ארוחת ערב עם הרמטכ"ל.

לפנות ערב, נאספנו כולם. אבא חזר מהעבודה אני סיימתי להיום והקצינה שלנו חזרה מהצבא.

הלכנו לאחת המסעדות כדי לבלות וליהנות.

התיישבנו. הקצינה שלנו מדוגמת להפליא משקפי דיסטנס על האף.

עוררה מיד תוצמת לב.

היא יפה הקצינה שלנו עטורה סמלים וחשלונים.

ואז התחילו הטלפונים לטרטר והיא הייתה מאוד, עסוקה.

לתוך הטלפון הצבאי היא נבחה פקודות וגם אמרה כך: "ותגידו לברק שיזיז את עצמו...."

כל העניים נסובו אל שולחננו...

מי יודע אולי הקצינה היפהפייה שנובחת בטלפון פקודות... אולי היא יודעת כבר משהו כמו מתי מתחילים לתקוף את אירן.

כשביבי וברק מפפמים מלחמה -רק שלא נשים לב איך הם משחילים אותנו כמו חרוזים לשרשרת, גם חיילת עם ארון על הכתפיים עושה רושם אדיר...

האנשים מסביב, מגרדים את הפדחת ומתחילים לחשוב רגע אבל אם היא אוכלת עם ההורים אולי יש עוד כמה ימים עד שתהיה תקיפה... אבל למה היא נובחת? ולמה הטלפון הצבאי לא מפסיק לטרטר?

אני ובעלי יושבים בשקט מחכים שתגמור לדבר ולסמס באטרף ושתגיד כבר למלצרית מה היא רוצה לאכול.

המבטים אל השולחן שלנו נמשכים, כאילו שלפחות הרמטכ"ל, יושב איתנו בשולחן ומחלק פקודות.

עכשיו היא אוכלת כמו תמיד בעדינות ועם היד השנייה לא מפסיקה לסמס... השולחנות מסביב

כמעט קורעים את הצוואר..

המבטים, שלהם, ביליתי נסבלים, בשקט, מסעדה שלמה מקשיבה לקצינה יפהפייה שמתעקשת שם עם מישהו.. יש לה שני טלפונים והם לא מפסיקים לטרטר.

אילו רק ידעו שהרמטכ"ל שסועד עכשיו עם אימא ואבא שלו הוא בסך הכול מפקדת על קציני חינוך.. כן, כן מה ששמעתם אלה שאחראים, על חינוך...החיילים, בצה"ל .

קציני החינוך בכל הבסיסים: הם אלה שיזמינו עם תהיה מלחמה את נינט, את כול "הפרצים" וכמובן את דיוד ברוזה...

ואת כל הזמרים שיפשטו שוב על הלוחמים, כדי לבדר את זמנם בעוד מלחמה מיותרת.

ואולי מישהו כבר, יעשה מעשה ויחנך את שני הדגנרלים שלנו ביביהו, וברקיהו.

קה קה זה!

 בת שנה וחמישה חודשים.

מתחילה לדבר הקטנה, אבל גם מבקשת לשירותיים.

כשהיא צריכה או תפשה את עצמה בטעות לפני שיוצא לה היא צורחת בחדווה :קה קה.

ואז אני הגדולה שואלת אותה ברצינות תהומית:" את צריכה קקי?".

היא מנענעת בראשה ואז אצים רצים לשירותים.

עד היום הסתדרנו נפלא!!!

ואז יום אחד שבאתי לשחרר את אימא שלה שתלך לעיסוקיה..

הילדה הסתכלה עלי ואמרה קה קה.

"בת" אמרתי לביתי "קחי אותה לשירותים" בתי העסוקה לא הנידה עפעף.

 "קה קה”" אמרה שוב התינוקת לעברי כאשר היא מנסה לפתוח את המקרר.

הסתכלתי עליה ושוב "קה קה" היא אומרת.

"אימא" כעסה ביתי "היא קוראת לך כבר שעה ואת לא עונה לה,"

?????

 "היא קוראת לך קה קה".

עד שחשבתי עם להיעלב ולשכב ישר על ספת הפסיכולוג ולגולל בפניו את ילדותי העשוקה ולהגיד לו שתמיד חשתי שאני "קה קה".

הבת הבהירה לי "סבתא קשה לה ולכן היא קוראת לסבתה קה קה."

עכשיו אני נושמת עמוק מספרת לעצמי שכנראה מגיע לי השם הזה.

אך הקטנה שוב צורחת "קה קה."

אני לוקחת אותה בזרועותיי ושואלת אותה "את קוראת לסבתא?"

כן מהנהנת הילדה במרץ בראשה.

אני מנסה לעשות סדר בין קה קה –סבתא  לקה קה אמיתי.

ושואלת את צריכה קקי? שוב היא מהנהנת במרץ.

טוב די עכשיו תורי לא להבין.

אז מה עושה סבתא קה קה?

עוטפת את הילדה בזרועותיה ורוקדת איתה בחדר.

טוב אין לי פחד עם קקי יש חיתול ואם זאת אני הנה אני מחבקת אותה!!!

 "קה קה  זה." היא אומרת בשמחה ומצביעה על המקרר.

יש הבחנה- אם מוסיפים זה אז זה אלי. עם לא קה קה זה מה שזה. סתם קקי.

סבא נכנס.

"הנה סבא" אני אומרת לה ובחיוך, זדוני אני חושבת על ההפתעה שנכונה לו כשגם לא היא תקרא קה קה.

הילדה אצה רצה עליו וצורחת בשמחה "אבא אבא".

מסקנה: אני כנראה באמת..קה קה הילדה אמרה.

מה יהיה בסופנו?

כבר שנים אנחנו חברים עברנו ירידות, עלינו בעליות תמיד תמכנו זוג אחד בזוג שני.

כבר שנים שהבילויים הם ביחד, השפה משותפת, רצונות משותפים.

מאד קל לנו להסתדר ביחד.

היא מקסימה וגם הוא. הכול זרם על מי מנוחות עד לפני כמה חודשים.

משהו השתנה...

הגבר הפך להיות ביליתי נסבל.

תמיד הוא היה אגואיסט, אך לא הרגשנו בזה כי לידנו הוא התרכך.

אך פתאום הוא קובע פגישה כדי ללכת שעה אחרי.

כולם נהנים , מדברים, סוף ,סוף נפגשנו והוא אוסף את המפתחות מזרז את אשתו  "יאללה הולכים."

כשהוא מדבר וזה יכול להמשך שעות כולם מקשיבים.

כשאדם אחר מדבר ולא משנה על איזה נושא, הוא מתעופף לו לעולמות אחרים.

להקשיב הוא לא ידע מעולם .אך למה להשתין מהמקפצה?

תעשה את עצמך מקשיב אי אפשר רק לדבר עליך ועל משפחתך.

כשאני משתפת את בן זוגי הוא מושך בכתפיו.

 "מה את רוצה שאני אעשה?"

"אלה החברים שלנו? יש לך פיתרון אחר? זה הוא... חבר ילדות .אני אותו לא נוטש."

ואני מסכימה איתו בלית בררה, מה נעשה עם חבר כזה שהופך ביליתי נסבל?

האם כל השנים לא נחשבות?

דברתי עם חברותי והן אמרו לי כול הגברים מגיל מסוים נהיים: תרח זקן, משעמם ורגזן.

או.קיי יש לי את שלי למה לסבול תרח של מישהו אחר?

ואולי גם אנחנו הבנות עם הגיל נהיות קטנוניות , קשות ובלתי מתרצות?

ולחשוב שזה הולך להיות רק יותר קשה....

היי תעצרו את השנים! שכחתי משהוא בגיל 20... תמשיכו בלעדי אני עוד מעט אחזור...

כשאלוהים צוחק עלינו.

די אלוהים אתה בטח צוחק עלי!!!

בטח למעלה אתה נקרע מצחוק, כן הבדיחה על המשפחה שלנו. מי שלא שמע חחח... קורע חחח...

אני יודעת שאני חייבת לכם הסבר .במיוחד בקיץ חם כזה, אין כוח לחשוב לבד ובבקשה תאכילי אותנו. נכנעתי. טוב אז ככה:

זוכרים שלפני כ6 חודשים הקטנה בביתנו נפרדה מהחבר שלה?

זוכרים!

עברנו לילה מתיש כאשר זה האחרון מאיים להתאבד כי לא יוכל לחיות בלעדיה.

היה לו אמ 16 מקוצר וחיפשנו אותו סביב הבית כל הלילה, כי פחדנו שהוא ייקח גם את חיי ילדתנו.

למזלנו לא הייתה לו מחשבה כזאת.

הוא הלך לבית הספר הישן שלו התיישב על הספסל שבחצר אולי נזכר בילדותו?

ואז ירה צרור והלך לעולמו....

מאז עטפנו את ילדתנו ב1000 עטיפות, עדינות ורועדות, חרדנו לשלומה.

 דאגתנו לבתנו, ואהבתנו לא ידעה גבול.

ימים קשים עברו עלינו. כאשר כל נשימה שלה מלווה באנחת רווחה שלנו.

לתוך הבית שלנו הסתנן חומר כתוב על בנות שהחבר שלהן נהרג, התאבד בצה"ל. יש אגודה כזאת.שתומכת בחברות של.. עם יועצים ופסיכולוגים.

והם צלצלו עליה בוקר וערב שתצטרף לאחת הקבוצות.

יש להגיד פעילות מבורכת מאוד אלה שלבת שלי היו תוכניות אחרות....

עזבו אותה מקבוצות תמיכה היא אמרה .

תניחו לי אני אסתדר לבד.

אך אני עלעלתי בכתובים שהאגודה אספה וחשכו עייני.

התחלתי לקרוא כל מילה ומילה, שהפכה לאגרוף בבטן הרכה.

 הבנתי שלוקח, בממוצע, כ4 שנים לבחורה כזאת להתאושש.

ואני כבר ספרתי את מניין שנותיה של הבחורה, עד שיופיע שוב עלם חמודות בביתי.

זה מין עונש שהן לוקחות על עצמן. "לא מגיע לי שהוא שם שוכב בבור אפל."

יום חמישי הגיע :"אני יוצאת" היא זרקה .

טוב זה לא מאורע נדיר היא יוצאת עוד לפני שהיא נכנסת.

הנערונת מבלה יותר מכול דבר אחר.

"יוצאים ל6 ?" התעניינתי- 6 זה הפאב החדש לשם מתנקזים כול החבר'ה שלה.

"לא " אני יוצאת עם ידיד.

התחלתי לחפור וחבל אבל זה מה שמצאתי.

יש חדש!! שמרטיט לה את הלב, אותה שיכבה, אותו פאב, אותם חברים.

הוא מבין למה הוא נכנס. ואולי המניות שלה עולות כך יותר.

 "הוא משרת קרוב?" התעניינתי בתקווה.

 "לא הוא קרבי."

 "איכס, שוב רובים". מחיתי במיאוס.

"מה לעשות..." היא אמרה... "הוא צלף."

לא מצחיק!!!!!

כשהתחלתי להבין את הלב שלי האם הוא יותר מפוחד או יותר מודאג?

היא הוסיפה מידע לא רלוונטי בעליל.

"הוא מפקד על יחידת צלפים."

ואני שואלת את אלוהים : תגיד לי חביבי,זה לא בדיחה עלי? על הלב המקווצ'וץ שלי?

אין ג'ובניק בסביבה?

ואלוהים? הוא? הוא נקרע מצחוק

רקפת באמצע הקייץ

היום הכי שרבי שיש.

מי שלא נימצא במזגן : הוא או פליט, או חתול שאיש לא אסף הביתה.

נראה שהחופש לא יגמר... נראה שהילדים ימשיכו להציק עד אין סוף.

אי אפשר לחנך בחום הזה.

אתם חושבים לעצמכם:" שיעשו מה שהם רוצים.ארטיק נו טוב, עוד ארטיק יאללה מה אפשר לעשות בסיר המהביל שבחוץ?"

להתווכח? הלא רק מהמחשבה על להרים מעט את הקול אני כבר נוטף מים.

הילדים שמשום מה להם לא חם,( צריך לבדוק את המכניזם שלהם פעם.)

מבינים פתאום את החוזק שיש להם על ההורה המותש.

האחרון, שכבר לא מסוגל להתווכח ורק רוצה רגע שקט לעינו המסונוורות משמש יולי, ולארנקו שנשלף כל דקה,שקט לידו המיוזעת ששולפת עוד ועוד שטרות.

וכל זאת, כדי לרצות, אותם מלכי תבל.

המלכים עומדים זקופים ונחושים. ממולם עומד  ההורה,עיסה מעוכה שרק רוצה רגע שקט.

הם מבינים את כוחם, ומסתערים ביתר שאת. וככה מול עיניו העייפות . הם הופכים ל.. ילדים , עוד יותר,מיוזעים ועצבניים, שרוטנים מרוב חופש או מרוב "אני לא יודע מה אני עושה עם עצמי אבל זה נראה לא טוב".

כול שנה אותו דבר אותו חום, אותה לחות דביקה ואותם ילדים ,אדומים ולחים שצורחים את עצמם לשעמום אין סופי ....( תוסיפו ,הכל מתקבל בברכה.)

אני יודעת שלספר לכם שהנה עוד חודש וחצי ונגמר... מעודד אותכם כמו לשחות בבריכת כרישים.

אבל אז חשבתי לי על הבלתי אפשרי.

והנה הסיפור.

בחורף שתלנו לנו רקפת שהיא לכל הדעות פרח חורף מפונק.

 היא פרחה לה לאיטה, נעים היה להסתכל עליה, מוציאה מדי פעם עוד ניצן.

 לעיתים מזומנות, הוספתי לה מים לפינוק אמיתי. והיא בתמורה הוציאה עוד ועוד פרחים ורודים.

 אבל הנה בא האביב והחום והוא, כבר מאותת, בעצבנות, לרקפת "עד כאן חביבה, נתראה בשנה הבאה."

שכחתי ממנה מי זוכר רקפות בקיץ?

והנה יום אחד אני יוצאת החוצה ורקפת קטנה באמצע יולי זוקפת את ראשה הוורדרד.

זה לא אמיתי חשבתי לעצמי, היא לא יודעת שיולי עכשיו? שחום אימים.

מה היא חושבת שהיא בארצות הקור? איך היא לא מבינה שבקיץ לא פורחים זה הזמן להשקיע בפקעת ולגדל אותה לאט לקראת החורף הבא.

לא היא לא יודעת. כי, איש לא סיפר לה שעכשיו קיץ.

היא שוכנת לה במקום מוצל מאוד ממשיכה לקבל מים. מה רע לה?

ומה אני בעצם רוצה?

אולי גם אנחנו ,אם נשחרר את המחשבה ,"אלוהים, הקיץ בא, חום אימים לחות, ארטיק והזעות למיניהם,ולעזאזל, מה אני עושה עם הילדים?" והכי "אני בעונש"

אולי עם לא נחשוב כמה רע הולך להיות. ואיך אני שורדת את הקיץ+ חופשת הילדים.

אולי אם הינו יכולים למחוק את המחשבה, נורא חם ,נורא לח ,נורא מציק.

אולי כמו הנזיר שמאמן את עצמו לשבת בשלג ערום ולספר לעצמו שהוא יושב על תנור.

וכן ניסיתי את זה ואכן הזעתי כהוגן למרות שבחוץ היה מתחת ל0.

אולי אם נרגיל את עצמנו לחשוב:" אה החופש הזה הוא קלי, קלות עוברים שבועיים והוא נגמר."

נצליח להיות רקפת בודדה בקיץ הישראלי.

יש!!! לנו מפקדת

השמש קפחה בטרוף, עגלי זיעה נטפו, כאילו לא ידעו שיש מקלחת.

6 בערב המולה על מגרש המסדרים.

עד לפני רגע היא בכתה לי בטלפון שאנחנו תמיד מאחרים, וכל ההורים כבר כאן.

ידעתי שזה לא נכון כי אני תקועה בפקק עם אלפי הורים, שבאו לטקס הסיום.

אבל הילדה שלי שוב רוצה אותי לידה ואני על עיוור מצייתת.

אני מחזיקה בבובה מסוכר שתונח אחר כבוד על העוגה בסיום הטקס .

התיקים ארוזים לעייפה במגדנות ,פירות ומה לא?

קבלו אותנו- משפחה וחברים של הקצינה החדשה בצה"ל...

יושבים על הטריבונות. השמש, אי ! זה נורא, חם שהנשמה רוצה לצעוק! אני עם שקית גדולה מלאה חולצות שהכינותי מבעוד מועד.מחלקת לכל החברים של הקצינה, שילבשו .

יושבים ומתבשלים על הטריבונות.

נו שיתחילו, אני בשלב הנזילות, לא ידעתי כמה מים יש בגוף המסכן שלי.

התמונה של הבת שלי מרוחה על הרבה חברים ומשפחה, אנחנו נראים כמו ים לבן,מזיע.

הנה זה מתחיל תזמורת צהל עולה למגרש המסדרים, ואחריה כל הקצינים החדשים

הקצינה הטריה שלנו, סידרה אותנו ישר מולה ועכשיו היא רואה את המשפחה והחברים מנופפים לה בטרוף, כולם לבושים לבן ועל זה הפנים שלה.

כול הטקס היא מחייכת אלינו, מאושרת ,מבסוטה מהחיים. הטקס מעניין לה את הת...

היא רק רוצה לרוץ למיליון החברים שלה ולקבל חיבוק ענק.

הנה מגיע הטקס של חשיפת הדרגות המפקדת החושפת מתקרבת לבת שלי , היא עומדת בדום מתוח ואני כל מה שאני יכולה לראות זה ,דמעות, העניים שלי משום מה רטובות, היי , מה קרה כאן ? אני בוכה?

כן. אני לא מתביישת.

נכון שאני לא חובבת צה"ל ידועה. ולבנות שלי אמרתי, "אין מה לעשות, אין השתמטויות, סתמו את האף ותעברו מהר. מבחינת גומרים הולכים. כן, אני יודעת לא גליק גדול אבל הנה זה עבר".

אני עצמי התחתנתי במהלך השרות רק לגמור עם הסיוט הזה.

והנה מתחת לאף בלי שהרגשתי, צמחה לה , ילדה חדורה ברוח לחימה: בהתחלה זה היה "גיבורי על". עד היום המצעים האהובים עליה זה ספיידר מן.

ואחר-כך דמינה בראשה שהיא, היא-" גיבורת על" והיא תשמור על המולדת. מין פנטזיה ילדית שכזאת.

ועכשיו המפקד מכריז ברמקולים:" אתם ההורים העלית שבעלית, גידלתם ילדים למופת, ילדים שנטעתם בהם מילדות אהבת מולדת, עזרה לאחרים תוך ויתור על טובתם... ועוד " ואני חושבת לעצמי איפה טעיתי? מה עשיתי לא נכון? שצמח לנו דבר כזה?

ילדת הקניונים? ילדת המותר לי כול דבר אימא במילא תסלח לי, ותנקה את כול הברדק שעשיתי.? אני? בלי המחליק שלי לא זזה!

 איפה הוא ראה , חינוך?

 הפינוק הזה שיצא לי מתוך הידיים. שלי? העלית שבעלית?

הלו "רב פקד כול שהוא" אתה טועה ומטעה... הבת שלי לא כזאת, הבת שלי ראתה יותר מידי סרטים של "גיבורי על". ופשוט התבלבלה.ועכשיו היא קצינה.

הקצינים צועדים בסך שורות, שורות הדרגה החדשה נוצצת על כתפיהם.

הם מאושרים חצי שנה אולי הקשה ביותר בחייהם הסתיימה.

מי אני ומה אני? עולים בי הרהורים. אולי היא באמת מופת? ואולי אני הורה טוב?

הקציצה ,היא שלי!!!!!!!!!!

               כבוד!!!!!!!!!!!!!

המסדר יעבור לדום לקבלת המפקדת

ווואאאווו!!!!

זה לא היה קל!!!!

היום ב6 בערב ניסע כולנו על טפנו ועוגותינו למסדר סיום של קורס קצינות!

כבוד!!!

לא אתם פשוט לא מבינים... האפרוח שלנו הקטנה בבנות, זאת שעוד לא יבש החלב על שפתותיה.

 היא, התינוקת שלנו עברה חצי שנה, קשה יש להגיד.

כן, טרטרו לה את האמאימא של'ה.

המפונקת הזאת שביום רגיל לא מצליחה לפקוח עיניים לפני שהשמש שוקעת, ומיד רצה ממסיבה למסיבה, בר, חברים שמשתכרים כפי יכולתם...

היא, חתיכת הפינוקית הזאת , תפסה לחיים בבצ...

הקימה בין 5.30 ואם יש פינוק אז 6. רצים ,קופצים לומדים והעיקר לומדים לתת כבוד לגדול ולמפקד ממך.

היא הקטנטונת שלי, שכל מה שבקשתי ממנה היה -לא חשוב לימודים, לא חשוב הצטיינות, אל תביאי לי תעודות הוקרה זה מיותר.

תפקידך הוא- רק להיות מאושרת.

היא תופים.... מהיום המפקדת!!!!!

כשישה חודשים צה"ל קרע לה ת'צורה.

היא לא ידעה כמה כוחות יש לה וכמה שכל ללימודים לא חשובים בעליל שהיא יכולה להכניס לראש.

כן מה תעשה מפקדת בשלישות עם הידע איך להנחית מטוסים!!! תנחית את מטוסי הצעצוע של האחיינים הקטנים?

ומה תעשה מפקדת שלישות ,עם מסעי נווטים? תנווט בקניון הקרוב לבסיס?

"האח" היא תקרא בקול "מצאתי שירותים!!!" "כמה אני גאה בך" איאנח . "טוב שלמדת ניווט, קצינה שלי".

סתם אני מסטלבטת עליה, היא גבר בגברים, עם הנשק בהצלב. (תיזהרי מה את עושה עם נשק זה לא משחק!!!).

 היא הגיעה לחומרים שהרבה אנשים לא הגיעו וכבוד באמת כבוד אז אם תיראו אישה לא צעירה דומעת על יציע האורחים כשהבת הלבנבונת שלה נשרפת בשמש בדום מתוח.

חייכו אלי כי אני גם גאה ,וגם מאושרת.

עונת החתונות

קיץ חום אימים בחוץ.

העולם רותח! ומי בכלל רוצה להתחתן בחום הזה?

כשאני מגיעה לחתונת קיץ. אני ישר מסמנת לי דרך מילוט.

 חם חברה והרעיון להתחתן בחוץ על הדשא ..."לא להיט". כל אחד, משלשל מעטפה לכספת ומיד, שואל מתי נכנסים פנימה למזגן?

החתן שואל 'מתי תיגמר הזיעה הזאת שמדביקה לי את החולצה לגוף. בשביל זה שלמתי 1000 שקל?

ומי הציע לזאת שלידי נישואי קיץ?'

 בחורף זה היה רעיון ענק כול ההכנות היו מדהימות. רצנו בגשם השוטף, כדי לבחור אולם, באביב הרוח שרקה פתאום כאילו לא הבינה שבקיץ אנחנו מתחתנים

. בחרנו טבעות היה לה קר ונכנסנו לבית קפה להתחמם על כוס שוקו... היה כל-כך נחמד קריר ונעים.

מה חשבנו לעצמנו עם תכנוני החורף? שהקיץ יעשה דיליי? כי אנחנו מתחתנים?

והכלה היא עצבנית, ועלולה להתפוצץ כל רגע..רימון ללא פתיל השהיה.. לא מתרגשת ולא בטיח...חם לה.

מה אתם רוצים? בטח שגם לה חם ,התסרוקת + תוספות השער מחממת את הראש,  כמו תנור קטן. האיפור שהולחם לפנים מתחיל לבעבע והחופה עוד לא החלה! רוצים עצבנות הנה היא...

ישראל, פה, חבר'ה לא ארץ בארופה. כאן חם אש.
וחתונות בחוץ עם הם לא נעשות בבריכה תותרו.

אם החתן שבדיוק התחילו לה גלי חום, תכף תתפוס את בעלה ותחנוק אותו, כי חם לה ולמרות שהיא מתרגשת, הוא אשם שהכניס אותה להריון לפני 30 שנה. לא יכול היה להיזהר?
 את הבן, היא אוהבת רק כרגע את המזגן יותר. ובגלל הבן והרעיונות הלא הגיוניים שלו, היא עומדת תקועה כאן בשימלה חגיגת שגל חום מציף אותה.

והתקליטן, המעצבן, שמרביץ מזרחית על ההתחלה רק עוזר לאנשים להזיע יותר ולברך הגומל לממציא הדאודורנט.

אני לא מבינה מה כל הזוגות מתחתנים בקיץ? זה סיוט לכולם.

שמתם לב שכולם עצבנים? הלו חתונה, אך, איך אפשר לשמוח שאתה נדבק לעצמך?

4 חתונות קיץ יש לי השנה וזה לא מצחיק. אני לא מבינה מה עשיתי רע ואיפה אפשר להזדכות על החום?

ופולניה אומרת "לי הייתה חתונת חורף והיה לגמרי נחמד."

זה שעולה או זה שיורד

אתמול התארחנו לנו בכף.

אל בית המארחים הגיעו זוג שחיי עשרות שנים באמריקה.

הם ספרו לנו בעניים נוצצות שהבת שלהם עשתה עלייה....

עלייה היא עלתה לארץ ישראל.

 אז אם ככה, הבת שלי עשתה ירידה?

היא ירדה מהארץ? לא ידעתי שהארץ גבוהה כל-כך. ומה גבוהה בה?

הרי ים המלח הוא המקום הנמוך ביותר בעולם. 

הרי הפולטקאיים שלנו ... נו באמת, לא יכול להיות נמוך יותר.

 ארץ החפלאפ שלנו: "רגע אתה תשמור לי כאן ותעלים עין ואני אגנוב לי כאן את כל הקופה של מעמד הבניים. דבילים הם במילא לא ירגישו. ואל תדאג למחאת האוהלים, במילא כל-כך חם שהם לא יצעדו שוב. פעם אחת מספיקה, החום יבש אותם כבר"

וכל זאת במסווה של פוליטיקה ודת.

 אז לאן הם ירדו? ולמה הם עלו?

ירדו מקושי להרוויח? מלהישאר המעמד הנשחק למרות שהם מרוויחים נהדר?

ולמה הם עלו מהארץ המוזהבת? למשכורת רעב? למרות שיש להם תארים כמו ים?

לחום לזיעה, לצפיפות? לחדשות מסמרות השער שאפילו יום אחד לא אומרים בחדשות:" היום יום יפה. אין מה לחדש לכם, צאו לבלות."

למה הם עלו להאבק יום ,יום?

 זוג צעיר? זה לעלות? זה לרדת ברמת החיים, זה להתחיל לפחד ממלחמות.

 לא בארץ לא ידועה, שאם לא היו שולחים את צבא ארה"ב לשם. הם לא היו יודעים על הארץ הזאת בכלל. אנחנו נאבקים על החיים שלנו וילדינו.

ברוכים הבאים ללוע הר הגעש!!!

העלייה נעשתה לבאר-שבע. גליק גדול. הילדים שלהם הלבנים, בטח הפכו אדומים מרוב חום המדבר או 'צבע אדום.' והבעל אמר לאשתו אני לא מבין לאן נעלמו הילדים האמריקאים שלי, יש לי כרגע שלושה אינדיאנים, אדומי עור בבית. שנאבקים מי יכנס למקרר ראשון..

אני מקבלת תמונות הנכד היורד שלי, לבוש חולצה ארוכה, לא חם פה כל-כך מסבירה היורדת. הוא נוסע באופניו החדשים שנקנו בפרוטות, כמו שאצלנו עולה ככר לחם וחלב. מסביבו בתים מדהימים הכל ירוק, כן גם הדולרים שנותנים להם לחיות באחד מפניני ארצות הברית.ירוקים עד מאוד.

אמריקה בצבעים!

היורדת עוד לא ירדה ,אבל החיים, שאחרי שעות העבודה, נפלאות, והיא מאד נהנת כשהיא לא בוכה על העבודה המרגיזה שלה.(טוב ,כלום לא התחדש גם כאן היא בכתה על העבודה.)

'יש כסף' היא אומרת 'יש לי הכול גם בלי לצעוד עם דפני ליף ולמחות נגד יושבי מגדלי הפאר שמנהלים לי את הכיס ושולפים משם כספים כרצונם.'

בכל ארץ בעולם אומרים:עבר לארץ אחרת. רק בישראל הדביקו את המילה יורדים או עולים.

אז הבת שלי לא ירדה כי אין ממה לרדת אלה רק לעלות!

והבת של המתארחים לא עלתה וגם לא ירדה היא רק עברה לארץ ישראל.

ותעשו לי טובה, כולכם הם עברו ארץ.

 כשאנחנו מדביקים להם שמות כאלה. אנחנו רק מעלים התנגדות- כי תת מודע חושב, מיד: 'עלתה לישראל? מה היא פסיכית?'

ועל היורדת ' פאק ,איזה מזל מטורף גם אני רוצה!!!'

אורז מלא,חיטה ופלפלים

יאללה! באמת,

 ישבנו במסעדת היוקרה של ההמבורגרים לא ,לא מקדונלד "בלאק". כן זאת בסינמה סיטי..אנחנו מאוד אוהבים אותה.

אפלולית ,מסתורית וכמעט תמיד (אם אתה לא מתעקש לבוא ביום שבת ב2 בצהרים.) יש מקום.

ישבנו לנו שמחים ומרוצים. וקבלנו תפריט חדש לאנשים שלא רוצים לאכול שמן.

דיאטניקים, ספורטאים ואתם כבר מבינים למי עוד...

כן סבתוליל'ה שלנו שוב פצחה בפעם המי יודע מה, בדיאטה. (כן ירבו).

ולכן הזמינה בשר עדין על מצע של ירקות בתנור ובמקום צ'יפס האהובים שלה החליטה לצמצם ולקחת אורז מלא. מי אמר בריאות ולא קיבל?

הבשר היה מופלא, עדין ממש מעדן. אך אוי לאכזבה .
זה היה האורז היה הכי מגעיל שטעמתי בחיי. כמובן לא אכלתי, החזרתי את האורז שלא יחייבו אותי ב16 שקל בלתי אכילים.

חבר'ה לא יודעים לבשל אורז מלא אז תפנו אל המומחה אבל מה שהגשתם שם היה ביזיון לשם שלכם.

הזדרזתי והכנתי לכם מתכון נפלא ואולי בוקשסטר שהמסעדה האהובה שלי- שלו ילמד שגם אורז מלא אפשר להכין טוב ובטח לא לחמם במיקרו!!!!

ככה:

כף או שנים שמן לטגן במחבט גדול.

בצל קצוץ להוסיף לטיגון.

לחתוך בנתיים פלפל אדום ופלפל ירוק לחתיכות קטנות.

שהבצל מזהיב להוסיף את הפלפל לטגן.

להוסיף למחבת שליש כוס אורז מלא בסמטי.

חצי כוס גרעיני חיטה.

חצי כוס עדשים ירוקות או כל צבע שיש לכם בבית( נסו לא כתומות.הן נהיות מעיכה מגעילה)

להמשיך לטגן כמה שאפשר תוך בחישה מפעם לפעם.

להוסיף קוביות של עגבניה גדולה שלמה.

מלח, פלפל ופפריקה בנדיבות –המתוקה!.

אחרי שהאורז נראה קצת שחמחם. כ10 דקות אבל לא להגזים עדיף לא מטוגן משרוף.

מוסיפים מים הרבה אל תדאגו יש תמונה הוא צריך לכסות בנדיבות את הכל.

מרתיחים על אש גדולה.

 מי שרתח מורידים את האש לחצי קלאץ.(אש קטנה.) ומבשלים עד שאין מים.

אם לא הוספתם מספיק מים החיטה תהיה קשה לכן עדיף יותר מים לפחות שעה. על אש קטנה.

אני את שלי עשיתי...

                                      בתאבון.

הטרנד החדש- סבתות על גת

כן בכיתה שלי עברה שמועה. את רוצה להרזות תשתי על הסובח( על הבוקר) כוסית גת.

שבררתי לתומי מי ומה ,התברר שכמה וכמה נשים מרימות לחיים כוסית גת כל בוקר.

הן רזו מה יש לדבר.

גם אני רציתי!

 השיעור נעצר והן התחילו לשפוך מידע...הן לא קונות מיץ מוכן לא, לא הן.
'לכי אצל אברם בשוק' ככה הסבירו לי' יש גת תבקשי רק גת פרסי. לא את הרגיל.'

רזה אני לא מכחישה

 והוראות הכנה הן נתנו ל'ווזווזית' שניסתה להתחפש לעדותנו:

לוקחים את העלים עם מיץ לימון או מים וטוחנים דק מיד לשתות.

 כוסית כל בוקר.

 אם מרזים ככה אולי גם אני?
טוב

תראו אני מזמן תרמתי את גופתי למדע כמה פעמים, בעצם, יותר מידי. אני מתאבדת שיעית , אבל ליתר ביטחון הצצתי באינטרנט וחשכו עיני.

וזה מה שהבנתי... ואם אחר-כך עוד תרצו ללכת לאברם לשוק זה כבר הבעיה שלכם.

התימנים לועסים את עלי הגת, כל היום עלה ועוד עלה ככה בנחת, בלי חיפזון יש להם את כל הזמן שבעולם.טוב מה אתם רוצים מהם? הראש כבר רוקד צעד תימני מהבוקר, ועוד עם דולפינים סגולים.

 אתם מבינים כמה זמן לוקח להם להגיע לכמות שטוחן הבלנדר בשנייה?לפחות יום .והנשים האלה שכבר לא צעירות בעליל . גומעות בשלוק אחד! בחצי שנייה! כמות שתספיק לתימני זקן לשבוע!

נשים, נשים. חלקכן כבר סבתות. תרגיעו! ומיד!

כן את העצבים שאתן תופסות כבר אי אפשר להסתיר מאחרי "זה היום בחודש"

כי אפילו המחזור שכח מתי הוא בא פעם אחרונה.
כוסית קטנה של גת מריצה לכן את הדם ברמות של התקף לב!!!!

גם ככה אתן מקבלות גלי חום ודופק מואץ בחינם...זה ושאר חוליים שהמנופאוזה מביאה איתה בחדווה.

שתית כוס על הבוקר -ומיד הורידים, העורקים, עד אחרוני הנימים יוצאים במחול מטורף. אולי זה 'הדפק לב' אתן חושבות ורצות למיון.

" ד"ר יש לי התקף לב". אתן אומרות ושוכחות לספר לד"ר הצעיר שהערתם הבוקר כוס קטנה של 'מיץ גת' שהייתה מפילה גם כיתה שלמה של, לוחמי- גולני מסוקסים.

כן הגת מריץ את הדם מצמצם עורקים ורידים נכון שזה גורם  גם לתחושת שובע.

אך לפעמים בגלל המשחק המטורף בדם יש הרגשה שתכף הלב יצא מהמקום.ולא הוא לא חוזר היום.

תגידו לי אתן השתגעתן?

אין לכן טרדות אחרות? גלי חום , צניחת אברים, כולסטרול ברמה מופרעת?

רק להכניס את כוס הגת? רק זה יעשה אותכן שמחות? את הדבר הזה לשתות בשביל דיאטה? התחלקתן על השכל?

וכמויות מי המציא את הכמויות המטורפות האלה שאפילו פיל יכול לחטוף התקף על הלב הגדול שלו.

טוב אז לדעתי מי שרוצה להתעסק עם גת -שתלך לאברם בשוק, שייתן לה עלים שתלעס במתינות עלה ,עלה.

אני הייתי יושבת בקפה של סעדיה משחקת שש-בש, מספרת סיפורים ולועסת לאיטי עלעל אחר עלעל.

ככה ייקח המון זמן ולא יהיה לי בפה מקום לאוכל.

 ומי יודע אולי יצמחו לי פאות.

אז למה אימא למה? בוכות הדמעות מעצמן?

4 אחה"צ אני מותחת את אברי הארוכים, בהנאה.

כוס קפה מהביל, בידי האחת, עוגייה משמימה ביד השנייה, זה הזמן שלי! הקבועה ב4 ביטלה ועד מחר בבוקר יש לי חופש.

רק מלחשוב על זה, נמרח לי, חיוך כה גדול עד שמזל שיש לי אוזניים שיעצרו את החיוך אחרת הוא היה גולש לאין סוף.

אני מתכוונת להשתרע על הספה .. טלפון .טוב אני ארים..

היי.. אומר קול מעורפל שנשמע כמו הבת שלי.

נכון ,יש לי 3 בנות ולוקח לי כמה רגעים לזהות מי מדברת איתי.

בובי! אני שמחה לתוך השפופרת .' בובי' נכון הן יודעות, זה שם כולל ועד שתדבר הילדה אני כבר אדע מי זאת.

נו די מה עכשיו? למה הרמתי את השפופרת?

 לרגע זדוני אני חושבת, לנתק אולי ???? ולהעמיד פנים שאיש לא צלצל?

מהצד השני נשמע בכי היסטרי...

מה זה?

 כמו פולניה טובה,אני מיד מתעלפת ורצות לי אלף מחשבות אחת, רעה מהשנייה.

זאת הילדה מהגולה שמתייפחת כאילו הודיעו לה, שבזה הרגע, היא התייתמה.

שנזמין כוחות הצלה? אבל איך הם יגיעו בזמן, עד סוף העולם?

חמש וחצי בלילה עכשיו בפאלו אלטו. נו מי ער בשעה כזאת? היא .

היא התעוררה ועכשיו היא בוכה כי קשה לה בעבודה, הכול רע לה, היא לא מספיקה כלום ובכלל...

היא חושבת שעשתה טעות:" מה היה לי רע בישראל?" היא ממשיכה להתילל.

ואני חושבת לעצמי 'עכשיו באים?'

 אבל מגייסת את הטון הכי טיפולי שלי ומקשיבה. היא כרגע בשלה ומוכנה לטיפול.

בדרך כלל אני לא מטפלת בילדים שלי, אני חושבת שזה לא נכון. אני מאמינה שצריך להיות הפרדה. צריכות עזרה נפשית? תמצאנה לכן מטפלת. לא אימא שלכן!

אבל עכשיו 5. לפנות בוקר, בארץ רחוקה והילדה שלי זה ברור לכל אחד, צריכה עזרה ודחוף.

תראו זה לא פשוט לעזור לאדם שרק לפני שלושה חודשים עקר לך את הלב

ועוד ביצע וידוי הריגה. "אין כמו אמריקה בשביל אנשים כמונו."

זה בעצם ניגוד אינטרסים תאמינו לי ,זה לא קל .מצד אחד היא פגעה באדם והאדם הזה הוא- אני ומצד שני אני צריכה להיות לגמרי לויאלית לה...ולגייס את כל האמפטיה רק בשבילה.

 ועוד להניח בצד את האגו הנפוח שלי... שרק רוצה להתנפל, לקרוע אותה ולהגיד את רואה ... לא הייתם צריכים לעבור כל-כך רחוק! ( יש לי עוד הרבה אך באו נרגיע לעת עתה).

 כמובן אני שותקת ומגייסת לכבודה את הקול הכי רוחני שלי.

  הבנתם למה אימא לא צריכה לטפל ביוצאי חלציה?

טוב, אני מתחילה בטיפול לאט ובסבלנות מעבירה אותה תהליך בדיוק כמו שאני עושה עם המטופלים שלי.

עברנו על כל התהליך מהפחדים,רצונות, איזה סיפורים סיפרה לעצמה ועוד.

 ובסוף שהגענו לעבוד על 'למה יש לך רגשות אשמה?'

היא אמרת "עם הילד שלי היה עוזב, אותי ככה הייתי הורגת אותו." הפתעה! או שוב 'עכשיו באים?'

 ובליבי אמרתי: נכון זה מה שחשבתי לעשות לך, יש לי כמה תוכניות מגירה , ליום שתצטרכי אותן.

הילדה נרגעת אחרי שהיא מבינה שהיא לא עשתה שום דבר נגד המשפחה, אלה רק בעדה.

עברה שעה ויותר ואני מרגישה שהיא מחוזקת ויכולה לעמוד מול העולם.

היא אומרת "תודה אימא, עזרת לי מאוד" וסוגרת את הטלפון.

 עכשיו תורי, אני מרימה את הטלפון מחייגת לבעלי ובוכה, ובוכה, ובוכה....

קינואה עם גרגירי חומוס קלי קלות

טוב אני יודעת רובכם שונאים אוכל בריא אבל שהכדורים מאכלסים חצי מהקיבה שלנו. והכדור הורוד מתערבב עם הסגול ,אולי בכל זאת כדאי לחשוב בריא .

אתם יודעים לכל דבר מתרגלים תראו את השורדים המסכנים, מעט אוכל לא הפריע לאנה לענטז כאילו היא הדבר הכי בריא בעולם.

טוב ידוע גם שמעט אוכל בריא יותר מהרבה אז הנה מתכון קלי קלות.

ובעני טעים מאוד.

קינואה עם גרגירי חומוס קלי קלות.

 #כף שמן במחבט, טגני עליה בצל קטן עד שיזהיב.

 #אם אין מספיק שמן והבצל מתחיל להישרף הוסיפי מעט מים.

 #לשפוך כוס קינואה לטגן מעט.

 #להוסיף מים שיכסו את הקינואה והיא תטבע במים.

 #להוסיף מעט מלח,פלפל, פפריקה מתוקה.

חשוב המתוקה כי לקינואה המטוגנת יש קצת טעם מריר.

כשבאים אורחים אני מוסיפה כף אבקת מרק עוף .(אבל זה רק בשביל האורחים.)

 #להוסיף כוס גרגירי חומוס קפואים שמבושלים כבר. של סנפרוסט.

  #לבשל עם מכסה עד רבע שעה או עד שהקינואה רכה.

כן גם התינוקות שלי אוכלים את הדבר הטעים הזה בליווי סלט גדול.

זאת ארוחה טעימה מאוד עם כל אבות המזון והאימא של אבות המזון.