יום שבת והרדיו על88 אף.אם. מה שנקרא 60. 70. 80 המוזיקה הטובה ההיא. אסופה של שירים כשהיינו צעירים ומבטיחים....
.כל שיר מזכיר נשכחות . כל שיר חורך את הבשר החיי שעוד מתאמץ לחיות חיים כאילו החיים לא עברו בו, וחרתו יום,יום שנה, שנה עשור אחרי עשור. את השנים הבוערות להתכלות ולהביא אותך לקו הסיום.
תיק ,תק מתקתק השעון. הזמן רץ ,עובר. את כבר לא צעירה נרגשת, את כבר לא אימא צעירה, את כבר לא אישה בת 40 שפתחה לעצמה בבית סדנאות ומרפאות לנפש ולרוח.את כבר..
היי בתוככם אתם עוד זוג צעיר "הלונלי סולדז'אר" " חייל בודד" מזכיר לסבא נשכחות וכבר הוא חייל בודד שאיש לא מתעניין בו או כותב לו. אני שומעת" יאנג גיירל" שאומר:" את צעירה אז לכי הביתה לאימא שלך" או בקיצור.. "עופי לי מהעניים לפני שלא אשלוט בעצמי..." ואני נזכרת בכל ההתאהבויות שלי בגברים מבוגרים.
וכך כל שבת אנחנו שוכחים לרגע, את הקמטים, הכאבים והרגל שלא זזה. שוכחים את הכדורים ואנחנו לא סבא וסבתא שמחכים לנכדים, אלה זוג צעיר הרוקד לו בסלון, באהבה רבה. ואם נסגור את העניים לא נראה גם את הפימה שצנחה, את הקמט שנוסף לו רק אתמול ושער השיבה שמכסיף על ראשנו.
אנחנו שומעים שיר ועוד שיר וכל פזמון מקלף מאיתנו את השנים, את הקמטים ושוב אנחנו, זוג צעיר ,מבטיח, מאושר וכל זאת רק בגלל שירים?
כן. כל שיר מעיף אותנו אחורה בכמה עשורים. וסבתא שוב צעירה ונחשקת וסבא הוא כרטיס היציאה שלה לחיים הבוגרים. בשקט ובאהבה אנחנו מסתחררים וכל סיבוב עפה לה, שנה ולפעמים עשורים שלמים. הסינור על מותני וכף העץ מקישה באוויר מרוב שמחה.
השעה 1 בצהרים הילדים מסתערים על הבית עם הנכדים.
חתן עצבני במיוחד סוגר בכעס, את הרדיו " מספיק עם הרעש" הוא אומר.
ואז בשנייה חוזרים הקמטים, העיפות ושער השיבה. וסבא שואל בדאגה "לקחת את הכדורים?"
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה