אני אם סד שמחזיק לי את היד הסובלת.אני מסכנה עם תעודות.כל תנועה הופכת את הגוף לכאב איום. אבל לכל דבר יש צד טוב, סבא עושה הכול, אפילו החיילת עוזרת שזה סטארט אפ בפני עצמו. ולדעתי הכול מתנהל נפלא.
תאמינו לי יכולתי להמשיך אם זה שנים.
"אל תזוזי" שמעתי את מילות הדבש ניגרות באוזני. כן זוג מילים נפלאות שאני שומעת מכולם. בגילי להתפנק ולא להזיז אצבע ( מה? היא כואבת) זה לא דבר של מה בכך.
 |
| הדגמה לא להיבהל |
ככה כמעט שבוע אני חוגגת לי, החיילת לקחה חופשה. קבלו בונוס היא סידרה את הארון שלה בלי להעיר מילה וטיפלה בי. אל תצחקו הייתי בטוחה שהנה הגיעה בכבודה ובעצמה אחרית הימים. או אולי בכלל, המשיח בא? באמת אני לא קטנונית: מה יבוא קודם מקובל אלי.
ואז ביום שישי סבא קם מילל נתפס לו הצוואר, האיש המרגיז הזה ,כל-כך מרחם על עצמו שהפסיק לספק לי "שירותי חולה."
"לא נכון! זה לא אמיתי" כמו שאומרת אינה "מהמרוץ למיליון" כשהיא צריכה לעשות משימה מופרכת בעליל.
מצא זמן." שכחת שצריך לטפל בי מה אתה נדחף?" או במילים אחרות "מה כבר נגמר?"
בהתחלה התעלמתי. אולי יעבור לו. וגם אני התחלתי לגנוח בכוונה רבה ובקול רם מאוד. אולי משהוא ייזכר בי?.
אבל שסבא עשה פנים של כלב "קוקר ספנייל "מסכן וחולה.רחמי המפורסמים התחילו לפעול. והתחלתי לעשות יותר דברים בבית.
עושה ומקללת את "האימאימא" שלו. נו באמת, אי אפשר שרק אני אחגוג?
הבת הייתה צריכה ללכת לאן שהו בשבת. אנחנו הבטחנו עוד קודם ,לשמור על הנכדודס, רק בקשנו ששני "מחמל נפשנו" יהיו לא ערים או לפחות במצב גופני מעורפל.
כמה שמחנו לדעת ששני הגוזלים ישנים.
לא עבר זמן רב,ופתאום הקטנה פתחה חצוצרה לא הייתה ברירה, עם צעקות כאלה צריך להוציא אותה מהמיטה וסבא אכן שלף אותה החוצה, כשהוא מפרצף פרצופים כאילו הוא הולך למות בעוד שנייה.(גברים תמיד כאב להם יותר. לכן אלוהים ויתר להם ואמר:"בנים. ללדת? לא רעיון טוב, אני אפסיד חצי מכם רק בכניסה למחלקת היולדות עזבו לא צריך טובות תשאירו הכול לבנות.)
הזאטוטה המנומנמת הסתכלה על סבא שלנו שעטוף עם צעיף חם, כמו אתרוג בסוכות, ובקושי רואים את עיניו. ונתנה צעקה כאומרת "מי אתה? ומי הרשה לך להרים אותי?" לא הייתה ברירה העמסתי אותה על הכתף ואם היד השבורה תמכתי בעכוזה עד שנרדמה. כן לא קל להרים ביד אחת 10 קילו בבייבי גרו ורוד.
הגוזל הכבד ישן שנת ישרים רק אז נתתי את החבילה לסבא שהסריח ממשחת "בנג'יי"-משחה להקל על שרירים תפוסים שריח הקומפור שולט בה.
הזוג חזר וצחק עלינו "שני נכים = איש שלם אחד. כל אחד תפס רגל אחת של התינוקת וככה הסתדרו".
.צ'ילגרים קוראים לנו, אבל היה נס! ריח הקומפור הרדים את הילדה וזאת הפעם הראשונה שישנה עד הבוקר. הבת שלי כבר מבקשת שידור חוזר.
ואולי התינוקת ישנה כי אמרה לעצמה "שני המוזרים האלה כנראה חלום רע, עדיף לישון הרבה כשאתעורר בטח זה יעבור ואימא כבר תהיה."
הבעל מיום ליום נעשה חולה. הרופאה אמרה:" תפסת את השריר" אם זה לא יעבור כנראה ש.... והפחידה אותו עד דמעות וכתיבת צוואה.
הרופא שלי כנראה רוחני לגמרי אמר:" זה משבר הפך לסדק. נא להוריד את הסד. ו"יקיר האומה" נתן לי כדורים נגד כאבים, מאוד חזקים. בשבילי זה סמים ואני כבר רואה דולפינים ורודים. הנ"ל אמר להפעיל את היד וכמה שיותר.
אני חזרתי מבסוטה כי הוא אמר לי את בריאה קדימה! לחזור לחיים... ואולי בגלל הכדורים הורודים .
עכשיו יש רק חולה אנוש אחד ומחלים סדרתי.
הכנסתי את האנוש למיטה.והתיישבתי לעשות סידורים ללוויה.
בבוקר שראה שאני מתחילה לתפקד, הכאב שלו כמעט עבר.
היום הוא הלך לעבודה בריא וטוב לבב ואמר לי בטון מתנשא "אל תעשי כלום אני אסדר הכול, כשאבוא בערב."
אני לא אמרתי כלום אבל מה אתם אומרים?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה