בשביל דבר מיוחד אלה כדי "לפרוק ארגזים."

הבית כמרקחה צעקות ובכיות :"אבא לך מפה על תפגע בנו ובאימא".

 הוא? הוא בכלל לא התכוון לעשות מעשה ייאוש הוא רק רצה לעשות קצת פרובוקציות.ומה לעשות ואת המשטרה זה לא שכנע?... ולבסוף הם ראו אותו מובל החוצה ע"י השוטרים.

כסף רצית?

 ומי ישלם עכשיו עשרות שנים לפסיכולוג כדי להסיר את הטראומות מלב הילדים הרכים?

איך מריבה בן הורים על כסף יכולה להידרדר ככה?

ומה חשוב עוד שקל לכאן או לכאן? הרי רק עורכי הדין מרוויחים, אתם תישארו חסרי כל עם ילדים מצולקים נפשית עד סוף ימיכם האם כל זה שווה?

כשאנחנו מזדקנים הילדים נשארים מקור חוזקנו ושמחתנו. אדם קרוב שנעים לנו להיות איתו הוא המשענת שלנו בימי שמחה ובימים לא קלים. אך עם "חרבת" בגיל צעיר את נשמתם איך יוכלו לגדול נכון? ואיזה שמחה יוכלו להכניס לליבותינו?

טפלתי בהרבה "ילדי גירושים" ולמדתי לחלק אותם: ילדים שהגרושים עברו "סביר"  כמה שאפשר להגיד סביר כי אין טראומה גדולה מזו. וילדים שאחד ההורים נלחם עד "שפגע" בעצמו, וגם בבן זוגו וכמובן  השאיר משפחה מפורקת לגמרי .

אני מקבלת אותם לפעמים עשרות שנים אחרי המקרה ואלה האחרונים תמיד במלחמה , לא מוכנים לשכוח ולא מוכנים לסלוח. וצד אחד מההורים לא נמצא בחייהם.

ואני שואלת אתכם איך אישה שרואה את אביה כדבר הנקמן והבזוי ביותר תאמין אחר כך בגבר שרוצה את טובתה?

זו לא המלחמה שאתם מנהלים עכשיו! זה לא הכסף עכשיו! חשבו ודמינו את השנים הבאות: זה לא יגמר לעולם, כי ילדכם יזכירו לכם יום, יום את החריצים שחרצתם בלבבם המתגבש. 

.

שדה פורח ליד הבית

ליד ביתנו יש שטח אדמה גדול ש"השופלים" עוד לא עלו עליו. בניני פאר עוד לא צמחו בו . או לחילופין גן מוזיקלי שהעיריה רצתה לבנות שם.

עומדת לה שם קרקע נדלן מהמשובחות בישראל. אדמת רעננה לתפארת, בשכונה היפה ביותר.

כל השנה זאת אדמת בור. בל"ג בעומר הילדים עושים שם מדורות ומסריחים את כל העיר.אבל זה כבר סיפור אחר על ארצנו ששורפת עצים כאילו הינו אירופה על אלפי עציה. אנחנו נוטים לשכוח שאנו בארץ מדבר. ועם רק צומח עץ הוא לבטח יישרף תוך כמה שנים עם אנשים או בלעדיהם .

נחזור לחלקת הבור שבחורף הזה היא התכסתה בפרחים: הפרגים האדומים משתלבים עם החרציות הצהובות. תורמוסים סגולים, עולים בכל מקום ומשלימים את המראה הלא שגרתי שצומח במרכז העיר.והיפה בכל זה שהרבה גננות גילו את השטח ולוקחות את הקטנים לראות את הפריחה הנפלאה כאן ממש כאן אפשר ללכת לא צריך להיכנס למכונית.

יום גשם אחד השמים התקדרו לפתע וגשם עז ניתך . שמעתי קול של פעוטות ליד דלתי פתחתי את הדלת לראות מה קורה וראיתי גנון שלם ומטפלות  שנסו על נפשם ומצאו מחסה מהגשם.

ביום שבת נכד א' היה אצלי חכינו ביחד לאמא ואבא שיחזרו מבית החולים עם הגורה החדשה . בנתיים טילנו בשדה.. שרנו לברלה שיצא החוצה (לא עזר). הפרחנו את העטרה הלבנה של הסביונים. טעמנו חובזה. ו "סבתא תאפה לך לחם" אמר הפעוט (זוכרים אין לו לי רק לך.) ספרנו על המצור בירושלים שאפו לחם מהחוביזה. לטפנו פרגים לא על תצחקו לא הסברתי לו מה עושים עם הפרגים. זרקנו על החולצה שבולת שועל שנתפסה. ושאלנו "כמה עכברים יש לך במיטה." הילד לא קלט את המשחק של פעם. המשכנו לנסות ולהבדיל בין כתמה ,חרצית וסביון. וראינו את הפרח "סבתא לא יודעת איך קוראים לו". שיש אותו מעט וצריך לחפש.

עוד מעט הכל יגמר אז מי שיכול שיבוא ויראה את הפלא הזה במרכז העיר

היי חדשה שלי

ביום הכי קר בשנה החלטת לצאת.

הכל היה מהר ערפילי , כל-כך רציתי לקבל את פנייך בחדר לידה . אבל עד שנתנו לי אישור לבוא .

הספקתי לשמוע את אימך גונחת .אני שרציתי לפרוץ את הדלת ולהיות שם לידה. ולראות אותך יוצאת. הסתפקתי בלעמוד במסדרון הצר ולשמוע את בכייך הראשון.

 ברוכה הבאה תינוקת מתוקה.

את כל-כך מושלמת שזה מדהים הכל במקום. הכל נכון אצלך .איך אלוהים תופר שוב ושוב דבר פלאי כמוך?

מרגע ראשון הסבירו לך איך לינוק ואת עשית זאת כאילו זה דבר טבעי :"לא צריך הסברים רבותי אני יודעת לבד." אפילו האחיות מחאו לך כפיים טוב.. "מי גאון של סבתא?"

ומסביבך, בית משוגעים כל אחד נשלח למשימותיו.

סבא וסבתא גם הם לקחו את המשימה ברצינות תהומית.

אבל קודם כל לאכול.. אנחנו רעבים אחרי שעברנו לידה אה זה לא אנחנו! זה הבת! וכדי לפנק את עצמנו נסענו ל"עדנה". מסעדה שגם בשעות מוזרות מלאה.(היי מה נסגר עם הכבד קצוץ? למה אין?  אתם לא רואים שאנחנו חוגגים?)

שיצאנו מהמסעדה קשת ענקית נפרסה בשמים בצבעיה היפים. צלמנו אותה שכשתהיי גדולה נראה לך את הקשת שלך שנפרסה במיוחד בשבילך.

יומיים התעסקנו בלהכין את יציאתך. השמיכות רכות וורודות. אורוולים ורודים עם  פילונים רוקדים. ים ורוד.. מי שהיה רואה אותנו זוג כבר לא צעיר שוחה בבגדים ורודים היה אומר: " אלה מה רע להם? הכל ורוד!"

באמת חשוב לי לדעת: עם החיים מתחילים בלראות את העולם ורוד כולו. התינוקת שוכבת בעריסה ורודה לבושה מכף רגל ועד ראש בורוד עטופה בשמיכה נעימה... ורודה. בחודשים ואפילו בשנים הראשונות החיים בורוד. אז איך דווקא לבנות משהוא מתפקשש בדרך? בנים שנחליף צבע? היי זה אתם !עם הקונוטציות הלא נכונות. זה רק בראש שלכם.

קטנציקית אהובתי הבאה :שהחיים יהיו "דבש הכל דבש". אני אעשה כמיטב יכולתי לתת לך כל מה שתרצי ... שוב לא לצעוק מותר לי אני הסבתא!

, הסרט "גבר ואישה"

.

ערב בטלביזיה משעמם .

כדור רגל פחחח..

מה אני עושה עם זה? ואני פוחדת להירדם כי הילדה חושדת שאולי יש לה צירים.

מה לעשות? סרט! והסרט הנבחר "גבר ואישה" של קלוד ללוש. הסרט יצא לאקרנים בשנת 1966.

והבעל הנבחר עוד הספיק להגיד לי: " בטח לא ראית את היית בת 11 ." עשה חישוב אחרון להערב ונרדם.

מלאת צפיות אני מתיישבת,  מנסה להעיר את זכרוני הנכה: טוב מה אני זוכרת ?

מנגינה יפה  "דהבדבה דם דהבדדבה דם..." גבר ואישה שרים בקול רך, משהוא כזה .על מה הסרט אין לי מושג ולמה הוא נחשב טוב? לא יודעת הייתי בת 11. תראו   תראו   אפילו סבתא צעירה יחסית!!

והסרט--- מה שנחשב אז טוב היום לא יעבור מסך. לא קורה כלום העלילה זוחלת שם לאט לאט. עד שאומרים שם מילה אפשר למות כן הבעל של האישה מת בתחילת הסרט (אני מקווה שלא משעמום.)

סבא שלנו שכנראה ראה את הסרט ב66 הוא היה אז גברבר בן16.אך, כמו כל דבר הוא לא זוכר. אפילו איפה שם את משקפיו. ולהסביר לי על מה המהומה לא יכול, מה לעשות, סבנו, נרדם כבר ב "דהבדבה דם "הראשון.

אחרי שכעסתי , לא על סבא חס וחלילה אלה על מי שעושה סרטים כאלה ולמה אני צריכה לראות רבע שעה מרוץ מכוניות. עם אחרי דקה כבר הבנתי: "הגבר נהג מרוצים  מסוקס "ולא יוסיף לי לעלילה עם תראו לי מרוץ מא' ועד ת' תתקדמו.

שמעו בקולי והתקדמו ואז נשביתי בעלילה הכל מרומז , עדין ומתמשך עד אין סוף. לא עושים יותר סרטים כאלה שבהם אנחנו צריכים להבין לבד או לדמיין איך שרוצים.

היום תוקעים לנו בשתי דקות עלילה ענקית שבעבר הספיקה לשלושה סרטים.

 אז הכל הוגש לאט .צריך היה סבלנות לשעות של שיחות במכונית ופלאשים שחוזרים לאחור.

 כמה עדינות,כמה רגישות, אישה היא אישה ויודעת את תפקידה לא כמו היום שחתני אמר לביתי:" היום משחק חשוב אין לידות עד סוף המשחק והפרשנויות!".

בסרט הגבר הוא גבר מצחיק ,רומנטי ,שואל ומתעניין. "הגבר גבר" הזה נוהג יום שלם לאהובתו כי היא כתבה לו "אני אוהבת אותך."

שנקפוץ לסרט שלנו? קפצנו:

 החתן מתרווח על הספה וצועק לעבר אשתו ( ביתי) שסופרת דקות בין ציר לציר: "שכבר עכשיו  תדע! אבא שלה לא זז גם עם היא יוצאת עכשיו! משחק זה משחק!"  רומנטי... " עם היא יוצאת עכשיו היא יכולה לשבת לידי ולראות את המשחק" נדיב אמרנו?

הסרטים של פעם קשה להיכנס אבל שנכנסים.. לא רוצים לצאת.

                   "גבר ואישה"  בהוט שווה!