יום ראשון, 2 בספטמבר 2012

ארוחת ערב עם הרמטכ"ל.


לפנות ערב, נאספנו כולם. אבא חזר מהעבודה אני סיימתי להיום והקצינה שלנו חזרה מהצבא.
הלכנו לאחת המסעדות כדי לבלות וליהנות.
התיישבנו. הקצינה שלנו מדוגמת להפליא משקפי דיסטנס על האף.
עוררה מיד תוצמת לב.
היא יפה הקצינה שלנו עטורה סמלים וחשלונים.
ואז התחילו הטלפונים לטרטר והיא הייתה מאוד, עסוקה.
לתוך הטלפון הצבאי היא נבחה פקודות וגם אמרה כך: "ותגידו לברק שיזיז את עצמו...."
כל העניים נסובו אל שולחננו...
מי יודע אולי הקצינה היפהפייה שנובחת בטלפון פקודות... אולי היא יודעת כבר משהו כמו מתי מתחילים לתקוף את אירן.
כשביבי וברק מפפמים מלחמה -רק שלא נשים לב איך הם משחילים אותנו כמו חרוזים לשרשרת, גם חיילת עם ארון על הכתפיים עושה רושם אדיר...
האנשים מסביב, מגרדים את הפדחת ומתחילים לחשוב רגע אבל אם היא אוכלת עם ההורים אולי יש עוד כמה ימים עד שתהיה תקיפה... אבל למה היא נובחת? ולמה הטלפון הצבאי לא מפסיק לטרטר?
אני ובעלי יושבים בשקט מחכים שתגמור לדבר ולסמס באטרף ושתגיד כבר למלצרית מה היא רוצה לאכול.
המבטים אל השולחן שלנו נמשכים, כאילו שלפחות הרמטכ"ל, יושב איתנו בשולחן ומחלק פקודות.
עכשיו היא אוכלת כמו תמיד בעדינות ועם היד השנייה לא מפסיקה לסמס... השולחנות מסביב
כמעט קורעים את הצוואר..
המבטים, שלהם, ביליתי נסבלים, בשקט, מסעדה שלמה מקשיבה לקצינה יפהפייה שמתעקשת שם עם מישהו.. יש לה שני טלפונים והם לא מפסיקים לטרטר.
אילו רק ידעו שהרמטכ"ל שסועד עכשיו עם אימא ואבא שלו הוא בסך הכול מפקדת על קציני חינוך.. כן, כן מה ששמעתם אלה שאחראים, על חינוך...החיילים, בצה"ל .
קציני החינוך בכל הבסיסים: הם אלה שיזמינו עם תהיה מלחמה את נינט, את כול "הפרצים" וכמובן את דיוד ברוזה...
ואת כל הזמרים שיפשטו שוב על הלוחמים, כדי לבדר את זמנם בעוד מלחמה מיותרת.
ואולי מישהו כבר, יעשה מעשה ויחנך את שני הדגנרלים שלנו ביביהו, וברקיהו.