יום ראשון, 30 באוקטובר 2011

מריחת סבתא


סבתא צריכה לעבוד יש לה קורס ערב על הראש.
ואת כולך בת 7 חודשים לא רוצה לתקוע את האוכל. (צודקת זה נראה מגעיל ועוד יותר, מריח לא משהו.)
מה יהיה קטנטונת.
טילים נופלים בדרום ,המחאה גוברת... תפתחי את הפה.
ביבי נאם שוב, ליברמן הפחיד שוב, הפה שלך, למה הוא סגור?
די מרחת את סבתא. כולה מרוחה על בגדי "הלובן" שלה.
ככה היא לא יכולה ללמד. החולצה הייתה לבנה. אני נשבעת אז למה היא עם כתמים כתומים בטעם עוף בגזר.
"די תפתחי את הפה ,קטנטונת אני רוצה לראות איך לפחות שליש נכנס."
"הי לא יורקים על סבתא זה לא מנומס."
תקעת את הכפית בעין יופי מה עכשיו? בוכה? (גם אני הייתי בוכה עם הייתי צריכה "לבלע" את העיסה הלא מוגדרת הזאת.)
תראו אנשים מתעסקים ברומו של עולם.
אבל אני, אני סבתא ,לא צריך לחשוב על רומו ולא על העולם הם יצטרכו להסתדר בלעדי  .תפקידי רק להכניס כפית אחר כפית, אל  תוך השפתיים הקפוצות של סרבנית האוכל ולא בגלל שהיא שמעה את חדשות היום, ממש לא אבל התרגשות אוחזת בה ובבכי תמרורים היא מסיידת במחית הכתומה, את כסא האוכל שלה.
 הכלבים החמודים על הכיסא אכלו כבר יותר ממנה. ואני צריכה לא לדאוג לניקיון רק לדאוג להישאר נקייה.
"איטס תו לייט".
אז תלמידי קבלו את המורה בחולצה לבנה מסורתית מרוחה במחית ירקות ועוף. ומי שטוען שזה לא רוחני שי-עוף מהכיתה.

יום שבת, 22 באוקטובר 2011

אבא ואימא של גלעד שליט

כמו כולם גם אני התרגשתי עד דמעות לראות את הזנד הזה ,סליחה הבחור הרזה כזנד (ענף דקיק) יורד מהמטוס.
ומי רץ לפגוש אותו? ביבי מיודענו אבל גם זה היה בסדר ולגמרי נסלח בהתרגשות הגדולה.
"נו....." לחשנו כולנו שיגיע כבר לאבאמא ש'לו.
הנה הגיע הרגע הגדול ביבי ספק לוחש ספק אומר בא ניקח אותך לאבא ואימא במין פטרונות מעליבה, של בוקר טקסני." יום אחד בני הכול יהיה שלך."
טוב איפה הינו? "בוא אקח אותך..." המתח בשיא העניים כבר לא ראות מרוב דמעות שהציפו אותן שוב ושוב. הפגישה שלה ציפינו חמש וחצי שנים. הנה זה קורה. החייל החטוף הגיבור שלנו ייפגש עם הוריו.
 ומי מופיע? אבא נרגש? אימא חצי מעולפת? לא ידידי זה מה שקרה:
מופיעים אחר כבוד ואני מקווה שנותר כבוד....ברק וגנץ.....ברק בתור אימא כנראה? ובני גנץ אולי האבא?

תודו שזה קורע מצחוק אתנחתא קומית בכל טרגדיית השבוי והחזרה הביתה הזאת עקובת הדמעות.

יום שבת, 15 באוקטובר 2011

בני 60 חוגגים

עוד ועוד חברים ומכרים מגיעים לגיל 60.
זאת סיבה למסיבה?
חבר'ה למה למהר? היום יש לכם עוד המון שנים ....לפחות עוד25 שנה להגיע לגבורות או למות מה יבוא קודם..למה העוגה והבלונים?
טוב אז תסבירו לי מה אתם חוגגים?
יש לכם עוד בין 7 ל10 שנים עבודה. שוב מה השמחות? מה ההתרגשות?.
אותי זה רק מרגיז אני צריכה להיפגש עם אנשים שלא ראיתי שנים ומבטיחה לכם, אני לא אסבול מאוד אם לא אראה אותם עוד 30 שנה.
ואני לא כועסת סתם ,זה השיגעון החדש כל אחד מגיע ל60 ובום זורקים אליו מסיבת הפתעה. אותי זה מפחיד: פתאום בערב אחד אני רואה זקנים, כן זקנים.
"את זוכרת אותי?" שואלות הפנים מולי." לא... מי אתה סבא'לה ומה אתה לוחץ לי את היד?".
 מסיבות של אנשים מבוגרים.... מה גם אני ניראת ככה?
האם גם אני מנסה בכוח להסתיר את קמטי הגיל? הפימה שצמחה לי מתחת לסנטר . וכרס ענקית ורופסת של זקנות שמסרבת לרדת .
היי חברה מספיק עם להציב לי מראה מול הפנים, זה לא נעים לי.
אני מרגישה צעירה כמעט ילדה אך חיצונית מה לעשות הזמן מתקתק בהיסטריה...קמט ,עור שמתרופף ושינוים מרחיקי לכת שמראים שהשנים לא לטובתי.
הערב שוב מסיבת הפתעה לאיש שהעז לחצות את ה60.
היו שם אנשים שלא ראיתי 30 שנה. הבעל היה זקן מאד וזה עשה לי תחושות לא נעימות בבטן. חיכיתי לראות את האישה שהייתה פעם הדבר הכי יפה שראיתי.
אני עוד ילדונת ,נשואה כחודשים ."מסיבה אצל הבוס".אמר הבעל הטרי "צריך ללכת". הייתי אז שתקנית וביישנית אך לא יכולתי להעתיק את מבטי מהמארחת שיותר משהייתה יפה היא הייתה מדהימה.
30 שנה מאוחר יותר עומדת שם גברת מבוגרת , "שיקית "מלובשת יפה אך אלוהים מה קרה לך את לא נשארת כמו שהיית... אפילו לא זכר?
אוי ואיך אני? מה מצבי? אינסטינקטיבית היד נשלחת לפנים. האם הם רואים לי את השנים שהתעללו גם בי?
"את זוכרת אותו?" שוב מצייץ בעלי כלפי זקן זה או אחר.
 אני לא זוכרת איש ולא רוצה לזכור. "אני רוצה הביתה" מיררתי כאחרון נכדי שנשבר לו והוא החליט לחתוך.
המארחת זאת שעשתה לבעלה מסיבת הפתעה והתחילה עם הלהציב לי "מראה מול הפנים".נגשה אלי בסוף הערב לחצה את ידי ואמרה:" איך זה? את נעשית צעירה משנה לשנה". לקחתי את המחמאה בשתי ידיים שוקקות. מה עוד יכולתי לעשות במסיבת "הקרחנה לזקנים".
הבעל (סבא בשבילכם) אמר:" ככה נראים שמאושרים והיא מאושרת."
ואני רק פלטתי" הנכדים הם עושים אותי צעירה".
אז בוא סבא תביא את ההליכון ,אני אסחב את הקטטר ונלך הביתה.
שם בבית שלנו שאיש לא רואה אנחנו צעירים לנצח.

יום חמישי, 13 באוקטובר 2011

סוכות אצלנו

הגדולה אמרה שהיא חוגגת עם המשפחה של הבעל. האמצעית ניסתה לעלות על טיסה לאמריקה. ובשביל הקטנה לארגן סוכה?
ותרנו.
בוקר של ערב סוכות האמצעית נשארת בארץ. והקטנה (החיילת) מנדנדת בואו נעשה סוכה אתם אף פעם לא עשיתם לי סוכה של ממש.
טוב הסכמתי עם תעזרי... אני על זה.
הזמנו את האמצעית לארוחת ערב והתחלנו לחבר שרשראות." בואי נתלה את השרשראות ותהייה לנו סוכה".אמרתי לחיילת שכבר התחילה להלהיב את עצמה.
יצאנו למרפסת ותלינו את השרשראות .פתאום ראתה החיילת את בן השכנים תולה דברים מבריקים ונוצצים העיניים הסתובבו לה אחורה והיא אמרה :" גם אני רוצה". בלית ברירה וכדי לרצות את "החיילת על שוואנג'" ,נסענו למרכז העיר שם נערך יריד סוכות. הגענו בדקה ה90 לפני שכולם אורזים את מיטלטליהם.
זה הסוף אורזים עד סוכות הבא או עד כריסמס. כל קישוט עלה שקלים בודדים.
טוב אני מודה התפרענו. קנינו גם בד עם ברכות לאברהם ,יצחק ,יעקוב ואפילו חלון השגנו לנו. ממש בזוזים מועטים.
שרשרת נורות צבעונים קנינו במחיר מנת פלאפל. וחזרנו עם שללנו הביתה, שמחות וטובות לב .יש לנו סוכה השנה ועם עוצמים עין ומתעלמים מהתקניות ( לא תקין יש גג מעל.)
הכול טוב רבותי.
סבא חזר והתחלנו לתלות את השלל.
הסוכה הצבעונית הלכה ודמתה יותר ויותר לעץ חג המולד. כוכבים נוצצים פתיתי שלג מרהיבים. אננס ענק עם תליון של פאנג שואי. מה אין בסוכתנו?
ולסיום הרכבנו את שרשרת הנורות המהבהבות. היא גם מנגנת!!! אומנם שירים של חג המולד אבל בזמן שהשקענו הייתה לנו סוכה לתפארת.
הנכד, אימו ואביו הגיעו. הכול היה חשוך הם לא ציפו להרבה. ארוחה טובה וכמה שרשראות הם חשבו לעצמם. הארנו את הסוכה... הנכד בכה מרוב אושר.
" סוכה שלי!!!". הוא צרח. בודאי , כי לא היה אכפת לפספוס שהסוכה לא תקנית. עם יש בה כל-כך הרבה קישוטים ,נוצצים, שתופסים את העין כנראה שהיא תקנית עד גיל שנתיים.למה להתעסק בזוטות.
אכלנו בסוכה ולא היו מאושרים מאיתנו. סוכה אפשר גם בדקה ה90.
ושמח היה לנו שאנחנו משמחים את הקטן.
הגשם  של סוכות ,ירד פתאום בכל הכוח .בהתחלה עוד רקדנו עם הפספוס על הדשא, מחוץ לסוכה אבל שהגשם הגזים וניתך בכל עוזו, שמחנו שהסוכה עשויה מגג מלא ולא מסכך.
בסוף הנכדון, התיישב על אבקת הסימילק שלו. מכנסיו התמלאו באבקה אך,הוא שמח עד הגג.
" נקי אותו". אמר חתני לאשתו "אם יעצור אותנו שוטר הוא יחשוב שהברחנו קוק בחיתול של התינוק. גם אבקה על מכנסיו וגם שמח כל-כך, חשוד, חשוד מאוד."

יום שבת, 8 באוקטובר 2011

אתה צם השנה?

כל שנה אני רואה ביום כיפור את החסודים והחסודות, צועדים מבית הכנסת וחזרה. כן באמת את כל החטאים אלוהים יכפר ביום אחד של צום.
 כנראה שלפני מאות בשנים פתחו "סטארט אפ". ואיש לא סיפר לי...
אתה יכול כל השנה לעשות, מעשים לא אוהבים לזולת.ורק, תצום יום אחד וכבר אתה לבן כשלג?
לא... זה לא אמיתי :זה פשוט המסכה הטיפשית ביותר שהדת המציאה.
בעולמי הרוחני אתה צריך קודם כול להיות בן אדם. לראות את האנשים סביבך ,להציע להם עזרה.
זהו זה מספיק, אתה פטור מצום.
את לא... בכל זאת בכיפור הפסדת קילו...
לכו צדיקים יראי שמים של יום אחד. ביום הכיפור לצום.
ואז תגידו לי...
איפה אתם הצמים ? שראיתם חיילת מבוהלת יוצאת מרכב מרוטש?
החיילת עמדה מבוהלת ואובדת עצות, לא יודעת מה לעשות. אה דבר אחד היא ידעה, לבכות ואת זה היא עשתה יופי.
התנועה זרמה בכביש 4 עמוס הרכבים . השעה הייתה 7 בבוקר.
כל החסידים הולכים  בכיפור לבית כנסת. אך בכביש שום צדיק לא עצר. ולא ניסה להושיט עזרה לחיילת הבוכייה.
אה  ... רגע יש עדכון משמח. אחרי 10 דקות נמצא צדיק בסדום. לא הוא לא הלך ביום כיפור לצום...
כי הוא ערבי. הוא עצר בצד את המשאית שלו. ועזר לחיילת.
מקרה שני :ערב חג בתל אביב צפיפות, רעש ובלגן.
בתחנת האוטובוס יש ספסל קטן, עליו מצטופפים אישה כבת 30 וזוג אוהבים בערך בני17. לבחור כיפה על הראש.
חם, מחניק. לידם עומדת אישה מבוגרת מאוד ,שנפרדה משנות ה70 מזמן. איש לא מפנה לה מקום. היא עומדת במקומה מחכה ויודעת שהיא תמשיך לעמוד לעד. והצעירים ישבו. מי שם לב לאישה זקנה?
בידה יש אפילו רמז דק כמו פיל, לכל העולם, שכמובן לא מזיז איש מיושבי הספסל.
היא מחזיקה בחוזקה ,סל ירוק של שח"ל.
ועוד מקרה צעדתי עם תינוקת בידי לתוך הקניון .שני גברברים נכנסו לפני הם דברו איך יתגברו על הצום. אחד אמר: "בשנה שעברה היה לי קשה מאוד". הזדרזתי עם הקטנה בידי כדי ש"ירא השמיים" לא יצטרך להחזיק הרבה זמן בשבילי את הדלת, כמה טעיתי.
כי בזה הרגע "האברך", טרק את הדלת עלי ועל התינוקת. לצעקותיי הנדהמות הוא אפילו לא עצר...אתה יודע מה אל תצום חביבי זה במילא לא יעזור.
לפעמים אני חושבת שהכיפות על הראש שלהם זאת צלחת קליטה הפוכה הם רק קולטים את עצמם ולא איש מלבדם.
 אז לכו לצום צדיקים שלי ושיהיה לכם קשה ,כי לכל האנשים שלא בראש שלכם לעזור. קשה יותר.

יום רביעי, 5 באוקטובר 2011

שנה טובה גם לכם

שנה טובה גם לכם
4 ימים חלפו עברו מה לא היה לנו?
נסענו עד הצפון, כדי לחגוג והבנו שכל עם ישראל נסע איתנו. כבישים פקוקים.
נהגים עצבנים . נו לאן אתה ממהר? אתה נוסע לחגוג עם מישהו, שבטח אתה לא נופל מרוב שימחה לסוע אליו. חמותך? אתה בפקקים. לא מבינה את הבהילות למהר ? מה תאחר מרק? יחכו לך סע לאט! ובטח אל תהרוג אותי כי המרק שלך מתקרר.
חזרנו הביתה. אין כמו הבית... מחר הבטחנו אחד לשנייה " לא אעיר אותך תשני כמה שאת רוצה..."
9 בבוקר צלצול ראשון. אני מקפלת את קורי השינה שמה הצידה ומקשיבה:" מי זה מעיז להעיר את המלכה משנתה הערבה?"
"אימא באים לאכול אצלך?". מי זה מעיז להעיר אותי? חופש אני רוצה להתפנק עד מאוחר במיטה.. "טוב אם לא הכנת כלום אז לא צריך.."אומרת הבת כדי לעשות לי "רגשי" ולהעיף אותי מהמיטה.
"הערת אותי לא? אז כנראה שצריך."
נשלפים מהמיטה ועושים סעודת מלכים כמו שרק סבתא יודעת להכין.
השעות נוקפות ולקראת צהרים הגדול מבקש בריכה . כן אדוני המלך עד חצי המלכות....מה חצי בשבילך הכל.
החתן מחליט לשים את רגליה של הקטנה במים אני באמת לא יודעת איך זה קרה אבל תוך כמה דקות בת החצי שנה השתכשכה במים כל כולה עם הבגדים והחיתול. הבכור משפריץ עליה היא ממצמצת בעניים ובטח חושבת:" למה אני מתקלחת עם בגדים?" אימא שלה שמה לה כובע ורוד יפה.
אני כבר זקנה ולא מבינה אבל כנראה עם כובע לא נרטבים.
טוב חידושי המדע רק בשבילכם עם כובע נרטבים ועוד איך כולל האבא ואים אימה של הסבתא.
ועכשיו גולת הכותרת יום הולדת של בכור נכדי. כל שלושת הימים הנותרים התעסקנו רק בזה.
לפני 3 שנים המלך יצא בלית ברירה... בחודש השישי מבטן אימו כל כולו שקל 750 גר'. בובה קטנה מחוברת לאלפי חוטים שהחזיקו אותו בחיים. אחיו התאום לא שרד ופשוט ויתר.
אני זוכרת את ראש השנה הזה וכנראה לא אשכח אותו לעולם. ישבנו 5 מבוגרים סביב שולחן החג אנשים טובים הביאו לנו עוגת דבש ואני זרקתי עוף לתנור זה היה החג העצוב ביותר שעברתי. הבת הבכורה שלי אושפזה בבית חולים נאנקת בצירים והרופאים מנסים לעצור את הלידה.
החתן שלי סרב לתת לה זריקה להבשלת ריאות, כדי שיצאו עם ראות מפותחות יותר. הוא טען" אם הם צריכים למות שימותו אני לא לוקח על עצמי לגדל ילד מפגר."
לא יכולתי להתווכח הפעם זה החלטה שלהם.
למחרת הטלפון צלצל יש לידה... רצתי לבית החולים חסרת נשימה וסתורת שער. הגעתי לחדר לידה שם עמד חסיד אחד ותקע בשופר... כנראה שזה סקרן אותך מאוד כי יצאת לראות מה העניינים.
שלוש שנים עברו חלפו ביעף והוריך חוגגים לך בפארק יום הולדת.
יום הולדת? היה דומה יותר לחתונה.
מה נספר ומה יש לנו להגיד?
החג עבר בלי דקה של נשימה. טוב שיש שבוע חופש עד כיפור.