כבר סיפרתי לכם שאני מחליפה את ארבעת השינים הקדמיות, ובמקומם יש לי 4 שינים של "איסטרה בלוף". הם יפות אך אסור להשתמש בהם כי הן ינשרו.
האוכל צריך להיות רך: מרקים ,פירה וכו' ואם אני כבר משתוללת על לחם הוא חייב להיות רך ונימוח.
בקיצור כל מה שקשה יותר מפירה, זאת בעיה, רצינית בשבילי.
אך אני אכלנית כפייתית, ידועה, מסתדרת גם עם דברים קשים יותר. טוב, בואו לא נגזים, לא סטייק וכאלה אבל עוף רך ונימוח או המבורגר הולך גם הולך.
אלה מה, אני לא יכולה לתת ביסים כי ביסים נותנים עם השינים הקדמיות ואם אתן ביס הן תישארנה בלחמנייה ולא נעים להרים את הראש מהלחמנייה לתת חיוך, מאוזן לאוזן ולגלות שהשינים לא הגיעו איתי, הן, נשארו בלחמנייה.לנכדה שלי זה חמוד אבל לסבתא.
אז מצאתי שיטה.אני בוצעת הכול, (וכאן הגועל האמיתי), באצבעות ידי, לחתיכות קטנות ודוחפת לפה, עמוק... חבר'ה רגע, עוד לא גמרתי להגעיל עד הסוף... מאחורה לשיניים הטוחנות, שברוך האל, עדיין טוחנות
ברגיל לפני שהוציאו לי את השיניים -אני מפרקת פרוסה ב3 שניות ועוד מבצעת וידוי הריגה.
והיום עם הטכניקה המסובכת שלי לוקח לי כ10 דקות לחסל פרוסה תמימה.
ברגיל ב20 דקות אני מסוגלת לפרק, לגרוס ולבלוע רפת שלמה ולנשנושים בצד גם לול קטן.
ועכשיו בגלל הסידור הזה אני בקושי אוכלת סנדביץ' עלוב.
ושבעה כל הזמן ( זוכרים 20 דקות?). הלעיסה השקטה בלי לפגוע בשיניים הקדמיות עורכת זמן ומשאבי כוח , שאם היה לי אותם הייתי כבר שוטפת את הבית ועודרת את הגינה.
אחרי ארוחת סנדביצ'ון קטון אני מתנשפת כאילו טיפסתי על הר.
אתם כמובן שואלים כמה עלה לך?
אז ,זהו שירד לי... המכנסים. הן מתחלקות לי, ככה שאני עוד מעט אשאיל את השלייקס מהנכד.
אז, נכון, בעוד כשבועיים עד שלוש אקבל את שיני הפלא אבל גם אז אמשיך בדיאטת העולם שלי.
והנה ההוראות למיטיבי לסת: כל אוכל לפרק לגורמים קטנים, לא לנגוס עם השינים הקדמיות.
לדחוף לפה עד השיניים הטוחנות לנגעלים יש מזלג. ללעוס לאט ובזהירות זוכרים
האפצ'י אחד וכל ה4 הקדמיות, עפות. מים כדי לרכך את האוכל.
זה הכול השאר כבר יהיה לבד.
האוכל צריך להיות רך: מרקים ,פירה וכו' ואם אני כבר משתוללת על לחם הוא חייב להיות רך ונימוח.
בקיצור כל מה שקשה יותר מפירה, זאת בעיה, רצינית בשבילי.
אך אני אכלנית כפייתית, ידועה, מסתדרת גם עם דברים קשים יותר. טוב, בואו לא נגזים, לא סטייק וכאלה אבל עוף רך ונימוח או המבורגר הולך גם הולך.
אלה מה, אני לא יכולה לתת ביסים כי ביסים נותנים עם השינים הקדמיות ואם אתן ביס הן תישארנה בלחמנייה ולא נעים להרים את הראש מהלחמנייה לתת חיוך, מאוזן לאוזן ולגלות שהשינים לא הגיעו איתי, הן, נשארו בלחמנייה.לנכדה שלי זה חמוד אבל לסבתא.
אז מצאתי שיטה.אני בוצעת הכול, (וכאן הגועל האמיתי), באצבעות ידי, לחתיכות קטנות ודוחפת לפה, עמוק... חבר'ה רגע, עוד לא גמרתי להגעיל עד הסוף... מאחורה לשיניים הטוחנות, שברוך האל, עדיין טוחנות
ברגיל לפני שהוציאו לי את השיניים -אני מפרקת פרוסה ב3 שניות ועוד מבצעת וידוי הריגה.
והיום עם הטכניקה המסובכת שלי לוקח לי כ10 דקות לחסל פרוסה תמימה.
וכאן יושבת הפואנטה את האוכל אני צריכה להוריד עם מים כי אסור גם ללעוס יותר מידי. ככה ש10 דקות הופך ל15 דקות ואז 5 דקות מנוחה, התעייפתי מללעוס בעדינות וניקיון ידיים מרוחות כמו ... ( הייתם צריכים לראות איך פירקתי המבורגר נוזלי בידיים... פיסות ,פיסות.. כל מק-דונלד התרוקנה בשנייה, מגעיל מה זה מגעיל.)
אבל עברו 20 דקות!!!!
מה את שמחה? אתם שואלים.
כי אחרי 20 דקות המוח מודיע לקיבה:" שבע!!! מספיק להאביס אותי."
מבינים את הפואנטה?ברגיל ב20 דקות אני מסוגלת לפרק, לגרוס ולבלוע רפת שלמה ולנשנושים בצד גם לול קטן.
ועכשיו בגלל הסידור הזה אני בקושי אוכלת סנדביץ' עלוב.
ושבעה כל הזמן ( זוכרים 20 דקות?). הלעיסה השקטה בלי לפגוע בשיניים הקדמיות עורכת זמן ומשאבי כוח , שאם היה לי אותם הייתי כבר שוטפת את הבית ועודרת את הגינה.
אחרי ארוחת סנדביצ'ון קטון אני מתנשפת כאילו טיפסתי על הר.
אתם כמובן שואלים כמה עלה לך?
אז ,זהו שירד לי... המכנסים. הן מתחלקות לי, ככה שאני עוד מעט אשאיל את השלייקס מהנכד.
אז, נכון, בעוד כשבועיים עד שלוש אקבל את שיני הפלא אבל גם אז אמשיך בדיאטת העולם שלי.
והנה ההוראות למיטיבי לסת: כל אוכל לפרק לגורמים קטנים, לא לנגוס עם השינים הקדמיות.
לדחוף לפה עד השיניים הטוחנות לנגעלים יש מזלג. ללעוס לאט ובזהירות זוכרים
האפצ'י אחד וכל ה4 הקדמיות, עפות. מים כדי לרכך את האוכל.
זה הכול השאר כבר יהיה לבד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה