יום שני, 28 בפברואר 2011

יין הסאקי והבדלי המחירים

לפני שנה נירה רוסו כתבה בעיתון "ידיעות" על נפלאות יין הסאקי או הסאקה היפני.
וצרפה מתכון למרק פטריות .המתכון היה זהה למרק הפטריות שאני מטבחת לי, רק בהבדל אחד.
 נירה רוסו, הוסיפה לו  וכאן בא השוס... קופסת שמנת מתוקה ורבע או חצי כוס יין סאקי.
עשיתי את המתכון "נפילה" מה נפילה? בני הבית, נפלו מהכיסאות מרוב שהיה טעים.אפילו בן השנתיים אכל בתאבון הוא רק הסתכל בחשד על כל פטרייה שנקצצה לי בטעות בחתיכה גדולה.
כי הוא פשוט פחד למצוא על הפטרייה  גמד.( "וגר אני בפטרייה ומחלל באטרייה").
ומאז יין הסאקה היפני נכנס לביתנו כאורח כבוד! הרבה מהמאכלים שלי אני משדרגת איתו.
אך עליה וקוץ בה, אין כמעט חנויות שמוכרות את הסאקה ,סאקי או איך שלא קוראים לו.
מצאתי אותו רק בחנות הכי "שרונית" שיש כלומר נכנסים למחסן עייף מבחוץ אך בתוכו הכל מסודר מדהים, מין אוירה כפרית אליטיסטית כזאת. כל תפוח עומד לחוד על צלחת ופרוז'קטורים מאירים עליו מכל צד.
אין תלונות בעלי המקום מכירים כל לקוח שלהם .וכל דבר חדש שנכנס לחנות הם יתייצבו מיד ויסבירו לו בסבלנות אין קץ. כל פרי שתשלח ידך אילו אין בו מתום או פגם ולו הקטן ביותר.
 הכל מסודר בערמות קטנות ומתוקתקות. קסם של מקום והמחירים בהתאם...
על יין הסקה נתבקשנו לשלם 59.99 ₪. מה לעשות? אין בשום מקום את היין הזה, שהפך בין לילה, לתבלין חשוב במזוננו.
לעתים הייתי מדמיינת את עצמי צועדת ברחובות יפן נכנסת לחנות וקונה לי עשרות בקבוקי סאקה ששם בטח עולים 5 ₪ החלום היה מסתיים כי קשה לי לצעוד עם קימונו.
בשישי האחרון נסענו "לעדן טבע מרקט" שוב חפשנו את הסאקה, מצאנו בטח שמצאנו: מחירו היה 21.99 ₪ . כדי לא להטעות אותה כמות לא אותה פירמה.
אז יש סאקה ויש סאקה וכיון שאנחנו לא יפנים ובמילא לא נדע את ההבדל וההבדל המשמעותי בשבילנו הוא המחיר אז "עדן מרקט" ומי שימצא יותר זול שלא יהיה חזיר וישמור לעצמו, אלה שימסור  ומיד.
כי 38 ₪ זה ערמה של כסף.

נכדים זה שמחה


 
יום שבת מגיע
אני מבשלת מעדנים ורואה בעיני רוחי איך כל אחד מבאי הבית, שמח לגלות שבשלתי את האוכל שהוא אוהב.
טוב...בואו לא נסחף לא גורמה ממש, אלה אוכל פולני מצוי, עם שדרוג קל של רות סרקיס.
הגדול שיש לו תאבון בריא אם הוא לא חולה, תוקע כל מה שיש, ברוך השם, בררן הוא לא .
לאימו רק צמחוני, בשר שלא יעמוד לידה ...ואז "יקיר לי אפרים" תוקע את מזלגו עם חתיכת בשר לתוך צלחתה.מה קורה תתארו לבד...
הקטן יושב אחר כבוד בכיסא האוכל לתינוקות.  לאיש כבר אין תקווה... אנחנו למודי ניסיון, יודעים, ששום דבר ממילא לא יכנס על פיו הקטן והקפוץ, ואם יכניס משהוא לפה זה את תות הפלסטיק שעומד לקישוט..
אך,לא לדאוג: כשלקינוח מוצאים עוגה, הקטן מתחרפן וצורח:" עוגה ,עוגה." זה בערך המילה השנייה שידע אחרי אבא.
האבא של הזאטוט גם הוא מתחרפן. הוא בקטע של בריאות בלי שמן, בלי סוכרים ,בלי גבינות ומה "סרבן האוכל" מוכן לאכול ניחשתם גבינות בדרך כלל מתוקות "ועוגה, עוגה" .
החיילת לא אוהבת כלום שלא נקנה בכסף. האוכל הביתי שלי לא מעניין אותה .היא מנקרת קצת במזלג ובורחת עם חברותה לשבת בבורגר שמנוני או בית קפה.
יום שבת שלוש משפחות בבית קטן אחד וסבתא שמנסה לרצות את כולם.
ראשון נכנס נכד א מטפס לתוך ידי המצפות לו, ורוצה לראות מה בשלתי , מה לראות ,רוצה לטעום ועכשיו אני מגניבה מבט שאמא שלו לא תראה. כי היא רוצה: "מסודר ליד השולחן."
 אני מנצלת את הבלגן.... ודוחפת לו טעימות .
נכד ב מגיע גם. מה זה? ידיים של סבתא? מטבח? אוכל הוא לא רוצה. אך להפסיד את כל הכף?
הסירים מבעבעים הכל צריך להיות מוכן, אין זמן: להכניס לתנור, להנמיך את האש ואני מזיעה עם שני זאטוטים על הידיים.
נכד א "המתחשב" מציע: "סבתא תני את אור לאמא שלו."
נכד ב לא יודע לדבר אך הוא מסרב בכל תוקף להתפנות מידי ואם מי יעז וייקח אותו, הוא יפרוץ בבכי ויתקע בי מבט זועם. שאני מרוב בהלה, עוזבת מיד את הסירים והולכת וולונטרי למחלקה כירורגית ב' ומשתילה לי עוד זוג ידיים.
ימים קודמים לפני פרוץ הנכדים, הייתי "המלכה האם" מגישה לשולחן עטופה בבנותי "וחתן אחד חרוץ במיוחד" שמלווים אותי ואת מאכלי אחר כבוד לשולחן.
איש לא נגע באוכל עד שלא סיימתי והתיישבתי גם אני .בסוף הארוחה הינו יושבים יחד ומשוחחים שעה ארוכה.. מישהו לבסוף היה קם בעצלתיים: בדרך כלל "חתן חרוץ במיוחד", והיה מביא קינוח ,קפה ושאר מגדנות.
 אני את שלי עשיתי! תקועה בכיסאי:"עכשיו  שיתהפך העולם, לא מזיזה אצבע."
היום מי עוזר? אני דוחפת לידיים פנויות קערות , סירים ,תינוקות ומחבתות וייאלה כל אחת שתנסה להאביס את גוזלה . לא לחכות להאכיל...
אני מתיישבת, אוספת ,מרגיעה ,מנחמת והעיקר דוחפת במהירות כל דבר אכיל לפי: בלי סדר העיקר לגמור כדי שאוכל לשחרר הורים שיאכלו בנחת. לפחות פעם אחת בשבוע.
שרועה עם נכדי על מזרונים שפרשתי בסלון. משחקים לא חשוב במה ... סבתא היא גם צעצוע.. מזנקת מדי פעם להוריד כלים, להביא קפה, קינוחים. ( טוב שנשאר לי "חתן חרוץ במיוחד")
סבא במטבח שותף כלים והילדים שלנו מדברים, קוראים או סתם מציקים זה לזו.
צוהרי שבת כבר שנתיים, לא אותו דבר אבל מי היה מחליף אפילו רגע אחד?

יום חמישי, 24 בפברואר 2011

סבא נ. היקר

הבטחתי ליקיריי שלא אחשוף אותם לכן אני כותבת לסבא .נ. ה.נ. זה האות הראשונה של "נשמה".
אני כותבת לך מכתב מפי נכדך מכתב שאולי לא ייכתב לעולם אבל עמוק, עמוק בלבבם הם יודעים את האמת.  הנה המכתב שלא נכתב כי אנחנו נכדיך עדין קטנים.
" סבא נ. היקר.
אנחנו נכדיך שעברו איתך ועדין עוברים חיים לא קלים לילדים כך-כך קטנים.
אנחנו כל השישה רוצים להגיד לך תודה!
סבא אנחנו רואים אותך שלא תחשוב שאתה תוכל להסתתר בצניעותך הרבה.
אנחנו רואים את עינייך הטובות, מרגיעות אותנו ואת הורינו . מבטך כאילו מפיל שמיכה ,נעימה, רכה,עבה ומגוננת על הורינו ועלינו.
ובתוך השמיכה הזאת יכול לקרות הכל ועוד יותר מחוץ לשמיכה...
אבל אתה איתנו  ועם הורנו ואנחנו בוטחים בך יודעים שתרוץ עד סוף העולם בשביל ילדך.
וכיון שאנחנו הנכדים גם בשבילנו.
אתה המגונן שתמיד צועק "תיזהרו". "אל.."אתה שחרד לנו, אבל אנחנו יודעים אתה מעריץ אותנו.
אנחנו סתם רוצים להבהיל אותך כי שאתה מעיר אנחנו יודעים סבא פה!
אתה שבכל המהומה שהתרחשה עלינו שמרת קו אחד לא נכנעת להלך הרוחות שסערו בבית.
היית אמיתי וכנה עם עצמך גם עם איש לא הסכים לשמוע אותך. ורק אמרו לך כל הזמן שאתה טועה.
בנחישות שלך כמו פרד עקשן שלא זז מהמקום. הבאת הרבה שקט לבית הכי סוער בארץ.
וגם שהורינו, ילדיך: התגרשו כשנה אחרי שנה. אתה גבר לא צעיר היית שם!
 כל עזרה שצריך מבייביסיטר ועד להחליף מנורה. תמיד הורינו יכלו לסמוך עליך ועל סבתא. שתתייצבו למשימה בלי להגיד מילה.
אך המכתב הזה הוא לך סבא אהוב כי לסבתא אנחנו תמיד אומרים יפה תודה . אבל ,אתה מובן מאליו חלק מהעסקה "סבאסבתא ".
 סבא .נ. אתה שם בשבילנו נלחם בכאבך הפרטי ואכזבתך הגדולה מאנשים קרובים שהכנסת לביתך ונהגת בהם כאילו היו ילדך. אתה אדם טוב, פתחת את לבך וביתך ובעיקר את ארנקך ולא חסכת דבר.
ואותם חתנים שקמו יום אחד בלי הודעה מוקדמת בגדו בילדך ובך.
אתה שליבך התפוצץ מכאב וזרועך מהמכות האמתיות שחטפת ,מהאיש ששנים אכל מכף ידך.
אתה איש תמים וישר שלעת בגרותו ראה את הכיעור הענק של העולם.
רואה ולא מאמין: כי מי יכול לדעת שהאנשים שנתת להם את נשמתך ,יקרעו לעת ערב גזרים מלבבך.
ואתה עוד צריך להבין זה לא נגדך סבא זה בעדם: להבין ולהשלים.
אתה שאנו רואים אותך הולך שנים שבקצה עינך לחות קלה. אתה ממשיך לחייך ולהשרות אוירה אופטימית.
המילים שלך "למה לעשות דווקא? למה בעיות?" ופניני הלשון "אני, אני ישן טוב בלילה" מתהלך בבית וטופח על כרסך הקטנה.
סבא אתה בעולמנו: האדם הישר, הטוב ,אתה הגב של הורינו.
 כל מה שנכתוב לא יוכל להסביר את אהבתנו הגדולה למגדלור שאתה בחיינו.
ו עוד בקשה אחת שמור על עצמך כי אנחנו צרכים אותך
                                    אוהבים הנכדים הכי יפים בארץ"

יום שלישי, 22 בפברואר 2011

נגד הצטננויות :דייסת אורז

הסבתא שלפניכם :היא אישה שאין סיכוי שתעבור את החורף בשלום.
מצד אחד הנכדים מורחים עלי סמרקים כל פעם שנפגשים והפגישות הופכות תכופות דווקא "שהמומינים" חולים. הוריהם גם עוברים חורף קשה ומצוננים כיד הדמיון הטובה עליהם.
מצד שני אנשים מגיעים אלי חולים ובחדרי הסגור משתעלים. וכשאני מציעה לפתוח חלון הם מסרבים בטוענה שקר להם.
לפעמים קבוצות שלמות יושבות חצי חולות ומקשיבות לשיעור ואני לוירוסים שכרגע תוקפים את מערכת החיסון שלי.
אז יש עצה שהתחלתי אותה רק בחורף זה וממצב שפוך הפכתי לשמשון .
דייסת אורז
כוס אורז מלא (רצוי בסמטי)
7 כוסות מים.
להרתיח ביחד, בסיר לחץ- שעה. בסיר רגיל- שעתיים.
עם יש סיר גדול להכפיל את המצרכים.
עבר הזמן...
שפכו את כל התכולה למסננת ותתחילו למעוך כדי שהמין פירה הזה יצא דרך חורי המסננת.
מה שנשאר במסננת זורקים.
ומה שנשאר אחרי הסינון אוכלים.... רגע, רגע שכחננו זה מגעיל!
o.k עכשיו מה שאני עושה ולא במתכון המקורי של המקרוביוטיקה.
אני לוקחת קערת מרק לתוכה שופכת את דייסת האורז שהכנתי, חצי פרי בקוביות וכדור סוכרזית.
 למקרו ל2 עד3 דקות. (אל תספרו למקרוביטיקים)
על זה כבודה בוזקת קינמון. רואים זה אפילו נחמד. שימו לב: לא אמרתי טעים כדי לא להטעות.
וביי ביי למחלות החורף.
אני אוכלת קערה או שניים ביום.
במקרה שאת כבר חולה, מתה זה האוכל היחידי שאת אוכלת.
                                 לבריאות!


יום שני, 21 בפברואר 2011

טירונות בום בום מלה.

הקטנה מגויסת .
כבר עברו שלושה שבועות טירונות ושבועיים קורס שלישות.
הקטנה שלי "מורעלת" תביאו רופא או לפחות פסיכולוג....
היא אוהבת את הטירונות ,אוהבת לירות ,אוהבת לרוץ והכל נראה לה כהפנינג ענק. דמעות חונקות את גרונה שהיא מבינה שנגמרה המסיבה. איך קראו למסיבה?   טירונות?
אלוהים מה יש לאהוב בטירונות? היא הייתה חולה שבועיים צידתי אותה בכדורים אבל "גימלים" היא לא הסכימה לקחת כדי שלא תפסיד. ובבית טיפת גשם יורדת והיא סוגרת את היום במיטה.
היי מה עשו לי שם עם הילדה? זה אסון היא חוזרת הביתה "חיילת קרב ניירות" שלי. ומנשקת אותי וולונטרי בלי " איפה נשיקה לאמא ?". והטרגדיה הנוראית הייתה כאשר סחה לי:" עכשיו הבנתי איזה הורים טובים אתם". עצרו את העולם אני רוצה... מה זה רוצה אני צריכה לרדת!
בקושי חודש היא לא בבית וכבר עשו ממנה, בן אדם? מה עם כל השנים שאני השקעתי ולא הצלחתי לא נחשב?
"טירונות זה מסיבה" הסבירה לנו בשולחן ארוחת הבוקר "הלוואי והייתי יכולה לעשות זאת שוב."
צ.ה.ל אתם השתגעתם? מה קורה עם טירונות בנות לשלישות?
 פתחתם "בום בום מלה?" נכון היא חוזרת בלי סרט צבעוני על היד אבל היי יש לה דסקית במקום. שזופה ומרוצה ולהזכירכם חורף.
" אני לא מבין מה היא אומרת" מתלונן באוזני אבש'לה. מה אתה רוצה ממני? אני עדין מנסה להבין את הנכד הכתום שרק עכשיו התחיל לחבר מילים  והוא מתעקש על אותה מילה :"בה" שוב ושוב. זה רק אני הסתומה שלא מבינה , שהתכוון לגבינה צהובה, אפשר גם אמנטל, אז שאנסה להבין מה זה :
" רצתי שם ברבק." מה זה? ולמה  "רבק" רץ איתה? אין הפרדה בן בנים בנות?
היא רצתה להיות מדריכת ירי ושלא קיבלה את מבוקשה ועוד אמרו לה "חיל שלישות" בכתה הקטנה וכבר חשבה על לא להתגייס בכלל.
וכרגע היא אומרת צבא זה קייטנה.
18 שנה אני חינכתי אותה דאגתי לכל פיפס שיצא מפיה ומה שמעתי? תלונות ומענות ועכשיו היא משפצרת, מתחיילת, עושה הצגות כדי להטמיע את החיל בלבבה .
מה פספסתי? ומה ביתני צריפין עשו טוב ממני? המפקדות "בשמירת דיסתנס". (עוד מילה חדשה )
אולי גם אני הייתי צריכה לשמור דיסתנס ולירות פקודות בשרשרת: "יש לך 5 דקות להתקלח , 6 דקות לסדר חדר! זוז!" " ומי שלא עומדת בזמנים סוגרת שבת!" איזה כף היא לא יוצאת לשום מקום היא סוגרת שבת עם אמא.
חיילת עברי להקשב! : ממי טוב לך? יופי.
 אני עוטפת את אבא ואותי בשמיכת הפוך החמה ואנחנו יכולים לישון לנו בשקט.
אנחנו מסודרים: צ.ה.ל יש מורעל בשורותיך והמורעל שלנו. לפחות עד ההצבות.

"חוות היצרנים" בכפר קיש

חופש בצפון.
כשאני בצפון אני מרגישה חו"ל. מחפשת לי כל פעם הרפתקאות ...כן לגילי.. שלא תחשבו סנפלינג או ספורט אתגרי, בעצם כן ספורט אתגרי: לקיבה.
שוב שפחתכם הנאמנה תרמה גופה, לניסוי ותכף תבינו שהניסוי היה כבד לפחות מבחינה קלורית. אבל היי חיים פעם אחת ואם רק פעם אחת ,אז, בואו "נתחרע".
נוסעים לצפון!
עפולה עברנו? מקיבוץ "דוברת" יש כבר שילוט כך שאם אתם על הדרך....       ( בטח יש לה מספר שאני לא יודעת אותו) ,סעו בעקבות השילוט.כל כמה מטרים יש שלט שמודיע איך להגיע.סעו לכפר קיש אחרי שתעברו את כולו.. תגיעו ללולים לא להתייאש זה שם!
 "חוות היצרנים" משפחה אחת עושה הכל...
מקום גדול שעובד בינתיים על ריק הינו הסועדים היחידים אבל זה כל הכיף.
 הנה תמונה:ארוחת הבוקר הוגשה על שולחן עם מפה משובצת אדום לבן,ממול משתרע מדרון יפהפייה ומוריק .גבעות ירוקות, רחוצות מגשם שטפטף, בלילה "והופ" מטע קטן של זיתים. מי אמר נוף פסטורלי ולא קיבל?... והאוכל...
לחם, חמאה, סלטים קטנים, כל מיני ממרחים .. אוי איך שהבטן שלי נהנתה אני כמובן קיטרתי בגלל הקלוריות. ..טוב יאללה מספיק לילל פולניה, הבנו שומרת גזרה. וטוחנת....
הגבינות שהוגשו תראו בעצמכם בצילום- היו מעדן מלכים וחגיגה לאוהבי גבינות.
כן,כן בוקר מדהים, במיוחד לכל האנשים שמוכנים בבוקר חורפי זה להשתולל עם פלטת גבינות.
אחרי שארזתי הכל בבטן: הבאתי גם קצת מידע: את הגבינות עושה מיכל האישה של בעל המקום ולגבינות קוראים "שירת הרועים". עם גבינה אחת "ענבר" היא זכתה במקום ראשון " בספר הגבינות העולמי." למעוניין היא נחה אחר כבוד אצל סבא , בבטן.
יש לקנות במקום גם שקדים שלא קלויים בתנור אלא מתייבשים בחום השמש על מרבדי ענק. יש שם גם יינות בוטיק, שמן בוטיק. דבש בוטיק. עסק משפחתי.  שכל "בוטיק" זכה לשבחים רבים !
כל בן משפחה עוסק בענף אחר ביחד הם "חוות היצרנים" בקיצור לא זול אך חוויה טעימה להפליא למה אני מתנשמת בחוזקה? כי אני רצה כבר הקפה שנייה לשרוף את הקלוריות.
טלפון למעוניין:04-6620788
.

יום שבת, 19 בפברואר 2011

גזר גמדי שלי

גזר גמדי שלי
יצאת מבטן אימך. הייתי כל-כך נרגשת לבואך.
המיילדת נתנה לי  את תפקיד חיי וכנראה ,החשוב ביותר בלידה.
 במקום שאבלבל לה או ליולדת את המוח פסקה ברוב ידע : "את- להחזיק ליולדת, את רגל שמאל"  ברוב חשיבות אחזתי ברגלה של ביתי ובמקום ללטף אותה, להרגיע ולתת מניסיוני, נאחזתי ברגלה, כמו טובע בקנה קש.
 וכשהיא לחצה הרגשתי איך אני לוחצת אותך החוצה .
סתורת שיער,מבולבלת, נרגשת עד דמעות עומדת אני לא מועלת בתפקידי :מצד אחד חווה את כאבי ביתי, שלא ציצה: גיבורה! אמרתי? מצד שני: צא כבר! שנראה אותך!... מתעכב לו הנער, יש לו זמן..
מעולם לא חוויתי לידה... כן ילדתי שלוש  אמזונות . אך בשלושת הלידות שאני עברתי הייתי כמעט מחוסרת הכרה מעוצמת הכאב. לא קיבלתי אפידורל רק משכחי כאבים שהרדימו אותי וכמעט ששכחתי ללדת. וכשהתעוררתי.... חבל שלא המשכתי לישון.
טוב אז לידה לא ראיתי ולכן ההתרגשות הייתה ענקית. עמדתי שם מקווה שאולי גם אני אקבל שפריץ של אפידורל שירגיע אותי.
ואז הופיע הראש.... מה יש לך על הראש? אולי לכלוך?
 "הוא ג'ינג'י" אמרה המיילדת.
 עוד גזר למשפחה? יש לנו כבר כתומה אחת במשפחה והיא השמש הפרטית שלי. שמחתי לעצמי. הסתכלתי לראות את פני ביתי, השמחה היא ?
והיא ? היא ,קרנה מאושר "ג'ינג'י" מלמלה בשמחה וכוויתי שכיף לה שאתה "תזהר מעל כולם". "ודויד אדמוני ויפה עניים" כתוב בתנ"ך. היום אני מסכימה עם כל מילה רק שקוראים לו אור.
 והיא מחייכת חיוך ענקי, תשוש .ולא רק בגלל הסמים שנתנו לה ביד רחבה.
 יצאת ,גבר: מיד התחלת לצווח ולבוא בדרישות אך סלח לי קטן מרוב אושר מי הקשיב לך?
ואז ניקו אותך, ראינו אותך..... איזה יפה אתה! איזה שיער! איזה מתיקות!
ברחוב אי אפשר ללכת איתך אנשים משתטחים על הרצפה וצורחים איזה ג'ינג'י חמוד.ועוד, קוראים לכולם כדי שיראו אותך.
כל הרחוב מחייך שאתה עובר, אתה בטח חושב שלכולם יש פרצוף סמיילי.
אני אוהבת ללכת איתך עם כובע שכמעט מכסה את פרצופך המתוק. אנשים מצייצים אליך אני מורידה את הכובע והם צועקים : "איזה ג'ינג'י מתוק!" תמיד צעקת פליאה אתה בטח בטוח שזה ההמנון לכבודך.
אך , בת, לא לשכוח ולכתוב ב3 עותקים "ג'ינג'י זה אופי".
ועוד איזה אופי מגיל יום אתה יודע מה אתה רוצה לא, לא, לא! אותך לא יסדרו !
אתה מצביע עם האצבע הקטנה שלך ולשם אתה נישא אחר כבוד לאן שרק תרצה .
 במבט זועף או חיוך של,   " אך סדרתי אותך". אתה מוליך אותנו למטבח. אנחנו רצים לשם אולי סוף ,סוף תפתח את הפה הקטן שלך ותלעס משהו אך אתה טוב רק בתיאוריות כמו שסבא אומר .ופניך היפות אומרות לנו "מי רוצה לאכול ?אני רק משחק לי קצת במטבח מה ההתרגשות?".
ג'ינג'י זה אופי ואת האופי שלך אנחנו אוהבים.

יום רביעי, 2 בפברואר 2011

קיפי בן קיפוד

ועכשיו הסיפור ההזוי ביותר שתשמעו.
חזרה הטירונית מהצבא.
ואני להוטה לקנות את כל צה"ל, וצבאות ערב ,רק כדי לראות חיוך קטן מבליח על פניה היפות.
ומה רוצה החיילת? נעלי בית קיפי.
 למי שלא זוכר הייתה סידרה לפעוטות בשם רחוב סומסום  , שם הופיע קיפוד ענק בשם קיפי שלבש נעלי בית משובצים עם רוכסן כמו פעם. ולנעלי הבית הגבוהות ,החמות קוראים בסלנג נעלי קיפי.
אימא שכבר ככה היסטרית מצירוף של קור וטירונות,חושבת רק על: נעלי בית חמות שיעטפו כשני תנורים את רגלי הילדה... ו'אוו  ,זוזו הצידה אימא שלנו בהסתערות... איזה מציאה  נעלי בית חמות זה מה שהיא רוצה! ואני כבר קניתי את צה"ל. אפשר להחזיר? אולי את צבאות ערב?
בחנות הראשונה לא ידעו מה זה נעלי קיפי, למרות שהיה להם ,לא היה בגודל .
הלאה לחנות השניה: צפוף פה! אישה מבוגרת בגילי ישבה שם בכל הדרה ומדדה לאמא שלה נעלים.
כיון שבחנות הקודמת לא ידעו מה זה נעלי בית של קיפי, בקשתי את נעלי הבית המשובצות, עם הרוכסן .המוכר האדיב לא הבין אותי ושאל "איזה את רוצה?" וביתי אמרה:" נעלי בית קיפי." המוכר אמר בשמחה "אז למה לא אמרת קיפי?"
האישה בגילי ואמא שלה הסתכלו אחת על השניה.
ספרתי למוכר שבחנות השניה לא הבינו מה זה נעלי בית קיפי.
והאישה בגילי אמרה בכעס "אם הם לא יודעים מה זה נעלי קיפי שלא ימכרו"
האסימון לא נופל לי!
האישה בגילי התחילה לראיין אותי מאיפה הסודר שאני לובשת שוחחנו ושוחחנו.
ולא נעים להגיד רציתי לצאת מהחנות כי היה לי נורא מצחיק... יש לה קול של קיפי.
"אמא" הסבה ביתי את תצמת לבי היא לא הבינה למה אני מקשקשת עם האישה הזאת כל-כך הרבה זמן ולא אומרת לה איזה צבע לבחור.
"את לא מנחשת מי אני ?"שאלה האישה את הבת שלי.
"לא" אמרה הבת.
 בטח מורה חשבתי לעצמי כי יש לציין שהיא נראתה לי מוכרת.
"אני שיחקתי את קיפי!" אמרה הגברת
"אלוהים אדירים שרי צוריאל, את, קיפי? בחנות שאנחנו קונים נעלי בית של קיפי?"
יצאנו החוצה מתגלגלות מצחוק .זה היה הזוי אפילו בשבילי.
אז תגידו קיפי מופיע בכל חנות שקונים נעלי בית של קיפי?