כבר שנים אנחנו חברים עברנו ירידות, עלינו בעליות תמיד תמכנו זוג אחד בזוג שני.
כבר שנים שהבילויים הם ביחד, השפה משותפת, רצונות משותפים.
מאד קל לנו להסתדר ביחד.
היא מקסימה וגם הוא. הכול זרם על מי מנוחות עד לפני כמה חודשים.
משהו השתנה...
הגבר הפך להיות ביליתי נסבל.
תמיד הוא היה אגואיסט, אך לא הרגשנו בזה כי לידנו הוא התרכך.
אך פתאום הוא קובע פגישה כדי ללכת שעה אחרי.
כולם נהנים , מדברים, סוף ,סוף נפגשנו והוא אוסף את המפתחות מזרז את אשתו "יאללה הולכים."
כשהוא מדבר וזה יכול להמשך שעות כולם מקשיבים.
כשאדם אחר מדבר ולא משנה על איזה נושא, הוא מתעופף לו לעולמות אחרים.
להקשיב הוא לא ידע מעולם .אך למה להשתין מהמקפצה?
תעשה את עצמך מקשיב אי אפשר רק לדבר עליך ועל משפחתך.
כשאני משתפת את בן זוגי הוא מושך בכתפיו.
"מה את רוצה שאני אעשה?"
"אלה החברים שלנו? יש לך פיתרון אחר? זה הוא... חבר ילדות .אני אותו לא נוטש."
ואני מסכימה איתו בלית בררה, מה נעשה עם חבר כזה שהופך ביליתי נסבל?
האם כל השנים לא נחשבות?
דברתי עם חברותי והן אמרו לי כול הגברים מגיל מסוים נהיים: תרח זקן, משעמם ורגזן.
או.קיי יש לי את שלי למה לסבול תרח של מישהו אחר?
ואולי גם אנחנו הבנות עם הגיל נהיות קטנוניות , קשות ובלתי מתרצות?
ולחשוב שזה הולך להיות רק יותר קשה....
היי תעצרו את השנים! שכחתי משהוא בגיל 20... תמשיכו בלעדי אני עוד מעט אחזור...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה