השמש קפחה בטרוף, עגלי זיעה נטפו, כאילו לא ידעו שיש מקלחת.
6 בערב המולה על מגרש המסדרים.
עד לפני רגע היא בכתה לי בטלפון שאנחנו תמיד מאחרים, וכל ההורים כבר כאן.
ידעתי שזה לא נכון כי אני תקועה בפקק עם אלפי הורים, שבאו לטקס הסיום.
אבל הילדה שלי שוב רוצה אותי לידה ואני על עיוור מצייתת.
אני מחזיקה בבובה מסוכר שתונח אחר כבוד על העוגה בסיום הטקס .
התיקים ארוזים לעייפה במגדנות ,פירות ומה לא?
קבלו אותנו- משפחה וחברים של הקצינה החדשה בצה"ל...
יושבים על הטריבונות. השמש, אי ! זה נורא, חם שהנשמה רוצה לצעוק! אני עם שקית גדולה מלאה חולצות שהכינותי מבעוד מועד.מחלקת לכל החברים של הקצינה, שילבשו .
יושבים ומתבשלים על הטריבונות.
נו שיתחילו, אני בשלב הנזילות, לא ידעתי כמה מים יש בגוף המסכן שלי.
התמונה של הבת שלי מרוחה על הרבה חברים ומשפחה, אנחנו נראים כמו ים לבן,מזיע.
הנה זה מתחיל תזמורת צהל עולה למגרש המסדרים, ואחריה כל הקצינים החדשים
הקצינה הטריה שלנו, סידרה אותנו ישר מולה ועכשיו היא רואה את המשפחה והחברים מנופפים לה בטרוף, כולם לבושים לבן ועל זה הפנים שלה.
כול הטקס היא מחייכת אלינו, מאושרת ,מבסוטה מהחיים. הטקס מעניין לה את הת...
היא רק רוצה לרוץ למיליון החברים שלה ולקבל חיבוק ענק.
הנה מגיע הטקס של חשיפת הדרגות המפקדת החושפת מתקרבת לבת שלי , היא עומדת בדום מתוח ואני כל מה שאני יכולה לראות זה ,דמעות, העניים שלי משום מה רטובות, היי , מה קרה כאן ? אני בוכה?
כן. אני לא מתביישת.
נכון שאני לא חובבת צה"ל ידועה. ולבנות שלי אמרתי, "אין מה לעשות, אין השתמטויות, סתמו את האף ותעברו מהר. מבחינת גומרים הולכים. כן, אני יודעת לא גליק גדול אבל הנה זה עבר".
אני עצמי התחתנתי במהלך השרות רק לגמור עם הסיוט הזה.
והנה מתחת לאף בלי שהרגשתי, צמחה לה , ילדה חדורה ברוח לחימה: בהתחלה זה היה "גיבורי על". עד היום המצעים האהובים עליה זה ספיידר מן.
ואחר-כך דמינה בראשה שהיא, היא-" גיבורת על" והיא תשמור על המולדת. מין פנטזיה ילדית שכזאת.
ועכשיו המפקד מכריז ברמקולים:" אתם ההורים העלית שבעלית, גידלתם ילדים למופת, ילדים שנטעתם בהם מילדות אהבת מולדת, עזרה לאחרים תוך ויתור על טובתם... ועוד " ואני חושבת לעצמי איפה טעיתי? מה עשיתי לא נכון? שצמח לנו דבר כזה?
ילדת הקניונים? ילדת המותר לי כול דבר אימא במילא תסלח לי, ותנקה את כול הברדק שעשיתי.? אני? בלי המחליק שלי לא זזה!
איפה הוא ראה , חינוך?
הפינוק הזה שיצא לי מתוך הידיים. שלי? העלית שבעלית?
הלו "רב פקד כול שהוא" אתה טועה ומטעה... הבת שלי לא כזאת, הבת שלי ראתה יותר מידי סרטים של "גיבורי על". ופשוט התבלבלה.ועכשיו היא קצינה.
הקצינים צועדים בסך שורות, שורות הדרגה החדשה נוצצת על כתפיהם.
הם מאושרים חצי שנה אולי הקשה ביותר בחייהם הסתיימה.
מי אני ומה אני? עולים בי הרהורים. אולי היא באמת מופת? ואולי אני הורה טוב?
הקציצה ,היא שלי!!!!!!!!!!
כבוד!!!!!!!!!!!!!
מרק שעועית שהיא ארוחה.
