די אלוהים אתה בטח צוחק עלי!!!
בטח למעלה אתה נקרע מצחוק, כן הבדיחה על המשפחה שלנו. מי שלא שמע חחח... קורע חחח...
אני יודעת שאני חייבת לכם הסבר .במיוחד בקיץ חם כזה, אין כוח לחשוב לבד ובבקשה תאכילי אותנו. נכנעתי. טוב אז ככה:
זוכרים שלפני כ6 חודשים הקטנה בביתנו נפרדה מהחבר שלה?
זוכרים!
עברנו לילה מתיש כאשר זה האחרון מאיים להתאבד כי לא יוכל לחיות בלעדיה.
היה לו אמ 16 מקוצר וחיפשנו אותו סביב הבית כל הלילה, כי פחדנו שהוא ייקח גם את חיי ילדתנו.
למזלנו לא הייתה לו מחשבה כזאת.
הוא הלך לבית הספר הישן שלו התיישב על הספסל שבחצר אולי נזכר בילדותו?
ואז ירה צרור והלך לעולמו....
מאז עטפנו את ילדתנו ב1000 עטיפות, עדינות ורועדות, חרדנו לשלומה.
דאגתנו לבתנו, ואהבתנו לא ידעה גבול.
ימים קשים עברו עלינו. כאשר כל נשימה שלה מלווה באנחת רווחה שלנו.
לתוך הבית שלנו הסתנן חומר כתוב על בנות שהחבר שלהן נהרג, התאבד בצה"ל. יש אגודה כזאת.שתומכת בחברות של.. עם יועצים ופסיכולוגים.
והם צלצלו עליה בוקר וערב שתצטרף לאחת הקבוצות.
יש להגיד פעילות מבורכת מאוד אלה שלבת שלי היו תוכניות אחרות....
עזבו אותה מקבוצות תמיכה היא אמרה .
תניחו לי אני אסתדר לבד.
אך אני עלעלתי בכתובים שהאגודה אספה וחשכו עייני.
התחלתי לקרוא כל מילה ומילה, שהפכה לאגרוף בבטן הרכה.
הבנתי שלוקח, בממוצע, כ4 שנים לבחורה כזאת להתאושש.
ואני כבר ספרתי את מניין שנותיה של הבחורה, עד שיופיע שוב עלם חמודות בביתי.
זה מין עונש שהן לוקחות על עצמן. "לא מגיע לי שהוא שם שוכב בבור אפל."
יום חמישי הגיע :"אני יוצאת" היא זרקה .
טוב זה לא מאורע נדיר היא יוצאת עוד לפני שהיא נכנסת.
הנערונת מבלה יותר מכול דבר אחר.
"יוצאים ל6 ?" התעניינתי- 6 זה הפאב החדש לשם מתנקזים כול החבר'ה שלה.
"לא " אני יוצאת עם ידיד.
התחלתי לחפור וחבל אבל זה מה שמצאתי.
יש חדש!! שמרטיט לה את הלב, אותה שיכבה, אותו פאב, אותם חברים.
הוא מבין למה הוא נכנס. ואולי המניות שלה עולות כך יותר.
"הוא משרת קרוב?" התעניינתי בתקווה.
"לא הוא קרבי."
"איכס, שוב רובים". מחיתי במיאוס.
"מה לעשות..." היא אמרה... "הוא צלף."
 |
| לא מצחיק!!!!! |
כשהתחלתי להבין את הלב שלי האם הוא יותר מפוחד או יותר מודאג?
היא הוסיפה מידע לא רלוונטי בעליל.
"הוא מפקד על יחידת צלפים."
ואני שואלת את אלוהים : תגיד לי חביבי,זה לא בדיחה עלי? על הלב המקווצ'וץ שלי?
אין ג'ובניק בסביבה?
