מי שולח חבילות בימינו?
אני חושבת שלא שלחתי חבילה מימיי.
אך התינוקת סוגרת21 יום, במקום שבועיים ומה לעשות נגמר לה הכול.
אז אימא רצה וקנתה... את מגה...,חצי חינם... והשופרסל, הכניסה מכנסים ,לבנים, עדשות ואלף דברים שהקרבית ביקשה.
ובבוקר התייצבנו בדואר לקנות קופסא שתכיל את הכבודה.
התור היה לא שפוי ולאבא של החיילת נמתח שריר ליד זווית הפה, שרעד.
אני , חייל קרבות ותיק כבר מכירה את סימני העצבנות שלו אז, קודם כל התיישבתי. מה אני יכולה לעשות לזרז את התור?
הוא מתעצבן לו בשקט ואני ממקום מושבי מחלקת הוראות, להיא אמרתי חכי לתורך, עם עוד בחור עשיתי סדר. אני על משימה חשובה ביותר, איש לא ייקח את מקומי בתור.
הגענו לפקידה ולפי הארגז שביקשנו, שיכיל את כל הדברים, היא אמרה:" אסור לשלוח לצה"ל יותר מ20 קילו."
מה 20 ק"ג ? רק הבמבה שוקלת יותר.
האבש'ל הרגיע את הפקידה או אולי את עצמו ואמר "לא אין 20 ."
הקופסא הייתה כל-כך גדולה שהסתכלנו אחד על השני ...ואם השריר, רק לרגע, היה מפסיק לרעוד לו ליד זווית הפה, בטח הינו מתגלגלים מצחוק.
היה לי רעיון להיכנס לקופסא ולשלוח את עצמי. רק למראה פניה המבואסות של החיילת :
"אימא די איזה פדיחות". ומיד דאגה "בטח אכלת לי את כל הביסלי."
טוב החלטתי לוותר.
בבגז' של האוטו סידרנו את החבילה שיפצרנו אותה כי היא באמת הייתה גדולה.
עם החוטים שקשרנו, המספריים והסכין היפנית ניראנו כמו שני מחבלים.
אוטו משטרה עצר לידינו בחריקה, לראות אם אנחנו לא מחבלים .צבע העור הלבנבן שלנו, לא התאים להם לפני מחבלים. אך למראה הקופסא הגדולה, הוא בדק עם לא קשרנו שם גופה. אם משטרה אז עד הסוף... אבש'ל הסביר שעדן נשארה בבסיס.
קוראים לה עדן וזה גם שם של בחור. כך שבטח חשבו שהיא בקרבי ואנחנו מודאגים מאוד.
חזרנו עם החבילה לדואר... זוזו אנשים אין לכם מקום, אני צריכה להכניס חבילה או יותר נכון קונטיינר הנה.
שוב תור ארוך אך "אני, אני נהניתי". צדתי שם כמה נשים עם חבילות (יש להגיד שפויות יותר משלי). שעל החבילה התנוסס צה"ל.
ומיד ראיינתי אותן כמה זמן לוקח לחבילה להגיע.
"עד שבועיים תלוי איפה הוא משרת." אמרו לי יודעות כול.
טוב מזל שלא שלחתי את עצמי לא רק הייתי גומרת את הביסלי הייתי אוכלת בשבועיים גם את עצמי... והנה שוטרים הגופה שחיפשתם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה