4 אחה"צ אני מותחת את אברי הארוכים, בהנאה.
כוס קפה מהביל, בידי האחת, עוגייה משמימה ביד השנייה, זה הזמן שלי! הקבועה ב4 ביטלה ועד מחר בבוקר יש לי חופש.
רק מלחשוב על זה, נמרח לי, חיוך כה גדול עד שמזל שיש לי אוזניים שיעצרו את החיוך אחרת הוא היה גולש לאין סוף.
אני מתכוונת להשתרע על הספה .. טלפון .טוב אני ארים..
היי.. אומר קול מעורפל שנשמע כמו הבת שלי.
נכון ,יש לי 3 בנות ולוקח לי כמה רגעים לזהות מי מדברת איתי.
בובי! אני שמחה לתוך השפופרת .' בובי' נכון הן יודעות, זה שם כולל ועד שתדבר הילדה אני כבר אדע מי זאת.
נו די מה עכשיו? למה הרמתי את השפופרת?
לרגע זדוני אני חושבת, לנתק אולי ???? ולהעמיד פנים שאיש לא צלצל?
מהצד השני נשמע בכי היסטרי...
מה זה?
כמו פולניה טובה,אני מיד מתעלפת ורצות לי אלף מחשבות אחת, רעה מהשנייה.
זאת הילדה מהגולה שמתייפחת כאילו הודיעו לה, שבזה הרגע, היא התייתמה.
שנזמין כוחות הצלה? אבל איך הם יגיעו בזמן, עד סוף העולם?
חמש וחצי בלילה עכשיו בפאלו אלטו. נו מי ער בשעה כזאת? היא .
היא התעוררה ועכשיו היא בוכה כי קשה לה בעבודה, הכול רע לה, היא לא מספיקה כלום ובכלל...
היא חושבת שעשתה טעות:" מה היה לי רע בישראל?" היא ממשיכה להתילל.
ואני חושבת לעצמי 'עכשיו באים?'
אבל מגייסת את הטון הכי טיפולי שלי ומקשיבה. היא כרגע בשלה ומוכנה לטיפול.
בדרך כלל אני לא מטפלת בילדים שלי, אני חושבת שזה לא נכון. אני מאמינה שצריך להיות הפרדה. צריכות עזרה נפשית? תמצאנה לכן מטפלת. לא אימא שלכן!
אבל עכשיו 5. לפנות בוקר, בארץ רחוקה והילדה שלי זה ברור לכל אחד, צריכה עזרה ודחוף.
תראו זה לא פשוט לעזור לאדם שרק לפני שלושה חודשים עקר לך את הלב
ועוד ביצע וידוי הריגה. "אין כמו אמריקה בשביל אנשים כמונו."
זה בעצם ניגוד אינטרסים תאמינו לי ,זה לא קל .מצד אחד היא פגעה באדם והאדם הזה הוא- אני ומצד שני אני צריכה להיות לגמרי לויאלית לה...ולגייס את כל האמפטיה רק בשבילה.
ועוד להניח בצד את האגו הנפוח שלי... שרק רוצה להתנפל, לקרוע אותה ולהגיד את רואה ... לא הייתם צריכים לעבור כל-כך רחוק! ( יש לי עוד הרבה אך באו נרגיע לעת עתה).
כמובן אני שותקת ומגייסת לכבודה את הקול הכי רוחני שלי.
הבנתם למה אימא לא צריכה לטפל ביוצאי חלציה?
טוב, אני מתחילה בטיפול לאט ובסבלנות מעבירה אותה תהליך בדיוק כמו שאני עושה עם המטופלים שלי.
עברנו על כל התהליך מהפחדים,רצונות, איזה סיפורים סיפרה לעצמה ועוד.
ובסוף שהגענו לעבוד על 'למה יש לך רגשות אשמה?'
היא אמרת "עם הילד שלי היה עוזב, אותי ככה הייתי הורגת אותו." הפתעה! או שוב 'עכשיו באים?'
ובליבי אמרתי: נכון זה מה שחשבתי לעשות לך, יש לי כמה תוכניות מגירה , ליום שתצטרכי אותן.
הילדה נרגעת אחרי שהיא מבינה שהיא לא עשתה שום דבר נגד המשפחה, אלה רק בעדה.
עברה שעה ויותר ואני מרגישה שהיא מחוזקת ויכולה לעמוד מול העולם.
היא אומרת "תודה אימא, עזרת לי מאוד" וסוגרת את הטלפון.
עכשיו תורי, אני מרימה את הטלפון מחייגת לבעלי ובוכה, ובוכה, ובוכה....
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה