יום שבת מגיע
אני מבשלת מעדנים ורואה בעיני רוחי איך כל אחד מבאי הבית, שמח לגלות שבשלתי את האוכל שהוא אוהב.
טוב...בואו לא נסחף לא גורמה ממש, אלה אוכל פולני מצוי, עם שדרוג קל של רות סרקיס.
הגדול שיש לו תאבון בריא אם הוא לא חולה, תוקע כל מה שיש, ברוך השם, בררן הוא לא .לאימו רק צמחוני, בשר שלא יעמוד לידה ...ואז "יקיר לי אפרים" תוקע את מזלגו עם חתיכת בשר לתוך צלחתה.מה קורה תתארו לבד...
הקטן יושב אחר כבוד בכיסא האוכל לתינוקות. לאיש כבר אין תקווה... אנחנו למודי ניסיון, יודעים, ששום דבר ממילא לא יכנס על פיו הקטן והקפוץ, ואם יכניס משהוא לפה זה את תות הפלסטיק שעומד לקישוט..
אך,לא לדאוג: כשלקינוח מוצאים עוגה, הקטן מתחרפן וצורח:" עוגה ,עוגה." זה בערך המילה השנייה שידע אחרי אבא.
האבא של הזאטוט גם הוא מתחרפן. הוא בקטע של בריאות בלי שמן, בלי סוכרים ,בלי גבינות ומה "סרבן האוכל" מוכן לאכול ניחשתם גבינות בדרך כלל מתוקות "ועוגה, עוגה" .
החיילת לא אוהבת כלום שלא נקנה בכסף. האוכל הביתי שלי לא מעניין אותה .היא מנקרת קצת במזלג ובורחת עם חברותה לשבת בבורגר שמנוני או בית קפה.
יום שבת שלוש משפחות בבית קטן אחד וסבתא שמנסה לרצות את כולם.
ראשון נכנס נכד א מטפס לתוך ידי המצפות לו, ורוצה לראות מה בשלתי , מה לראות ,רוצה לטעום ועכשיו אני מגניבה מבט שאמא שלו לא תראה. כי היא רוצה: "מסודר ליד השולחן."
אני מנצלת את הבלגן.... ודוחפת לו טעימות .
נכד ב מגיע גם. מה זה? ידיים של סבתא? מטבח? אוכל הוא לא רוצה. אך להפסיד את כל הכף?
הסירים מבעבעים הכל צריך להיות מוכן, אין זמן: להכניס לתנור, להנמיך את האש ואני מזיעה עם שני זאטוטים על הידיים.
נכד א "המתחשב" מציע: "סבתא תני את אור לאמא שלו."
נכד ב לא יודע לדבר אך הוא מסרב בכל תוקף להתפנות מידי ואם מי יעז וייקח אותו, הוא יפרוץ בבכי ויתקע בי מבט זועם. שאני מרוב בהלה, עוזבת מיד את הסירים והולכת וולונטרי למחלקה כירורגית ב' ומשתילה לי עוד זוג ידיים.
ימים קודמים לפני פרוץ הנכדים, הייתי "המלכה האם" מגישה לשולחן עטופה בבנותי "וחתן אחד חרוץ במיוחד" שמלווים אותי ואת מאכלי אחר כבוד לשולחן.
איש לא נגע באוכל עד שלא סיימתי והתיישבתי גם אני .בסוף הארוחה הינו יושבים יחד ומשוחחים שעה ארוכה.. מישהו לבסוף היה קם בעצלתיים: בדרך כלל "חתן חרוץ במיוחד", והיה מביא קינוח ,קפה ושאר מגדנות.
אני את שלי עשיתי! תקועה בכיסאי:"עכשיו שיתהפך העולם, לא מזיזה אצבע."
היום מי עוזר? אני דוחפת לידיים פנויות קערות , סירים ,תינוקות ומחבתות וייאלה כל אחת שתנסה להאביס את גוזלה . לא לחכות להאכיל...
אני מתיישבת, אוספת ,מרגיעה ,מנחמת והעיקר דוחפת במהירות כל דבר אכיל לפי: בלי סדר העיקר לגמור כדי שאוכל לשחרר הורים שיאכלו בנחת. לפחות פעם אחת בשבוע.
שרועה עם נכדי על מזרונים שפרשתי בסלון. משחקים לא חשוב במה ... סבתא היא גם צעצוע.. מזנקת מדי פעם להוריד כלים, להביא קפה, קינוחים. ( טוב שנשאר לי "חתן חרוץ במיוחד")
סבא במטבח שותף כלים והילדים שלנו מדברים, קוראים או סתם מציקים זה לזו.
צוהרי שבת כבר שנתיים, לא אותו דבר אבל מי היה מחליף אפילו רגע אחד?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה