רק שחררתי את הבלוג לעולם על 2 הסבאים האלה.
ויהי לילה ויהי בוקר יום חדש.
הגשם ירד כל הלילה, הבוקר הגיע סבא ואנוכי צריכים להגיע ללוויה בצפון אבל הבוקר עוד משתרע לפנינו. מזמין ומפתה על שלל כרטיסי החינם.
סבא ביקש ללכת להום סנטר.
בטוב ליבי הגדול פרגנתי לו יאללה שירוויח. אפילו לא שאלתי בטיפשותי" מה קונים?".
סבא תמיד צריך איזה בורג או מברג כדי לתקן לי.. וכיוון שאני הזוכה היחידה בכל התיקונים. כשהאדון אומר אייס!! אני מתלבשת והולכים לאייס.
באותו בוקר חייכתי, ולריטואל הקבוע התלבשתי ובאתי.
אני נוברת לי כהרגלי, בין הצלחות והכוסות ופתאום סבא מופיע מולי... טררדם!!! פניו קורנות כמשה היורד מהר סיני.
הוא מושיט לי מזוודה קטנה ממתכת "את זה חיפשתי" הוא אומר בגאווה. ומוסיף "היא עולה רק 50 ₪."
"יופי" אמרתי" עכשיו תחזיר למקום."
"לא, אני רוצה אותה" התעקש סבא.
"מה תעשה בה?" נזפתי.
"תחזיר למקום".
סבא פתח אותה והראה לי שהיא מחולקת לתאים.
"איזה יופי אמרתי לברגים שלך?" התעניינתי.
"לא" אמר סבא "ברגים ישרטו אותה אבל אולי לכלי התפירה שלך?"
"לא" התנגדתי אני בתוקף או יותר נכון בכעס "על תפיל עלי מזוודה מיותרת למחט ולחוט הבודד שיש לי".אני, לא תופרת אני יותר תפרנית במיוחד אחרי המזוודה המשונה הזאת.
"תחזיר למקום"
לרגע הרגשתי שאני "איה" שפו הדוב מנסה למכור לו את צנצנת הדבש הריקה כיוון שאכל את הדבש בדרך "איה שים שם את הבלון המפוצץ שחזרזיר, הביא לך "משדל פו את איה.
ככה הרגשתי גם אני.
"תחזיר אותה". אמרתי שוב.
"תחזיר אותה". אמרתי שוב.
סבא לא שמע הוא כבר בקופה משלם על כפות שאני מאוד צריכה וכמה כפיות שאני לא אסתדר בלעדיהן. ומזוודה ממתכת שתתפוס אבק ואין בה שום שימוש.
בערב החיילת שאלה בעניין מה תעשה עם המזוודה?
וסבא ענה מאושר "לא יודע אבל זה היה זול ובא לי".
אני, גברת "בא לי ,כל יום" שותקת מפחד.
מחר הוא עוד ירצה לעשות קרחנות.
