הבכורה מכינה לעצמה דירה חדשה, כל הכבוד. "דירה גדולה עם מפלס עליון" היא מסבירה לי בלהט.
פה ישנו הילדים, פה סלון קטן, פה סלון גדול...
ולמטה ליד המטבח חדר משחקים עם מיטה "שתוכלי לישון פה בשעת הבייבי סיטר".
עיקמתי את האף מילא שאני אישן בחדר צעצועים, זה לא איכפת לי, הנכדים במילא חושבים שאני "צעצוע גדול" שאפשר לשחק בו ,לא באמת מתייחסים למה שאני אומרת וש"הצעצוע הגדול" שומר עליהם -זה "יאללה בלגן!!!".
אז הסכמתי שאני אישן, לי בחדר משחקים. אבל שהם ישנו קומה מעלי?
תגידי את השתגעת? אני שומעת רק את הנחירות שלי אך אשמע תינוק שמבקש מוצץ או מייבב בלילה? אצלי מש'אני נרדמת, אני מיד אבל מיד פותחת נגריה.
 |
| מתי את הולכת? |
מי ישמע מה ישמע?
טוב יש עוד זמן לדאוג.
הדאגות עכשיו הן כסף. ידוע שבית חדש הוא בור ללא תחתית ומה שלא תעשה עכשיו כבר לא תעשה.
ונערת החן לא עובדת, היא לומדת כעת.
כן בארצנו צרובת השמש, משכורת אחת... שנבכה לביבי? במילא לא יעזור, הוא יבחר שוב, אתם כבר יודעים, הבחירות זה רק בשביל הצחוקים.
ולכן התנדבתי לשלם לה על הבלטות בבית ,כן ז'סטה לזוג "מלחוץ".
הרבה דובר על "אל תשאירו ירושה גדולה שלא יחכו שתלכו כבר לעולם הבא.."
"יאללה חברה" הם חושבים, " עזבי לקנות כדורים סגולים במחיר מופקע, קחו מזוודות ותעלו למעלה ותפסיקו לבזבז לנו את כל הירושה. עופי כבר! נבכה קצת, ואחר כך נשמח..."
חשבתי והחלטתי לתת כול עוד נשמה באפי והיא סדירה ללא הפסקות.
הרוחניים טוענים כשאתה נותן בשמחה, מתוך רצונך המלא ולא כי הוכרחת לתת ואין ברירה, תמיד המקום החסר יתמלא פי שתיים ושלוש.
עד היום זה עבד לי ואני עושה עכשיו ניסויים בבני אדם שגם ילדתי אותם.
הילדה שסירבה בכל תוקף לקבל את הבלטות שלה, שלא,היא שילמה עליהם, פתאום אמרה לי:" אתם נהדרים". שמעתם? לא שמרתי על שום נכדוד ,לא ניקיתי שום בית ש"הג'דיף", מה כולו עשיתי הקראתי את מספרי הוויזה?...
"הורי השנה" ועכשיו אני מוכנה ומזומנה לראות איך החסר מתמלא פי שתיים.
ולראות אור בעניים.... שלי , לא שלהם, הרי, אני זאת שמאמינה בניסים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה