יום שבת, 11 בפברואר 2012

ילדה שלנו קטנה


טוב רצית להיות קצינה, אני מבינה, בבית חנכו לערכים תן- תקבל.
משום מה את החלטת לתת לצה"ל.
לא נתווכח עכשיו. מה שלא עשית מה שלא רצית, צה"ל לא השתגע עליך.
ילדה מפונקת רעננה.לא גליק גדול.
המציגה אינה ביתנו המהוללת.
עברת את ההכנה לקצונה על חוט השערה...
טוב צודקת מי לימד אותך לרוץ שניים עד חמישה קילומטר?
מי לימד אותך לזכור בעל-פה את כל ראשי הממשלה , הנשיאים שלנו, היסטוריה ,ידיעת הארץ, אב"כ, רובים? לא אני !
וגם עם מורה אחת העיזה ללמד: בטח נרדמת בשיעורים.
את עכשיו תלויה על חוט ,תצליחי תמשיכי ולא תעופי הביתה... לאימא ש'לך.
 מה לעשות זה לא היה בתוכניות שלנו... מלחמה, רובים, וצה"ל כשהבאנו אותך לעולם... סרטים לבנים קשרנו בשערך האדום. הצפנו אותך בברביות עם כל האבזרים ,מכוניות ורודות מטבח ורדרד. הקראנו את " פו הדוב", שהדבר הכי נועז שלו זה להיתקע במחילה של השפן (המחבל הידוע). "הביצה שהתחפשה", "דירה להשכיר" חשוב מאוד כדי שיום אחד תצאי מהבית... מי בכלל חשב על רובים ועל קצונה? לא בבית שלנו.
למדנו אותך "שום דבר לא בוער, מה שלא תעשי היום,יישאר למחר, איפה שלא הצלחת  כדאי לנסות מחר שוב." עולם שקט ומכיל למידותיך.
"עולם ורוד ורך אני אתן לך". שרתי לך חרישית את שירו של יהונתן גפן.
לא צעקו עליך, הסבירו בעדינות, אימא ישבה במדיטציות והבית לרוב זרם בשאנטי , שאנטי- איש לא נחפז , שום דבר לא היה חשוב כל-כך.
כך גדלת פינוקי קטן וכתמתם. מה שרצית גם אם לא היה הגיוני בסופו של דבר קיבלת.
את באמת הקרם דהלקרם של ארצנו שמפנקת את ילדיה למוות.
וזה הולך כך: אתה מרכז העולם והאחרים -אם הם ישרתו אותך טוב אם לא -שילכו.
 את הגעת מ "ארץ ישראל השבעה והמגזימה."
החלקת לקורס קצינים כל הדרך מאיימים עליך שעוד נקודה .. ואם לא... את בחוץץץ, תמיד יש מישהו טוב לב שנוזף בך כהוגן (אנחנו גם צריכים לנסות את זה פעם.) ואומר לך את צריכה להשתדל יותר. ואת ילדה קטנה שלי עומדת ורועדת מהנזיפה או מהקור שמשתולל בחוץ. לבסוף הוא מוותר לך (כמו אבאמא) ומעביר אותך שלב. כל הזמן יש סדר יום. אין לעשות מה שבראש שלך (אנחנו צריכים לנסות את זה פעם.) אין לך רגע לעצמך לומדים המון, רצים ותרגילי כושר המון. תורנויות מטבח.(אנחנו גם צריכים לנסות את זה פעם.)
שינו אותך לגמרי ואנחנו מתפללים עוד שבוע תחזיקי מעמד, ועוד שבוע מישהו מחנך לנו את הגוזל, כדי שיהיה בוגר ויוכל לפרוש כנפיים ולעוף.
אז אני לא מתה על צה"ל אבל באמת תודה, תודה על מה שאתם עושים לבת שלי- תודה על החינוך, תודה על להוציא את הראש מכד השמנת, כי יש גם חיים אחרים.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה