סבתא כבר לא יצרנית

פעם סבתא עבדה קשה מאוד. היא קבעה את סדר היום שלה. היו לה הרבה קבוצות והרבה מטופלים.

זמן? אתם שואלים. לא, זמן לא היה לה .טלפונים ,בלגנים ,סידורים מעל הראש.

הילדות שעוד היו צעירות העירו לא פעם :"אין לך זמן בשבילנו רק הקבוצות והמטופלים שלך מעניינם אותך. איפה אנחנו?" אך הכסף קנה והשתיק כל מחאה.

ואז הגיעו כבוד הנכדים, מחמלי נפשי, הדברים המתוקים האלה שבגללם כדי לקום בבוקר. והם תפסו את סבתא לא מוכנה...

התמקמו לה ישר בלב. עשו קיצור לשק הדמעות. נכנסו לחיוך. ולצ'אקרת הרגשות ,שם הם חופרים עם שופל מפלסטיק שכמובן אלא מה? סבתא האוהבת קנתה להם.

והם ... הם לא התכוונו ,הם רק חיים את חייהם המתוקים. אך האימהות שלהן... מחככות ידיהן בהנאה. הנה סבתא תפסנו אותך. רוצה נכדים? אז לעבודה.

וככה בגילי המבוגר אני מוצאת את עצמי כמעט ולא עובדת. כל מטופל נדחה כי היום צריך לשמור על פספוס שאימא שלו צריכה ללכת.

וסבתא? היא אוחזת בשפופרת הטלפון או יותר נכון ,לוקחת את הפלאפון ומחייגת שוב ושוב לבטל לאנשים יקרים שהזמינו תור. ומי שרוצה לקבוע בטוח שאני מאד עסוקה .
כל יום אני לא יכולה. מסכנה חושב הפציינט כמה היא עובדת קשה. הוא לא מבין שכל היומן שלי מלא ב... לשמור על נכד א' וביום ג' לשמור על ב'.

לסבתא שלנו אין זמן לקבל מטופלים הנכדים השתלטו לה על היומן.

הנה אני רוצה לארגן קבוצה חדשה, כי כבר בוער בעצמותי ללמד את החומרים שאני כל-כך אוהבת ולא מוצאת ערב פנוי....

אני ממשיכה לעבוד רק שאני לא מרוויחה יותר. עם לא נקרא לחיבוק אוהב ומתרפק של נכד רווח.

אני שואלת ברצינות, סמרק של תינוקת מרוח על "פרצוף הסבתא" זה רווח?

"את לא הכנסת החודש כמעט כסף" אומר לי סבא בפרצוף זועף.

"אבל הוצאתי הרבה " אני מתגוננת "ישבתי במסעדות עם הבנות והנכדים. קניתי צעצועים. אתה זוכר קנינו להם ביחד אוהל שיוכלו לשחק."

סבא מסתכל עלי ברחמים "היא זקנה הראש התבלבל לה." הוא חושב לעצמו.

"את לא יצרנית" הוא נוזף בי. " למה לא?" אני מיד מתגוננת " הנכדים יצרו לי הרבה בחיתול, החלפתי כ4 חיתולים היום".

"הביני" הוא פונה אלי כמו לילד דביל "את לא מכניסה כסף את רק מוציאה!"

לא נכון אני מוחה ."הכנסתי אוכל לקיבות של נכדיך. אלף שירים לימדתי אותם ,גם ריקוד חדש הם יודעים". "ומה נאכל" מתמרמר סבא "את "התוצרת" מהחיתולים". "הרוחניים האלה" אומר סבא "חיים מאויר" ודווקא סבתא אוכלת יפה....

כן אני חושבת לעצמי סבתא כבר לא יצרנית היא כבר לא מייצרת עושר אבל כמה אושר.