היא קטנטונת מתוקונת התחילה ללכת .
לא לאט בצעדים מדודים כמי ששומר על התחת שלו , לא ליפול.
אלה ספרינטים. כאילו אומרת במילא בסוף אני אפול אז מה שמספיקים, מספיקים.
טוב כל אחד והחישובים שלו.
כולם מריעים לה. מוחאים כפיים לניסיונות הנפל שלה.
היא כל-כך מתוקה, רגליה השמנמנות מנסות לצעוד אבל פום!!! היא נופלת על הטוסיק המתוק שלה שמזל שהוא מחופה בחיתול.
אני מתבוננת מהצד..וחושבת לי, 'למה את רצה ולאן?'
תישארי בבקשה עוד תינוקת!
את חושבת שהחיים זה פיקניק? את חושבת שתפסידי משהו?
החיים לפעמיים קשים. את רואה איך אחיך דחף אותך ולקח בכוח צעצוע, גם החיים ככה. לפעמיים שאת בטוחה שהשגת משהו הם דוחפים אותך בזלזול, וגוזלים ממך מה שהיה קודם בהחלט שלך.
מה את בוכה 'סה לווי' אלה החיים. את חושבת שאם תבכי מישהו יגיד 'אוי באמת סליחה מיד אני מוריד את הרביות על המשכנתא'.
את חושבת שאם תרוצי בעלבון לאימא שלך. הבוס יגיד ' די סתם צחקתי,למה דרמה? אני לא באמת מפטר אותך'.
החיים ילדונת זה עבודה, משכנתא, חגים מעייפים, כן,כן גם ילדים מעצבנים שלא הולכים לישון ואת בא לך כבר לחנוק מישהו רק שיהיה ,שקט.
לאן את רצה קטנטונת? זעירונת?
ל'אי פארייות' של החיים?
לזה שאין איך לגמור את החודש, והשמלה היפה שקורצת לך כבר שבוע בזארה
תצטרך לחכות כי את באוברדרפט מטורף.
לזה שביבי, עדיין לא יראה את המעמד הבנוני כי הוא עסוק בללקק למעמד העליון.
כן אני חוששת שעדין בזמנך לא ימצאו לו מחליף וזה מגיע לנו על האדישות שלנו.
אבל לך מה עשית רע?
אולי תפסיקי עם הניסיונות שלך לצעוד ותישארי תינוקת חמודונת בזרועות של סבתא.
אני מבטיחה לתת לך כל מה שאת צריכה או רוצה או לא חשוב...
טוב אני מבינה לאן את רצה...
שאיש לא יגיד לך מה לעשות.
שאת ורק את, תקבעי על חייך נפלת זה בעיה שלך. הצלחת זה ניצחון שלך, שום אימא לא עזרה לך.
אהבות גדולות שעוד מחכות לך.
התרגשויות, שמחות,
ניסים גדולים שעוד יקרו לך.
את רואה את הילדה שלך לבושה בשמלמלה ורודה עושה את צעדיה הראשונים ואת עומדת בצד וחושבת 'אל תגדלי, אני אגן עליך גוזל בשביל מה לרוץ?.'
