"אל המגבונים הלחים"

בואו נצא כולנו לרחובות ונריע, נחולל, נניף שלטים שבהם כתוב "גאון האיש הזה שהמציא את המגבונים הלחים".

באמת אני סוגדת לאדם הזה. ת'צמעו סיפור.

ישבנו במסעדה הנכד הבכור ,אימא שלו ואני.

בתור התחלה הוא שפך על המפה כמויות של סוכר. ואחר כך קיבל פסטה ורוטב עגבנית בצד.

לא נדבר על טעמים קולינריים.. או קיי אז כן..

הבנדיט  בידיים חשופות טבל את צינורות הפסטה קודם בסוכר ואז לרוטב והכניס לפה.

הצעתי לו מזלג ,אך הוא לא הבין למה מזלג אם יש לו אצבעות?

אימו הסתלקה לה ואנחנו נשארנו לבדנו אני ומה זה הדבר הזה?

ערימה אדומה מכוסה סוכר .ידיים קטנות מבצבצות ממנה, מרוחות באדום ,על הפנים חיוך מרוח והשאר גם הוא מרוח. "סבתא" התרפק עלי הקטן והכניס לי נשיכה.

 ביס, מילד שמח, זאת צורה בה הוא מראה את אהבתו,ולעשות לסבתא "כיפה אדומה " זה מה?

מזל ש ה"אימאימא" שלו השאירה לי את חבילת המגבונים.

הוא שוב שלח אלי ידיים אוהבות. אבל הפעם שלפתי לי את נשק יום הדין. הוצאתי מגבון אחרי מגבון וביסודיות ניקיתי :שולחן, מפה, ידיים, פנים, סבתא כל מה שהיה אדום נוקה ביסודיות אפילו גברת אחת שעברה שם בשמלה אדומה.

סימנו שילמנו והחוצה לגן המשחקים...

האל יברך אותך לעד "ממציא המגבונים הלחים" ואם לא הוא, כל הסבתות בעולם יברכו וישתחוו אפיים.

הילד עובר "גמילה מחיתולים" ומכל מה שמזכיר תינוק.

ולכן התהלך בוגר "הפקולטה לחיתולים" עם " חיתול תחתון."

 זה הוא מין תחתון שהוא לא חיתול ולא תחתון. אך מה אני מלינה? יותר טוב חיתולי הבד ששמתי לאימא שלו?

 ליד הנדנדות הוא קפץ מרגל לרגל.

 "בוא נלך להשקות את הפרח,כן ההוא שם בצד, הוא ניראה לי קצת נבול" הצעתי לו" ואם תצליח תקבל "פיפיפרס"" (פרס למי שמתקתק את המשימה בלי נזק ביליתי הפיך.)

טעות.. טעות ממש אבל ממש גדולה .
כבר שהורדתי את מכנסיו וראיתי את רגליו המסוידות בקקי . (הגאון לא השאיר מקום פנוי הוא עשה על כל דבר אפשרי .מצוואר ועד שרוך נעל.)ידעתי שטעיתי.

לא אלאה אתכם, רק תבינו למה אני מבקשת מכולם לצאת לרחובות ולהריע לממציא המגבונים הכל יכול.

 ואם תוכל אולי? חיתול שמתכלה מעצמו בלי מגע יד אדם?